חינוך ביתי לבית פרנס

[נאוה פרנס, נטורופתית]

חינוך ביתי לבית פרנס ../images/Emo13.gif

יהונתן נכנס לגן, פעם ראשונה בגיל שנה ושמונה חודשים כבר בשבוע הראשון נאסר עלי להניק אותו בשטח הגן. אז הצלחנו להגיע לפינת הרחוב... שם ישבתי על מדרגה והנקתי אותו כדי שאפשר יהיה להמשיך ללכת הביתה... אבל עם כל מה שהיה לי לומר, ועם כל הויכוחים העקרוניים עם הגננת, הוא המשיך ללכת לגן הזה יותר משנתיים.... אח"כ הוא הלך לטרום חובה בכפר תבור - לא מבריק אבל, מה לא עושים כדי שיהיה כמו כולם? ואז הגננת בכפר תבור יצאה לשנת השתלמות ואחת הסייעות התחלפה, ואני החלטתי לסמוך ולא העברתי אותו לגן המקביל שם ידעתי שיש צוות מעולה "כי יש לו חברים ולא כדאי לנתק אותו" הגן היה אלים מאוד ובשלב מסוים יהונתן היה חשוף להתעללות מילולית / רגשית מצד אחת הסייעות (החדשה בין השתיים). אני מכה על חטא על שלא ראיתי את זה נבנה - רבנו כל הזמן: קודם כדי שיקום אח"כ כדי שיתלבש אח"כ שיסכים לצאת מהבית אל הגן אח"כ שיתן לי ללכת בלילה שילך לישון... התמודדתי עם דיכאון, אלימות, הרס וניסיתי לעשות דברים אחרת... יום אחד זה היכה בי: צריך עזרה מקצועית, שהיא לא אימא שלו. פניתי לגננת, לפסיכולוגית של הגן- התחננתי שתנתן לילד עזרה כולם אמרו שאני המשוגעת ושאני אלך לטיפול לילד אין בעיה חוץ מאשר "הוא אוהב את אימא שלו יותר מדי" התפוצצתי והמשכתי לחפש עזרה. הגעתי לבריאות הנפש. שם קיבלתי טפסים. עם אחד מהם "שאלון קונרס" פניתי לגננת שתמלא - זהו טופס התבוננות על הילד. חשבתי שיכול להיות מעניין לראות את הפער בין איך שאני רואה את הילד לבין איך שהיא... היא סרבה. פניתי למשרד החינוך וביקשתי לראות כתוב על פי איזה חוק היא מסרבת... מתברר שאני האדם היחידי עלי אדמות שרשאי לקבל מידע על הילד, מלמד בטלפון. פניתי למחלקה המשפטית של משרד החינוך וביקשתי שיתנו לה הוראה למלא. שם נאמר לי אחרי יונים רבים הדבר הבא: "התייעצתי עם היוצעצת המשפטית של המשרד כי יש לה ניסיון רב יותר והיא טוענת שטובת הילד לטווח רחוק היא שהגננת לא תמלא את הטופס. אם היא תמלא אותו, יהיה צורך להכניסו לתיק האישי ואז, אם בעוד 10 שנים הוא יהיה שובב ויעמוד למשל למשפט, ואם יפתחו את התיק ויראו שהגננת ראתה למשל, אלימות זה ישמש נגדו ויחמירו בעונשו". נשארתי פעורת פה!!! עניתי לה: את שומעת מה את אומרת? ואת מונעת ממני מידע היום, כשהבן שלי במצוקה, כי בעוד 10 את תשתמשי