חייבת לשתף
- פותח הנושא גדי קטן
- פורסם בתאריך
סיפור אמיתי
שסיפר לי אבי לפני כחודש. הוא בדיוק חזר מקופ"ח, מרופאת המשפחה שלנו. רופאה, כן? רופאים הם אנשים אינטליגנטים שהיו צריכים ציונים גבוהים במיוחד לקבלה, ואחכ" גם למדו במשך כמה וכמה שנים. חשוב לציין שלא מדובר באישה מבוגרת - אני מעריכה שהיא בין 30 ל-40. כבר שנים עובדים בקופ"ח עם מחשב, ומי לא מכיר windows בימינו אלה? בכל מקרה, הוא יושב אצלה בחדר, והיא מקלידה, מקלידה, מקלידה... הוא שואל אותה מה היא כותבת כ"כ הרבה, היא עונה שהיא מכניסה את נתוני הבדיקות שלו לתיק הרפואי שלו. אבא שלי השתומם - "אבל יש לך את תוצאות הבדיקות במחשב!" "כן, אבל אני צריכה לשלוף אותן, ואני רוצה שהן יהיו לי נגישות ישירות מתוך התיק שלך" היא הסבירה. "אוקיי, אבל למה להקליד כל כך הרבה, אם הבדיקות כבר במחשב?" "אני לא מבינה" ניגש אליה ליד המחשב, הסביר לה: "אוקיי, בואי סמני את הטקסט הזה, עכשיו את לוחצת על המקלדת CTRL+C, או עם הכפתור הימני של העכבר... ואת עומדת כאן, ומדביקה..." "יא, תודה! תודה רבה לך!" (בשלב הזה היא נפלה לרגליו אסירת תודה, כמו שהוא תאר זאת). ואני נפלתי על הרצפה מרוב צחוק, היו צריכים לגרד אותי עם שפכטל.
בחיי שלא הצלחתי להאמין שיש כיום עדיין אנשים שלא יודעים לבצע Copy&Paste (ואפילו לא שמעו על האופציה!) אז על אחת כמה וכמה רופאה בקופ"ח. למען האמת, זה יותר עצוב מאשר מצחיק.
שסיפר לי אבי לפני כחודש. הוא בדיוק חזר מקופ"ח, מרופאת המשפחה שלנו. רופאה, כן? רופאים הם אנשים אינטליגנטים שהיו צריכים ציונים גבוהים במיוחד לקבלה, ואחכ" גם למדו במשך כמה וכמה שנים. חשוב לציין שלא מדובר באישה מבוגרת - אני מעריכה שהיא בין 30 ל-40. כבר שנים עובדים בקופ"ח עם מחשב, ומי לא מכיר windows בימינו אלה? בכל מקרה, הוא יושב אצלה בחדר, והיא מקלידה, מקלידה, מקלידה... הוא שואל אותה מה היא כותבת כ"כ הרבה, היא עונה שהיא מכניסה את נתוני הבדיקות שלו לתיק הרפואי שלו. אבא שלי השתומם - "אבל יש לך את תוצאות הבדיקות במחשב!" "כן, אבל אני צריכה לשלוף אותן, ואני רוצה שהן יהיו לי נגישות ישירות מתוך התיק שלך" היא הסבירה. "אוקיי, אבל למה להקליד כל כך הרבה, אם הבדיקות כבר במחשב?" "אני לא מבינה" ניגש אליה ליד המחשב, הסביר לה: "אוקיי, בואי סמני את הטקסט הזה, עכשיו את לוחצת על המקלדת CTRL+C, או עם הכפתור הימני של העכבר... ואת עומדת כאן, ומדביקה..." "יא, תודה! תודה רבה לך!" (בשלב הזה היא נפלה לרגליו אסירת תודה, כמו שהוא תאר זאת). ואני נפלתי על הרצפה מרוב צחוק, היו צריכים לגרד אותי עם שפכטל.
