חייבת לשתף אתכם במשהו
הרבה כאן פותחים הודעה שעניינה חיפוש חברים,
אחת ההמלצות שלי אליהם היא לפנות לקבוצות בפייסבוק.
הערב נכנסתי לאחת הקבוצות וראיתי שמישהי פתחה הודעה שמאוד מאוד ריגשה אותי,
והחלטתי לשתף גם אתכם.
היא כתבה בצורה הכי כנה ומרגשת שאין לה חברים ושהיא מחפשת להכיר חברה, אפילו אחת לבילויים.
מה שתפס אותי בהודעה שלה היתה הכנות, הענווה, הישירות, היא כתבה הכל בצורה כל כך פשוטה שכמובן התגובות לא איחרו לבוא, אני בטוחה שהיא תמצא את מה שהיא מחפשת.
חוץ מההתרגשות מה שתפס אותי זה האומץ שלה, להודות בזה שהיא בודדה ולעשות עם זה מעשה.
היתה לי שיחה בשישי בערב על זה שאנחנו בודדים, אבל ברגע שיש לנו הזדמנות לצאת מהבדידות הזאת (אם במפגשי פורום, אם בהצטרפות לקבוצות בפייסבוק) אנחנו לוקחים צעד אחורה והמפגשים לא קורים.
לא ברור לי למה? מה כל כך מפחיד אותנו בלצאת ולהפגש?
למה אף מפגש פורום בודדים לא יוצא לפועל?
למה כל כך קשה לנו לעשות מעשה ולשנות את הסטטוס בודד?!
מה אתם חושבים?
הרבה כאן פותחים הודעה שעניינה חיפוש חברים,
אחת ההמלצות שלי אליהם היא לפנות לקבוצות בפייסבוק.
הערב נכנסתי לאחת הקבוצות וראיתי שמישהי פתחה הודעה שמאוד מאוד ריגשה אותי,
והחלטתי לשתף גם אתכם.
היא כתבה בצורה הכי כנה ומרגשת שאין לה חברים ושהיא מחפשת להכיר חברה, אפילו אחת לבילויים.
מה שתפס אותי בהודעה שלה היתה הכנות, הענווה, הישירות, היא כתבה הכל בצורה כל כך פשוטה שכמובן התגובות לא איחרו לבוא, אני בטוחה שהיא תמצא את מה שהיא מחפשת.
חוץ מההתרגשות מה שתפס אותי זה האומץ שלה, להודות בזה שהיא בודדה ולעשות עם זה מעשה.
היתה לי שיחה בשישי בערב על זה שאנחנו בודדים, אבל ברגע שיש לנו הזדמנות לצאת מהבדידות הזאת (אם במפגשי פורום, אם בהצטרפות לקבוצות בפייסבוק) אנחנו לוקחים צעד אחורה והמפגשים לא קורים.
לא ברור לי למה? מה כל כך מפחיד אותנו בלצאת ולהפגש?
למה אף מפגש פורום בודדים לא יוצא לפועל?
למה כל כך קשה לנו לעשות מעשה ולשנות את הסטטוס בודד?!
מה אתם חושבים?