במידע הזה כדי לפגוע בו? עכשיו תשלחי לי את ההנחיות איך אני מוציאה אותו לחינוך ביתי!!" והמשכתי להילחם ולחפש דרך לקבל מידע. בינתיים התחלתי לחפש בי"ס חלופי: פתוח, דמוקרטי, אלטרנטיבי... ב- 4 בפברואר 2001, בשעה 09:00, הסייעת הבעייתית איבדה שליטה והתנפלה עלי בגן מלא ילדים... יהונתן לקח את התיק ונצמד אלי בדרכי החוצה. הלכתי למועצה והודעתי שלא אכפת לי חינוך חובה או לא, זה הגבול! הוא הולך הבית ולא חוזר והם רשאים למצוא פתרון אחר. תוך שעתיים יהונתן הוצב בגן השני, עם צוות מעולה שסייע רבות בשלב השיקום הראשוני. המון תשומת לב ואיכפתיות ובכל זאת הוא לא שיתף פעולה עם הפעילות, לא צייר, לא גזר וכו´. לא הצלחנו להתחבר עם בתי הספר החלופיים, אפילו ניסינו להיות מעורבים בהקמת אחד בעפולה... האינסטינקט אמר: מי שלא רואה את הילד לא יכול לטפל בו!! אסור לקחת את הסיכון לפגיעה נוספת כי אי אפשר יהיה להציל פעם שניה. בסוף יולי, אחרי כמעט חודש בבית הוא היה רגוע יותר והתחיל ליצור... ב- 1 באוגוסט 2001 נפלה ההחלטה: חינוך ביתי! לא ידעתי מה זה ואיך עושים את זה. התחלתי להתארגן. הבית היה כבר ארוז בחלקו למעבר - ויתרתי ונשארנו. התחלתי לארגן את הבית, לצייד אותנו בדברים שיכולים לעזור בלמידה: מחשב נוסף, חוברות, "בניה" בחצר ועוד... כשהתחלנו לדבר עם המערכת הכל נעצר. נכנסנו למלחמות קשות!!! פניתי שוב לבריאות הנפש שעד אותו רגע העדיפה לעבוד על הילד בעקיפין (בגלל העזיבה המתוכננת) וביקשתי שיעבדו איתו ישירות... התשובה הייתה: אי אפשר כי הוא לא לומד בשום מערכת, ולא נוכל להבין את התהליכים שעוברים עליו. כיון שאין לכם אישור לחינוך ביתי עלינו לדווח שהוא לא הולך לבי"ס הם שלחו דיווח מעוות: "משפחה עם ילד בסיכון" נפתחה חזית שנייה שהבינה מהר מאוד שיש כאן אימא איכפתית. הגענו להבנות, הם ויתרו על ה "ביקור בית" המשפיל, מצד אחד, הסכימו לשלם על איבחון וטיפול פרטי מצד שני. עשיתי איבחון דרך קו"ח אצל מי שבחרתי (כדי שהדו"ח לא יהיה במערכת) ובחרתי גם את מי שמטפלת בו היום. הדו"ח אישר כל מילה ממה שאמרתי לגננות 4 שנים. הוא אישר גם את גודל הנזק עליו דיברתי... עד שהגענו לאיבחון של ריפוי בעיסוק נפתרו כבר כל הבעיות שאובחנו אצלו בכתיבה בסוף גן חובה. הוא "חוזר הביתה", "חוזר לעצמו" כל הזמן ואין לי מילים להעביר לכם את גודל ההתרגשות שאני חשה כל פעם שאני קולטת עוד ועוד חלקים שאבדו... זו הסיבה שבגללה הוא בבית...

