הזמנים השתנו, היום הרבה יותר קשה להיות הורים
ודווקא עם כל ההתקדמות המודרנית. הרי פעם לא היו חיתולים חד פעמיים, אלא חיתולי בד שצריך לכבס ביד, כי לא היו מכונות כביסה. לא היה לכל ילד חדר עם טלויזיה, מחשב וקונסולות משחקים, אלא כל המשפחה הצטופפה בחדר אחד בלי טלויזיה. לא היו שירותים ומקלחת בבתים, כי אם מס' בתים חלקו יחדיו. פעם לקנות בית היו קונים ללא הון עצמי ולא היו ריביות בנקאיות מוטרפות, ולכן זוגות צעירים הגיעו מהר יותר לבתים בבעלותם.
 
תנאי המחייה של פעם היו הרבה יותר קשים, כי האמצעים היו דלים ולא היו מכשירים חשמליים, שעזרו בכל העבודות, אבל אז האמא לא הייתה עובדת מחוץ לבית והייתה בבית עסוקה במטלות משק הבית וחינוך הילדים. היום שני ההורים יוצאים לעבוד, כי אחרת זה בלתי אפשרי (אלא אם כן אחד מהם מרוויח משכורת גבוהה). האמא שיוצאת לעבודה גם חוזרת הבייתה מתישהו, נכון?! ושם היא גם עובדת עד צאת נשמתה ומגיעה בשארית כחותיה לפגישה עם הכרית (בואו... בדר"כ זה נופל על האם ולא על האב).
 
ההורים של היום עובדים קשה מאד בחוץ, לא נמצאים הרבה שעות עם ילדיהם ומרגישים שזנחו אותם, ולכן גם חשים צורך לפצות אותם בשל כך. יוצא, איפוא, מצב מעט אבסורד שבו הורים עובדים יותר שעות ביממה רק כדי להשיג יותר כסף שבאמצעותו יפצו את ילדיהם.
 
השאלה שנשאלת: האם לא כדאי לעבוד מעט פחות, אבל להיות יותר בבית עם הילדים ואז לא נצטרך לפצות אותם?!
