חידושי פסיקה - לא לכל מוות אשם
א.מ. ורעייתו יצאו לנופש עם ילדיהם בכפר הנופש "האון". יומיים לאחר שהגיעו למקום, לאחר שיצאו הוא ורעייתו להליכה קלה, בסיומה התיישבו על ספסל סמוך ליחידת הנופש, החל א.מ. לסבול ממחושים בחזהו. דקות ספורות לאחר מכן קם והתמוטט על הקרקע. רעייתו מיהרה למשרד הקבלה הסמוך ליחידת הנופש והודיעה לפקידת הקבלה שהייתה במקום כי בעלה התמוטט ושיש להזמין עבורו ניידת טיפול נמרץ. מיד לאחר מכן חזרה במהירות לבעלה, עליו השגיח אותה העת אחיו שביקרו באותו היום. הפקידה התקשרה למוקד מד"א בשעה 21:15 (5 דקות לאחר שהתמוטט א.מ.) וששעה 21:16 הוזנקה ניידת טיפול נמרץ, אשר יצאה מיד לאחר הזנקתה לעבר כפר הנופש. סמוך לכך הוזנקה גם ניידת ובה נהג המנוסה בהגשת עזרה ראשונית בסיסית וכן ציוד החייאה בסיסי שיצאה בשעה 21:20 והגיעה בשעה 21:24 – 9 דקות לאחר הזמנתה. ניידת טיפול נמרץ הגיעה בשעה 21:30 – 15 דקות לאחר הזמנתה. משהגיעה הניידת הלבנה קיבל א.מ. טיפול ראשוני בסיסי. עם הגעת ניידת טיפול נמרץ המשיכו טיפולי ההחייאה, לרבות שימוש במכות חשמל. ברם, המאמצים להצלתו לא נשאו פרי, ו-א.מ. נפטר באותו יום, כשהוא בן 49 בלבד. לבית המשפט המחוזי הוגשה תביעה נגד כפר הנופש ומד"א בגין התרשלות. טענת ההתרשלות התפצלה לשניים: ראשית, אופן הזמנת הניידות הן על ידי פקידת הקבלה של כפר הנופש והן על ידי המוקדנית של מד"א. שנית, אי יצירת תנאים המאפשרים הגשת סיוע למנוח טרם הגעת הניידות. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלו. לעניין אופן הזמנת הניידות נפסק כי פקידת הקבלה הזמינה ניידת מייד עם קבלת המידע בדבר אובדן הכרתו של המנוח ושהמוקדנית הזניקה שתי ניידות מייד לאחר מכן. באשר לטיפול שלא ניתן למנוח עת המתין לניידות, נקבע כי המשיבים לא התרשלו בכך שהסתפקו בהבאת ניידות החירום במהירות למקום האירוע. זאת, הן לאור התרשמותו של בית המשפט המחוזי כי נוכח הנסיבות הייתה התנהגותם של המשיבים סבירה והן בעטיו של היעדר קשר סיבתי בין פעולות המשיבים לבין מותו המצער של המנוח. בית המשפט העליון דחה את ערעור העיזבון והיורשים. "נסיבות המקרה דנא קשות וטרגיות הן. עסקינן באדם צעיר שהלך לעולמו במפתיע, במהלכה של חופשה משפחתית והותיר אחריו אישה וילדים. ברם, דיני הנזיקין מחייבים אותנו לתור אחר אותו "אשם", שרשלנותו הובילה לתוצאה. רק משזה יימצא – מבחינה משפטית, לא לכל מוות אשם – יוכל בית המשפט לקבוע שפלוני אחראי לנזקו של אלמוני. אין זה המקרה שבפנינו." ביהמ"ש העליון קבע כי בהיבט המשפטי, אין חובה על כפר הנופש להעסיק חובש או רופא בשטחו. "עסקינן במקום שאינו מצוי במרחק רב במיוחד מתחנת מד"א. כמו כן, העסקת רופא או חובש במהלך כל שעות היממה מהווה נטל כלכלי משמעותי שאין להטילו מקום בו קיימים אמצעים סבירים אחרים למתן עזרה ראשונה באמצעות גורמי חוץ." גם ביחס למד"א נקבע כי לא היתה התרשלות מצידו. "זמן הגעתן של שתי הניידות לכפר הנופש היה סביר בהתחשב במרחק שהיה עליהן לנסוע. בכך לא נבדל מצבם של השוהים בכפר הנופש ממצבם של שאר תושבי האזור." (ע"א 8876/08)