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

איך עושים את זה? - המשך חינוך ביתי

יש המון דרכים לעשות חינוך ביתי. בסופו של דבר, חינוך ביתי כשמו - כן הוא: בכל בית עושים אותו אחרת... נלחמנו קשה על האישור ממשרד החינוך גילינו צד מאוד מכוער של המערכת... כל ניסיון של אנשים במערכת לומר כמה חבל שאני לא נותנת לו ללכת לביה"ס זכתה לתשובה בנוסח: "משרד החינוך איבד את המנדט שהיה לו לדאוג לחינוכו של בני. תנו לי אישור לחינוך ביתי, פתחו בפניו את האופציה לבוא ללמוד ואם זה יהיה מפתה בעיניו - הוא יכול מבחינתי ללכת כל יום!!!" זה היה מצחיק לראות כמה קשה היה לי לשלוח אותו לביה"ס - חצי שנה לקח לנו לקבל אישור לביקוריו בפינת החי של ביה"ס... כשסוף סוף התירו לו, המנהלת עמדה על כך שלא יותר לו לשחק בחצר... לקח לנו חודש לפתוח בביה"ס עוד כמה האפשרויות. הוא השתתף בשעורים אולי 3 פעמים וסרב ללכת... לשאלתי: "למה?" אמר: "משעמם שם! הפירוט נשמע כך: כל מה שיש בביה"ס זה חוקים מה אסור לעשות, לאן אסור ללכת..." לפעמים הוא הולך לבקר בפינת החי... בימים שאני עסוקה ביותר מפעילות אחת ונעדרת יותר משעתיים רצופות, הוא הולך לאחד מגני החובה ומשחק עם חבריו. אם נמאס לו - הוא חוזר הביתה. אנגלית הוא לומד עם מורה פרטית ששכרה משולם על ידי המשרד. שנה הבאה הוא רוצה ללמוד גם: ערבית, הסטוריה ותנ"ך. הייתה תקופה שהוא התעניין מאוד בקריאה ובכתיבה - עבדנו יחד עם חוברת... אח"כ התחלנו לקרוא את הספרים של הארי פוטר. הוא יחזור לקריאה ולכתיבה בזמנו החופשי. הוא רצה ללמוד בשנה הבאה גם "מכונות". אמרתי לו שלדעתי יהיה לו קשה כל זמן שהוא לא קורא. הוא ענה: "אז תוסיפי שיעור: כתיבה" חשבון זה משהו שאנחנו מתרגלים בחיים בכל מיני הזדמנויות, כולל משחק מונופול... את שעות הצהרים הוא מבלה במועדונית בית ספרית מעולה שם יש לו חברים חדשים אחה"צ הוא עם חברים שונים חדשים וותיקים... הוא יוצר כל הזמן, אוהב לבנות, להמציא... אנשים דואגים כל הזמן איך הוא יכסה את כל החומר של ביה"ס אני לא דואגת... הוא ילד חכם וסקרן - התקופת היותו במערכת החינוך הוא איבד את הדחף החזק שלו ללמוד... בכלל, הוא לא אוהב שמלמדים אותו. הוא אוהב לקלוט מהסביבה, אוהב סיפורים וסרטים וספרים שמקריאים לו... המטרות שלי השנה הושגו - הוא מאושר, בטוח בעצמו ורגוע הרבה יותר... בנוסף, למדתי המון על מה הוא אוהב, על דפוסי הלמידה המולדים שלו ועוד.. בגדול, אני זורמת איתו עם מה שמעניין אותו ומנסה ללמד אותו מיומנויות למידה כמו: לשאול שאלות, להתבונן ועוד... לצערי, כל הישג מול משרד החינוך הוא לאותה שנה בלבד... אני מקווה מאוד שהאופציות המגוונות ימשיכו להיות פתוחות בפניו כך שיוכל ללכת וללמוד את מה שמעניין אותו, יוכל להצטרף לשעורי חברה, לפרוייקטים מיוחדים ולטיולים - אין לי ספק שיהיה לו המון מה לתרום מעצמו לביה"ס שיידע לארח אותו באהבה. זהו בגדול... היה מאוד קשה בהתחלה. זה הולך ונעשה קל יותר... אני יודעת שלא עניתי על כל השאלות ולא שיתפתי בכל ההתלבטויות... איש אחד שיש לו המון ילדים בחינוך ביתי אמר לי בתחילת הדרך: "לא יודע איך לייעץ לך... הורות קשה גם בשניים, חינוך ביתי, מבחינתי בכלל לא אפשרי לעשות לבד..." ובכל זאת, אני לא החד הורית היחידה שעושה זאת... וכאמור, כל משפחה - בדרכה היא...

 

[רק אביגיל]

תני לי דקה להתרגל אלייך

שוב.

זה אחד המסמכים המורכבים והמיוחדים כאן. אני חייבת עיכול וקריאה יותר עמוקה , עם שוך סערת התארגנות הערב אצלי כאן.. רק לאמר לך שאני פה ושוב אשובה בהמשך

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

חחחחחחח רציתי לדחות בכמה ימים

אבל אנשים שאלו בעיקר על זה אז... חשבתי שנכון לספר את הסיפור עכשיו. במיוחד כשאני נוסעת עכשיו ליומיים... תודההההה

 

[מאי19]

אני עוד לא יודעת מה אני חושבת

על הרעיון של חינוך ביתי, אבל מה שבטוח זה שאני חושבת שאת אישה אמיצה מאוד מאוד. מורידה בפניך את הכובע.

 

[חגית חד הורית]

תודה.

על חתיכת חשיפה. על שפע של אומץ. על ים של כוח. כמו שאומרים בטמבליזה - מסמך אנושי נדיר. כמה עוד אמהות היו הולכת נגד הזרם, כנגד כמעט כל הסיכויים, אם היו פוגעים להם בילד?

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

יש מי שהיו הופכות עולמות יותר ממני

אני מאמינה שאני לא שונה מאימהות אחרות בנכונות להגן על ילדיהן. אני כן שונה בנון-קונפורמיות שלי למסגרות, אני כן שונה בפתיחות שלי לתשובות יצירתיות, בחוצפה שלי, ובהיותי מהמרת חסרת תקנה... אמרה לי פעם אישה שניהלה ביתן מפעל הפיס: "את לא צריכה להמר כאן, כי את מהמרת כל הזמן על החיים!"

