לא, קארה. לא עליתי על כלום.
אתה יודע מה אני חושבת עכשיו? לפני שנים היה מקרה שבו הייתי צריכה למצוא משהו בבית במהירות. במקרה היתה זאת אמא שלי שהלחיצה אותי, כי זה היה משהו שהיא השאירה אצלי כדי לתת ליום ההולדת של מישהו מילדי, והגיע הזמן לתת את זה. הייתי מאד נבוכה. אז פתאום נפל לי האסימון: ככל שאני לחוצה יותר, אני מצליחה לחשוב פחות, ולא יכולה למצוא.
החלטתי לנסות להרגע, לנשום קצת, ולחפש מחדש.
זה עבד כמו קסם! ברגע שנרגעתי, הצלחתי להיזכר איפה שמתי את אותה מתנה, וצ'יק צ'ק מצאתי אותה!
מאז אני מנסה גם להרגיע את בתי הצעירה, שתמיד מאבדת דברים בבית או בתיק שלה. היא נלחצת ברמוֹת, ובטוחה שאִבדה את הדברים בדרך או בעבודה שלה. אני מבקשת רשות לחפש לה בתיק או בחדר או איפה שרלוונטי. מחפשת בשקט, ותוך דקות מוצאת לה. אין אפס!
אז אולי כך עלי להייחס גם אל החידות.
בעבר הייתי פותרת צ'יק צ'ק את החידות. ולאחרונה, מתקשה בפתרונות, למרות שאני מעוניינת מאד בחידות. אבל מתייחסת אליהן ב"חרדה" מסויימת, ואז הראש "לא עובד".