חידושי פסיקה - רשלנות רפואית חמורה
רשלנות רפואית חמורה בטיפול למניעת כאבי גב בתביעה בגין רשלנות רפואית יש להוכיח קיומם של שלושת יסודות עוולת הרשלנות: חובת הזהירות, הפרתה של חובה זו על ידי התרשלות (מעשה או מחדל שאדם סביר לא היה עושה באותן נסיבות) וגרם נזק. גרם הנזק כולל בחובו שני יסודות: קיומו של נזק וכן קיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק. יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי, שבו בודקים האם הנזק היה נגרם גם אלמלא התנהגות המזיק; ולאחריו, במצטבר, קשר סיבתי משפטי, שבו בודקים האם יכול היה הנתבע לצפות את התרחשות הנזק והאם צריך היה. במקרה שלפנינו הוכח באופן ברור ונחרץ כי הנתבע התרשל ולפיכך התקבלה התביעה במלואה. התובע פנה אל הנתבע, רופא במקצועו, לצורך קבלת טיפול בעקבות כאבי גב ורגליים מהם סבל. התובע קיבל סדרה של 13 טיפולים שכללו חימום מקומי של אזורים שונים בגב, הזרקות לגב, פיזיותראפיה ושימוש במשחות שונות. במהלך הטיפולים התלונן התובע על כאבים עזים בעמוד השדרה ולאורך הרגליים לאחר שהנתבע הזריק חומר כלשהו לגבו. הנתבע הסביר כי אלו תופעות ידועות במהלך זריקות מסוג זה, ושהדברים יסתדרו תוך זמן קצר. בפועל, התחושה ברגליו של התובע לא חזרה אליו, ומצבו החריף. מחוות דעת רפואית שהוגשה לבית המשפט עולה, כי בעקבות ההזרקה נגרם לתובע נזק עצבי אשר השפעתו רב מערכתית, ושכתוצאה ממנה נגרם לו שיתוק מלא של פלג גופו התחתון, הפרעה תחושתית בשני צידי הפנים, חירשות דו-צדדית מוחלטת ללא אפשרות שיפור במכשיר שמיעה, והוא נדרש לקטטריזציה עצמית של שלפוחית השתן ארבע פעמים ביום. התובע נותר נכה בשיעור 100%. משרד הבריאות מינה ועדת בדיקה לחקור את האירוע. זו מצאה שהנתבע אשם ברשלנות חמורה והמליצה על נקיטת אמצעים משמעתיים. רישיון הרפואה של הנתבע הותלה למשך 5 שנים. בית המשפט המחוזי קיבל את חוות דעת מומחה התובע וקבע, כי הטיפולים שעבר התובע אצל הנתבע אינם טיפולים המוכרים ברפואה המערבית. אף ועדת הבדיקה שמינה משרד הבריאות קבעה, כי הנתבע השתמש בחומר להרדמה מקומית בו עושים שימוש ברפואת שיניים, ואינו מתאים כלל לטיפול אותו התיימר הנתבע לתת. "במקרה דנן, ניתן לקבוע כי הטיפול שניתן לתובע הוא טיפול לא מוכר, לא מוכח, לא מקובל ולפיכך אין מדובר בפרקטיקה מקובלת שהשימוש בה יכול שיגן על הרופא מאחריות. יתרה מכך, לא זו בלבד שלא עומדת לנתבע הגנה מכח שימוש בפרקטיקה מקובלת הרי שהעובדה שבחר בטיפול שאינו מקובל בעולם הרפואה משמשת לרעתו". בית המשפט קבע כי הנתבע התרשל במלוא מובן המילה: "הטיפול שנבחר לא התאים לתלונות התובע, ונעשה באופן מסוכן, תוך שימוש בחומרים מסוכנים. אני מוצאת שהוכח פוזיטיבית קיומו של קשר סיבתי ישיר בין מעשי הנתבע ומחדליו, לנזקי התובע. משהוכחו כל יסודות עוולת הרשלנות, אני קובעת שהוכח לפני שהנתבע התרשל ועקב התרשלותו נגרם לתובע נזק." לטובת התובע נפסק פיצוי בסך כ-5 מיליון ש"ח, מהם מיליון ש"ח בגין כאב וסבל. הנתבע חויב גם לשפות את המוסד לביטוח לאומי בגין הסכומים ששולמו לתובע. (ת"א 5218-08-07)