 

[ophra]

המון אומץ... ../images/Emo11.gif

כולם כבר אמרו, אבל זו באמת התחושה הראשונה שעולה גם אצלי מקריאת ההודעות שלך... עדיין יש הרבה שאלות (בטח את מכירה כבר את כולן בעל פה) אבל זמנן יגיע.... מקווה שימשיך להיות לך וליהונתן רק טוב.... ולמי ששאלה - כל אמר היתה עושה הכל אם היו פוגעים בילד שלה.... עפ

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

כל חיי אמרו לי שאני אמיצה

אני לא מרגישה ככה. אני פחדנית נוראית. בעיקר מפחדת משעמום, משיגרה, משיכחה... "כמו כולם" - נראית לי מטרה נוראית אחד הדברים שאנשים אומרים לי כל הזמן: "את עושה אותו חריג, הוא לא יהיה כמו כולם" ואני עונה: "לא רוצה שיהיה כמו כולם, רוצה שיהיה מאושר" ראיתי את הדבר המפחיד מכולם: הייחודיות הכל כך מופלאה של יהונתן נעלמה במקומה הופיע מין יצור מתרפס, חסר עמוד שידרה, דיכאוני, אובדני ואלים למדי... כל מה שרציתי זה את הילד שלי בחזרה!!! זה לא אומץ, זו הישרדות!! ובכל זאת,

לכל מי שראו את הכוח הפנימי שהניע אותי

על החיזוק! היו הרבה נקודות משבר, בהן חשבתי שהעולם הגיע אל קיצו...

 

[רק אביגיל]

דבר דבר

זה מתחיל מגן - אלים כלפי האם וכלפי התינוק. ומסתבר שזו טראומה לזמן ארוך. תשלבי בזה נתונים חברתיים דמוגרפיים לא משו. תוסיפי סטטוס משפחתי "מיוחד" ואולי קצת שונות רגשית של ילד שלוקח את הדברים אחרת . תיזרי עוד קצת התעלמות של הרשויות מרצון לפתור את הבעיה והרי לך סלט שמשפיע על חיים שלמים. הסלט הזה יצא מר. והבנתי שכל זה עדיין בשלבי טרום ביצפר וממשיך בשנה הראשונה שלו. נפלתם על מערכת מקומית מחורבנת כנראה.(במקרה אני מכירה אישית ילד קרוב משפחה , מאותו האיזור , שבגיל 13 עדיין לא יודע לקרוא כמו שצריך ברהיטות , והוא בהחלט לא ילד טיפש) כי אני בהחלט מכירה מערכות גן מטרום חובה עד ביצפר שהן מערכת תומכת בריאה יציבה שהולכת לקראת הילד , לקראת כל ילד ובעיותיו הוא . אז זה לא שאני דפקא בעד מסגרת של ביצפר כי חייבים , ויש סיפורים רבים על הורים שמטייילים בעולם עם הילדים במשך שנים , ודואגים לבד להשכלה שלהם (אני בעצמי לקחתי את ג´וניור לחודשיים בתחילת כיתה א´ למסע תרמילאי במזרח הרחוק , עם הספרים והמחברות שלו

[והגיימבוי] , תוך כדי ש"חתמתי" בביצפר שזה על אחריותי הבלעדית , ההיעדרות הזו שלו ) , אבל מה שמטריד אותי זו שונות נוספת שנופלת על כתפיו. ותוהה אם למרות כל היתרונות של נצחון ההורה על "המערכת הממסדית" ויחד עם זה שההורה בטוח שהוא אכן תורם את כל משאביו לטובת הילד , אכן המטרה מושגת. המטרה החברתית . המטרה האנושית . הרי לא רק השכלה אנחנו מחפשים , במיוחד בגנים ו בביצפר יסודי בכיתות הנמוכות . בית הספר שאני מכירה היום , שונה לגמרי בערכיות שלו ממה שאת מתארת. הוא בית ספר במסגרת רגילה (אמנם מעט תלמידים יחסית , בסביבות 20-25 ילדים בכיתה) ואני רואה את עצמת התרומה שלו בחינוך של ג´וניור. זה נכון שיש לו גם תרומה ערכית "שלילית" כמו בכל מקום בחברה , כמו שימוש בשפה לא יפה לפעמים , או אלימות בין ילדים שאני רואה מדי פעם בחצר , אבל זה מאוד מינורי ומטופל מייד וככה זה בחיים , לא תמיד הכל ורוד וטוב שקצת מתכוננים גם לזה. אז ילד שהוא בעצם מנותק קצת מ"בית גידול" כזה , בכל זאת שונה ושונות אצל ילדים , עד כמה שאני יודעת , היא גורם די משפיע על מערכות יחסים בינם לבין עצמם. מה שדורש עוד הבהרה זה שבעצם את כן רוצה לשלב אותו חלקית בכמה מהפעילויות בביצפר , כלומר לבחור רק את מה שמתאים לכם. מה שלא יהיה אני מאחלת לכם מעבר חלק למקום יותר טוב בשבילכם ואולי , עם עזרה מקצועית בעלת אוזן קשבת יותר , תהיה בכל זאת השתלבות מסיבית שלו יותר במסגרת . הדרישות ה"לימודיות" הולכות ומתגברות עם השנים ויכול להיות שבכל זאת יווצר איזשהו פער שיקשה לו לגבור עליו בהמשך ההשכלה הפורמלית אם ירצה בכך. כי בסך הכל היום את היא זו שבוחרת בשבילו , לנוכח מצב ספציפי קשה שנוצר, ובהחלט יכול להשתנות ואני מקווה שרק לטובה.