בטוח סיפרתי לכם כבר כשזה קרה,
אבל אין לי מושג מאיפה לשלוף את זה (א-פרופו הסיפור של טריל). בארצות הברית, לא תגידו ארץ נחשלת, הלכתי עם הכרטיס זיכרון של המצלמה לפתח תמונות. אני והכרטיס נכנסים לצלמנייה, והכרטיס נמסר לאמריקני צעיר וחייכן שמכניס אותו ישר למכשיר הרלוונטי. דקה עוברת, ושום תמונה לא נראית. הבחור נראה מודאג. הוא ניגש אליי ומסביר לי שהוא לא יכול לפתח לי תמונות. למה? שואלת הפקאצה הישראלית. כי המחשב שלי לא יכול לקרוא את מה שכתוב מתחת לתמונות, זה בסימנים לא של אנגלית וגם לא במספרים. אה, אומרת הפקאצה, ומה אתה חושב לעשות, אם ככה? תראי, אומר האמריקני, אין מה לעשות. אני לא יכול לפתח לך. נורא מצטער (והוא באמת נראה מצטער, כמו שרק אמריקנים יודעים להיראות). אז אני, מוח מעוות, שואלת - תגיד, יש לך מקלדת כאן? כן, תוהה האמריקני על כוונותיי הנסתרות. אז אולי תמחק את הסימנים שמתחת לתמונות ותכתוב במקומם מספרים או אותיות או כל מה שיעלה בדעתך שהמכשיר שלך יוכל לקרוא, ותפתֵּח לי את התמונות, בבקשה? האמריקני נעצר רגע, ולפתע ניגש בנחישות עם הכרטיס שלי למכשיר, מקליד כמה סימנים, מפתח לי את התמונות, חוזר עם התמונות ביד ואומר, במאור פנים: שיואו, כבר כמה שנים שאני עובד כאן, ותמיד באים אליי אנשים עם הבעיה הזאת, ואף פעם לא עלה בדעתי שאפשר לעשות ככה!!!
אבל אין לי מושג מאיפה לשלוף את זה (א-פרופו הסיפור של טריל). בארצות הברית, לא תגידו ארץ נחשלת, הלכתי עם הכרטיס זיכרון של המצלמה לפתח תמונות. אני והכרטיס נכנסים לצלמנייה, והכרטיס נמסר לאמריקני צעיר וחייכן שמכניס אותו ישר למכשיר הרלוונטי. דקה עוברת, ושום תמונה לא נראית. הבחור נראה מודאג. הוא ניגש אליי ומסביר לי שהוא לא יכול לפתח לי תמונות. למה? שואלת הפקאצה הישראלית. כי המחשב שלי לא יכול לקרוא את מה שכתוב מתחת לתמונות, זה בסימנים לא של אנגלית וגם לא במספרים. אה, אומרת הפקאצה, ומה אתה חושב לעשות, אם ככה? תראי, אומר האמריקני, אין מה לעשות. אני לא יכול לפתח לך. נורא מצטער (והוא באמת נראה מצטער, כמו שרק אמריקנים יודעים להיראות). אז אני, מוח מעוות, שואלת - תגיד, יש לך מקלדת כאן? כן, תוהה האמריקני על כוונותיי הנסתרות. אז אולי תמחק את הסימנים שמתחת לתמונות ותכתוב במקומם מספרים או אותיות או כל מה שיעלה בדעתך שהמכשיר שלך יוכל לקרוא, ותפתֵּח לי את התמונות, בבקשה? האמריקני נעצר רגע, ולפתע ניגש בנחישות עם הכרטיס שלי למכשיר, מקליד כמה סימנים, מפתח לי את התמונות, חוזר עם התמונות ביד ואומר, במאור פנים: שיואו, כבר כמה שנים שאני עובד כאן, ותמיד באים אליי אנשים עם הבעיה הזאת, ואף פעם לא עלה בדעתי שאפשר לעשות ככה!!!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.