רשלנות רפואית חמורה בטיפול למניעת כאבי גב בתביעה בגין רשלנות רפואית יש להוכיח קיומם של שלושת יסודות עוולת הרשלנות: חובת הזהירות, הפרתה של חובה זו על ידי התרשלות (מעשה או מחדל שאדם סביר לא היה עושה באותן נסיבות) וגרם נזק. גרם הנזק כולל בחובו שני יסודות: קיומו של נזק וכן קיומו של קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק. יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי, שבו בודקים האם הנזק היה נגרם גם אלמלא התנהגות המזיק; ולאחריו, במצטבר, קשר סיבתי משפטי, שבו בודקים האם יכול היה הנתבע לצפות את התרחשות הנזק והאם צריך היה. במקרה שלפנינו הוכח באופן ברור ונחרץ כי הנתבע התרשל ולפיכך התקבלה התביעה במלואה. התובע פנה אל הנתבע, רופא במקצועו, לצורך קבלת טיפול בעקבות כאבי גב ורגליים מהם סבל. התובע קיבל סדרה של 13 טיפולים שכללו חימום מקומי של אזורים שונים בגב, הזרקות לגב, פיזיותראפיה ושימוש במשחות שונות. במהלך הטיפולים התלונן התובע על כאבים עזים בעמוד השדרה ולאורך הרגליים לאחר שהנתבע הזריק חומר כלשהו לגבו. הנתבע הסביר כי אלו תופעות ידועות במהלך זריקות מסוג זה, ושהדברים יסתדרו תוך זמן קצר. בפועל, התחושה ברגליו של התובע לא חזרה אליו, ומצבו החריף. מחוות דעת רפואית שהוגשה לבית המשפט עולה, כי בעקבות ההזרקה נגרם לתובע נזק עצבי אשר השפעתו רב מערכתית, ושכתוצאה ממנה נגרם לו שיתוק מלא של פלג גופו התחתון, הפרעה תחושתית בשני צידי הפנים, חירשות דו-צדדית מוחלטת ללא אפשרות שיפור במכשיר שמיעה, והוא נדרש לקטטריזציה עצמית של שלפוחית השתן ארבע פעמים ביום. התובע נותר נכה בשיעור 100%. משרד הבריאות מינה ועדת בדיקה לחקור את האירוע. זו מצאה שהנתבע אשם ברשלנות חמורה והמליצה על נקיטת אמצעים משמעתיים. רישיון הרפואה של הנתבע הותלה למשך 5 שנים. בית המשפט המחוזי קיבל את חוות דעת מומחה התובע וקבע, כי הטיפולים שעבר התובע אצל הנתבע אינם טיפולים המוכרים ברפואה המערבית. אף ועדת הבדיקה שמינה משרד הבריאות קבעה, כי הנתבע השתמש בחומר להרדמה מקומית בו עושים שימוש ברפואת שיניים, ואינו מתאים כלל לטיפול אותו התיימר הנתבע לתת. "במקרה דנן, ניתן לקבוע כי הטיפול שניתן לתובע הוא טיפול לא מוכר, לא מוכח, לא מקובל ולפיכך אין מדובר בפרקטיקה מקובלת שהשימוש בה יכול שיגן על הרופא מאחריות. יתרה מכך, לא זו בלבד שלא עומדת לנתבע הגנה מכח שימוש בפרקטיקה מקובלת הרי שהעובדה שבחר בטיפול שאינו מקובל בעולם הרפואה משמשת לרעתו". בית המשפט קבע כי הנתבע התרשל במלוא מובן המילה: "הטיפול שנבחר לא התאים לתלונות התובע, ונעשה באופן מסוכן, תוך שימוש בחומרים מסוכנים. אני מוצאת שהוכח פוזיטיבית קיומו של קשר סיבתי ישיר בין מעשי הנתבע ומחדליו, לנזקי התובע. משהוכחו כל יסודות עוולת הרשלנות, אני קובעת שהוכח לפני שהנתבע התרשל ועקב התרשלותו נגרם לתובע נזק." לטובת התובע נפסק פיצוי בסך כ-5 מיליון ש"ח, מהם מיליון ש"ח בגין כאב וסבל. הנתבע חויב גם לשפות את המוסד לביטוח לאומי בגין הסכומים ששולמו לתובע. (ת"א 5218-08-07)