אבל בעתיד , יותר ויותר הוא זה שאמור להחליט עבור עצמו ותפקידך כיום לסלק כל אבן נגף שאולי עתידה לעמוד בדרכו בעתיד למימוש הרצונות שלו. וגם אם תמשיכו כך , שיהיה בהצלחה ואנחנו נשארים כאן לשמוע , לשתתף וכמובן להתעדכן {חיבוק| .

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

לדעת המערכת - יש המון השקעה כאן

יש כיתות קטנות - בגדלים שדיברת... יש פרוייקטים מעניינים, פעילות של קרן קרב, פינת חי גדולה בתוך ביה"ס, פתרונות מעניינים לילדים בעייתיים. מי שעובד בתוך המערכת יאמר לך שזהו בי"ס נהדר, איכפתי, מושקע... אבל הבעיה שלי הייתה: המערכת שאיכזבה היא המערכת הארצית. המחלקה המשפטית בירושלים מצאה לנכון שעדיף לא לתת לי מידע שמגיע לי בזכות!!! במאבק לקבלת האישור לחינוך ביתי ראיתי את מערכת החינוך במלוא כיעורה. הם לא הכירו את החוקים - גילו אותם כשהתעקשתי לקבל תשובות

אנשים היו עסוקים ב"שמירת תחת" יותר מאשר בטובתו של יהונתן יהונתן, בגילו הצעיר (אז - 6), ובמצב העדין שהיה בו, נאלץ להבין ולהתחשב בחרדותיהם של מי שאמורים היו לדאוג לטובתו... הוא נאלץ שוב ושוב לשים את צרכיו (בטח ובטח רצונותיו) בצד לטובת חוקים והוראות שתפקידם לשמור על המערכת ולא על הילדים הלומדים בה. הוא יכול ללכת לביה"ס מחר - אם הוא רוצה.... הוא לומד אחרת... הם לא מסוגלים לתת מענה... המורה שלו לאנגלית, עלתה על זה מהר: הוא לא אוהב שמלמדים אותו... המורה הראשונה ניסתה לגייס אותי שאדאג שיכין שעורים - הוא רצה להפסיק ללמוד... המורה הנוכחית, משחקת איתו כל מיני דברים, הם מטיילים, רוקדים - הם מכייפים בזמן שהיא מדברת אליו אנגלית. הוא מדבר אנגלית בעיקר עם הכלבה שלה - היא לא מבינה שפה אחרת... את כל החומר הלימודי של כיתות א´- ו´ ניתן ללמוד בשנה - אם יש מוטיבציה לכך... בגיל 13 או 15 אפשר להתחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה - ללא בגרות הוא יכול למצוא את עצמו עם תואר ראשון בגיל 18 - זה יפתח כל דלת שהוא יחפוץ בה... כבר אמרתי שאני לא דואגת? הוא אוהב לדעת - רק לא אוהב שמלמדים אותו... פרפקציוניסט חסר תקנה שמפנים המון המון לפני שמוציא את מה שהוא יודע... אני מופתעת ממנו כל הזמן... קשה לנו, אנשים שגדלו בתוך המערכת וספגו כל הזמן את המערכת כדרך יחידה, קשה לנו לחשוב שאפשר אחרת... כל כך הרבה אנשים לא מבינים איך יהונתן יכול ללמוד אם לא מלמדים אותו. איך הילדים לומדים עד גיל הגן? תתבוננו, תקשיבו - הם יודעים הרבה יותר ממה שמלמדים אותם. יותר מזה, זוכרים כמה הם היו צמאים ללמוד לפני שנכנסו לביה"ס? זוכרים איך "שיחקו" עם חשבון בגיל 5? לאן זה הולך לאיבוד? כשרואים את תהליך הלמידה והצמיחה קורה - מתעוררות המון שאלות על מהי באמת השפעת ביה"ס על הילדים שלנו? למעוניינים, יום עיון בנושא (בילוי חינם בפארק הירקון) ביום שלישי 21 במאי 2002 - מתכנסים החל מ- 11:00 מתחילים ב- 12:00 אתם מוזמנים!!!