א.מ. ורעייתו יצאו לנופש עם ילדיהם בכפר הנופש "האון". יומיים לאחר שהגיעו למקום, לאחר שיצאו הוא ורעייתו להליכה קלה, בסיומה התיישבו על ספסל סמוך ליחידת הנופש, החל א.מ. לסבול ממחושים בחזהו. דקות ספורות לאחר מכן קם והתמוטט על הקרקע. רעייתו מיהרה למשרד הקבלה הסמוך ליחידת הנופש והודיעה לפקידת הקבלה שהייתה במקום כי בעלה התמוטט ושיש להזמין עבורו ניידת טיפול נמרץ. מיד לאחר מכן חזרה במהירות לבעלה, עליו השגיח אותה העת אחיו שביקרו באותו היום. הפקידה התקשרה למוקד מד"א בשעה 21:15 (5 דקות לאחר שהתמוטט א.מ.) וששעה 21:16 הוזנקה ניידת טיפול נמרץ, אשר יצאה מיד לאחר הזנקתה לעבר כפר הנופש. סמוך לכך הוזנקה גם ניידת ובה נהג המנוסה בהגשת עזרה ראשונית בסיסית וכן ציוד החייאה בסיסי שיצאה בשעה 21:20 והגיעה בשעה 21:24 – 9 דקות לאחר הזמנתה. ניידת טיפול נמרץ הגיעה בשעה 21:30 – 15 דקות לאחר הזמנתה. משהגיעה הניידת הלבנה קיבל א.מ. טיפול ראשוני בסיסי. עם הגעת ניידת טיפול נמרץ המשיכו טיפולי ההחייאה, לרבות שימוש במכות חשמל. ברם, המאמצים להצלתו לא נשאו פרי, ו-א.מ. נפטר באותו יום, כשהוא בן 49 בלבד. לבית המשפט המחוזי הוגשה תביעה נגד כפר הנופש ומד"א בגין התרשלות. טענת ההתרשלות התפצלה לשניים: ראשית, אופן הזמנת הניידות הן על ידי פקידת הקבלה של כפר הנופש והן על ידי המוקדנית של מד"א. שנית, אי יצירת תנאים המאפשרים הגשת סיוע למנוח טרם הגעת הניידות. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלו. לעניין אופן הזמנת הניידות נפסק כי פקידת הקבלה הזמינה ניידת מייד עם קבלת המידע בדבר אובדן הכרתו של המנוח ושהמוקדנית הזניקה שתי ניידות מייד לאחר מכן. באשר לטיפול שלא ניתן למנוח עת המתין לניידות, נקבע כי המשיבים לא התרשלו בכך שהסתפקו בהבאת ניידות החירום במהירות למקום האירוע. זאת, הן לאור התרשמותו של בית המשפט המחוזי כי נוכח הנסיבות הייתה התנהגותם של המשיבים סבירה והן בעטיו של היעדר קשר סיבתי בין פעולות המשיבים לבין מותו המצער של המנוח. בית המשפט העליון דחה את ערעור העיזבון והיורשים. "נסיבות המקרה דנא קשות וטרגיות הן. עסקינן באדם צעיר שהלך לעולמו במפתיע, במהלכה של חופשה משפחתית והותיר אחריו אישה וילדים. ברם, דיני הנזיקין מחייבים אותנו לתור אחר אותו "אשם", שרשלנותו הובילה לתוצאה. רק משזה יימצא – מבחינה משפטית, לא לכל מוות אשם – יוכל בית המשפט לקבוע שפלוני אחראי לנזקו של אלמוני. אין זה המקרה שבפנינו." ביהמ"ש העליון קבע כי בהיבט המשפטי, אין חובה על כפר הנופש להעסיק חובש או רופא בשטחו. "עסקינן במקום שאינו מצוי במרחק רב במיוחד מתחנת מד"א. כמו כן, העסקת רופא או חובש במהלך כל שעות היממה מהווה נטל כלכלי משמעותי שאין להטילו מקום בו קיימים אמצעים סבירים אחרים למתן עזרה ראשונה באמצעות גורמי חוץ." גם ביחס למד"א נקבע כי לא היתה התרשלות מצידו. "זמן הגעתן של שתי הניידות לכפר הנופש היה סביר בהתחשב במרחק שהיה עליהן לנסוע. בכך לא נבדל מצבם של השוהים בכפר הנופש ממצבם של שאר תושבי האזור." (ע"א 8876/08)