מכיוון שהאמונה אינה רציונלית,
מסתמכת על "תחושות בטן" כמו שכתב בן לב, אז היא מכתיבה לאנשים שונים דברים שונים. יש אנשים, היכרתי אישית אנשים כאלה, עבורם המילים "לא תרצח, לא תגנוב, ואהבתך לרעך כמוך" וכו´ נובעות מתחושתם הפנימית. לא חשוב ההסבר הרציונלי. הם מאמינים שקיים המשהו הזה אלוהים שלא רק ברא את העולם ואת האדם, אלא גם דורש ממנו להתנהג טוב, להיות אנושי בחיי היום-יום. אלוהים שלהם זו מעין מילה נרדפת למצפון. יש הפועלים בשם הדת למטרות הומניות שונות, בארץ ובעולם. אהבתי מאוד את הסיפורים הקצרים של הסופר הצ´כי הָשֶק (מחבר החייל האמיץ שווייק) הקשורים באנשי דת שונים שנפגשו בדרכו. מצד אחד הוא היה אתאיסט מושבע, ומצד שני בולט בסיפוריו הפאן האנושי, החיבה הגלוייה לאנשים, גם הדתיים, יחד עם האירוניה הקלה.