 

[רק אביגיל]

תראי צ´מעי

למרבית הפלא, כל תיאורים שלך מוכרים לי להדהים. עוד כשקראתי את "ילדי האינדיגו" הרגשתי שאני קוראת את הג´וניור שלי. התיאורים שלך מדוייקים להפליא לגבי ילד שלא מוכן ללמוד "שמלמדים" אותו ומצד שני צמא למידע , לגילויים , הסקרנות והחיפוש והרצון לדעת ולשאוב כל פירור אינפורמציה מהעולם ולנצל אותו להפקת העולם הפנימי שלו , ביצירתיות, החוצה. אצלנו קרה דבר דומה , עם לימוד נגינה למשל. משו שהוא מאוד מאוד רצה. לאט לאט התחילו להגיע טלפונים. הטלפונים היו מתקבלים לפחות פעם בשבוע מהמורה שאומרת : -מה לא עשיתי. -הלכתי לקראתו. -ניגנו רק מה שהוא רצה. -הסכמתי שננגן אפילו רק דברים שהוא "מלחין בעצמו" אין לי כח יותר , היא אומרת , הוא לא מוכן לקבל .מתווכח איתי על כל פסיק שמה שהוא עושה זה הנכון וככה צריך. ילד מבריק אבל לא מוכן לוותר לי במילימטר. ואני לא יודעת מה לעשות. מעולם לא נתקלתי בתופעה כזו. במקביל הג´וניור התחיל לסרב ללכת לשיעורים שכלכך חיכה להם לפני כן. ואני אמרתי - עד כאן. בביצפר כנ"ל אבל הוא אוהב ללכת לשם.הולכים איתו , לא מולו.לא נגדו.ובכל זאת - היום שלו מתחלק לשניים. זמן ביצפר , זמן הסקרנות. אחורי ביצפר - כל זכר לביצפר נמחק . שיעורים - יש דבר כזה? אין! אחר הצהריים שלו מלא פעילות חברתית עם עצמו ואו עם חברים. מעולם לא שמעתי את המילה משעמם לי. הוא תמיד עסוק בבניה , יצירה , מחשב (משלו) , ובמקביל פתאום נתפסת לו העין באיזה קטע שמשודר בטמבלוויזיה שמסקרן אותו. ממחיז מצגות והצגות שמציג לעצמו במלל ובתנועה. מכיר בעל פה את התמלילי של כל קיימות הוידאו לילדים שקיימות בשוק כמעט , וכמובן לפי תקופות של ממציאי הצעצועים , הוא דואג להתעדכן במהירות ונכנס לדמויות לחיות אותם כאחד מהם , כך היה עם הפאואר רינג´רס על כל ששת דורותיהם , ובני דודיהם הביטלבורגס , כל 250 וחמישים הפוקימונים ובני דודיהם הדיג´ימונים , שלא לדבר על הארי פוטר וכל פרט שקשור לו ולחבורתו. כל זה בתקופות של ימים ושעות מתחילת יציאתו של "האייטם" לשוּק. וכמובן דואג ולא מוותר לחלוק את זה עם הסביבה הקרובה והמיידית שלו (אני) ועם היותר רחוקה. וכשזה לא בנמצא או במקביל ובלי שום קשר , הוא מסתפק גם בקרטונים , ופלסטיקים ממוחזרים , כמו שקרה במסע שלנו , שנסחבנו עם תרמיל מיוחד בשבילו , מלא בגרוטאות , של אריזות קרטון ופקקים של בקבוקים , מספריים דבק וצבעים שהיוו את "חדר המשחקים המטייל" שלו ושעה בהם נפלאות בתקופה ההיא , בכל רגע פנוי. בין ג´ונגל בנפאל למקדש בצ´יאנג מאי. ילדון שהגיע כבר לגן טרום חובה עם ידע (עצמי בעיקר , מעולם לא ישבתי "ללמד" אותו משהו) של חשבון ברמה של כיתה ג´. ובכיתה א´ כשאמרתי למורה שאני לא מוכנה לקנות לו ,בדידים" שיעוותו לו את המושגים המתימטיים המוכרים לו , אמרה לי , הוא לא צריך את זה ומעולם לא היו לו (המורה הביאה לו חבילה של בדידים שנשארה לה מהבת שלה , רק כדי שיהיה לו , כדי , שכמו שאת אמרת , לא יהיה "שונה" מהאחרים" אבל הם היו לקישוט בלבד). אבל , כמו שאמרתי , הילד של "בוקר ביצפר" שונה לגמרי מהילד של" אחה"צ שבתות וחגים. בביצפר הוא "ילד טוב" בבית הוא מרשה לעצמו להוציא עודפי אנרגיה והשתוללויות .פעם זה היה יכול לבוא לידי ביטוי אפילו בריצה בסיבובים בתוך הבית במשך חצי שעה , היום הוא כבר יוצא לבד לטיולי רולר בליידס , אופניים או משחקי כדור עם חברים בחצר בית הספר (הקרוב מאוד) , יוצא וחוזר , יוצא וחוזר , נשאר חצי שעה בבית למשחק מחשב או כל דבר אחר ויוצא שוב. על שיעורים אין מה לדבר , עולם "ביצפר" לא מוכר לו משעה 13:30 שאז זה "נגמר" אי אפשר לאמר לו מה לעשות , זה פשוט לא בר ביצוע בשום דרך. והמורה שלו לא מפסיקה להתקשר......אבל בשביל לספר כמה הוא מבריק , כמה הידע שלו מקיף רחב וסובב עולם ואיך הוא משתמש בו בשיחות ובפעילויות בכיתה , כמה דקות לוקח לו לסיים פעילויות שלאחרים לוקח שיעור שלהם ואז היא מחפשת לו תעסוקה אחרת , ומצד שני , איך הוא מוביל חברתי ודואג להשרות אווירה טובה בין אחרים ותמיד מנסה לפשר בין ילדים. אבל וכאן מגיע ההבדל כנראה , בין כל ילד וילד אשר כנראה מפנימים אחרת ומבטאים באופן חיצוני אחרת , את אי ההתאמה שלהם "לחברה" , לממסד , למסגרת. וזה המקום שהמסגרת נבחנת באמת באפשרויות ההתאמה שלה לילד ולא של הילד אליה. וכאן הייתה הנפילה שלכם כנראה. נפילה במרכאות כי בסופו של דבר כנראה נמצא הפיתרון הטוב כתוצאה ממצב של אין ברירה שבו היית נתונה. הפיתרון שמתאים לכם . והמסוגלות שלך להעניק לו את הפיתרון הזה. שזה דבר שאין לכל הורה. כי אצל ג´וניור , ערוצי אי שביעות הרצון שלו מעולם לא הופגנו בתוך המסגרת החינוכית עצמה (חוץ משיעורי הנגינה

) , מעולם לא תועלו לכיוונים של אלימות או התקפים מסוג זה אחר כלפי אחרים מאקסימום השתוללות בלתי מוסברת שנראתה כהוצאת עודפי אנרגיה או זעם פנימי, כבר אמרתי , וגם אם בתוך "התקפה" שכזו , היה מתעלם מבקשות או גורם איזה נזק (בכוונה) , היה מגיע לאחר מכן ואומר " זהו , עכשיו אני רגוע" וממשיך בעיסוקיו כרגיל.. יחד עם זה הוא מאוד רגיש ומרגיש פגוע , אם משהו , או מישהו (אחר , בביצפר למשל) עושה כנגדו דבר , או אומר לו ממשהו שמנוגד לערכיו וקשה לו מאוד להשלים עם זה. קרה מקרה פעם , באחת התקופות היותר קשות , שכל יום בצהריים , הייתה מספיקה איזה מילה אחת או שתיים שלי לגרום לו להתפרצות ואז יום אחד זו הייתה המילה "תיזהר!" שנפלטה לי , שוד ושבר כשג´וניור על הרולרבליידס ירד לחצות את הכביש , במעבר החצייה המגונן על ידי משמרות הבטיחות , אבל בלי להסתכל לצד השני (רחוב חד סטרי) ובדיוק איזשהו נהג מונית בא לו לעשות רוורס קטן לכיוון המעבר. ג´וניור נהיה אדום. לומדבר כלום. נתן תנופה והתגלץ´ עד הבית בעצבים. בבית , בלי מילים , מוזזים רהיטים , דלתות נטרקות וכעס רב . למה? שאלתי. שלא תעיזי להגיד לי שובפם תיזהר ! אני יודע לבד. שום הסבר , או נסיון להסבר לא עזר לי. לורוצה לשמוע. לורוצה להקשיב. ואחורי זה , כשנרגע , סידר את כל הרמונט בבית , ופתח דלתות ולב , סיפר שנפגע שאמרתי לו את זה "ליד הילדים" אבל , אבל , זה נפלט לי.......... אינסטינקט. אינסטינקט ההגנה האימהי לא יעבור לעולם. כך גם האינסטיקטים הבריאים שלך נאוה , שרוצים לגונן עליו. הלכתי איתו בזמנו , לאיבחון (נוירולוגי ) בתקופה שזה היה בשיאו , לבדוק אולי בכל זאת יש בעיה שצריכה לעלות על פני השטח וכשהנוירולוגית נתנה לי את הטופס הזה לחוות דעת המורה , אמרתי לעצמי שזה לא יועיל בלאו הכי , כי ההתנהגות שלו שם שונה וזה ידוע לי מראש. ובגלל שקיבלתי את הפידבק הראשוני הטוב מהמסגרת הראשונית הקרובה שהיא בית הספר (גן טרום חובה וגן חובה היו גם הם חלק אינטגרלי מאותו ביצפר במסגרת "חטיבה צעירה" והיוו בעצם מרחב לימוד פתוח ביחד עם כיתה א´ שמעליהם ובכיתה א´ יכלו לחזור לגן" למשחק , מתי שהם רוצים) , לא היה לי שום צורך להרחיק עד המערכת הרחבה יותר של משרד החינוך , בירושלים , ולכן אני לא מכירה את ההתנהלות שלהם כפי שאת מתארת. לי אישית אין ספק שילד לומד ומקבל את כל מה שהוא צריך על פי מדד הסקרנות האישית שלו , גם אם הוא לא במסגרת רגילה , במיוחד אם יש מי שמגיד לו את האפשרות הזו , את כל האפשרויות , והוא בוחר את המתאים לו (כמו באוכל) . וגם אין לי ספק שאם האינטואיציה שלך אומרת והתוצאות מראות שאכן כך , שזו הדרך הטובה ביותר עבורו , אז זו באת הדרך הטובה ביותר עבורו. אך בהחלט "לא קלה היא הדרך". תודה על הלינק , אני אסתכל ביתר עיון וסליחה גם ממני על האורך ועל ההשתפכות לכיוון שממנו הכי מדבר לי , הג´וניור שלי

 

[רק אביגיל]

ועוד משו , מתוך "ילדי האינדיגו "

מתוך "אחורי" הספר : ".....ילדי האינדיגו מפגינים מערכת חדשה וחריגה של מאפיינים פסיכולוגים והמחברים * לי קרול וז´אן טובר * משיבים על שאלות כגון : * האם באמת ייתכן כי אבולוציה אנושית ניכרת בילדים כיום? * האם ילדים אלו הם חכמים יותר מאשר אנו היינו גיל? * מדוע רבים מילדנו כיום אינם משתלבים במערכות הקיימות? * מדוע רבים מילדנו הפיקחים ביותר מאובחנים כבעלי הפרעת קשב (ADD) ? * האם יש חלופות שהוכחו כיעילות לתרופה ריטלין? ........ ילדים אלו מגיעים כשהם "יודעים " מיהם ולכן יש להכיר בהם." ומתוך הספר עצמו : " עשר מן התכונות הנפוצות ביותר של ילדי האינדיגו : 1. הם מגיעים לעולם עם תחושה של מלכות ( ולעיתים קרובות מתנהגים בהתאם) 2. יש להם תחושה שמגיע להם להיות כאן ולעיתים קרובות , הם מופתעים כאשר אחרים אינם שותפים לתחושה זו. 3. ערך עצמי אינו נושא מרכזי . לעיתים קרובות הם מספרים להורים "מיהם". 4. יש להם קשיים עם סמכות מוחלטת (סמכות ללא הסבר או בחירה) . 5. הם פשוט לא יעשו דברים מסויימים . לדוגמא , קשה להם לחכות בתור. 6. הם חשים תסכול בתגובה למערכות הממוקדות בטקסים ושאינן דורשות מחשבה יצירתית. 7. לעיתים קרובת הם מוצאים דרכים טובות יותר לעשות דברים , הן בבית והן בבית הספר , הגורמת להם היראות כ "מכסחי מערכות" (המסרבים להסתגל למערכת כלשהי) 8. הם נראים בלתי חברותייים אלא אם כן הם מצויים עם בני סוגם שלהם. אם אין בעלי מודעות דומה סביבם , לעיתים קרובות הם פונים פנימה , כשהם חשים כי שום אדם אחר אינו מבין אותם.לעיתים קרובות בית הספר קשה עד מאוד עבורם מבחינה חברתית. 9. הם לא יגיבו להטלת משמעת המבוססת על אשמה ("חכה עד שאבא שלך יגיע הבייתה ויגלה מה עשיתי") 10.הם אינם מתביישים להודיע לכם מה הם צריכים." עד כאן מן הספר. מה שמשך אותי במיוחד הייתה ההזדהות עם מבוא קטן בפתח הספר שאומר ככה : " הילדים האלה יכולים להיות פקחים מאוד - ובלתי אפשרי לחיות איתם. הם חושבים על דברים מהנים ויצירתיים בקצב של בערך עשרה לשניה. בזמן שאתם מנסים לכבות את השרפה שהם הבעירו כשהם צלו מרשמלו על התנור , הם כבר באמבטיה , מנסים לראות אם דג הזהב יחזיק מעמד במים חמים." - ציטוט מפי אם. ========== כמובן שלא כל ילד תואם את כל עשרת הסעיפים אבל...... יש כאן הרבה חומר למחשבה. מומלץ.

 

[ophra]

אביגיל....

פרטים על הספר - ב ב ק ש ה..... השם זה: "ילדי האינדיגו"? הוצאה? מחבר? עושה רושם שגם לי יש ילד אינדיגו בבית (אם לא שניים... על הגור הקטן קשה עוד קצת לדעת....) עפ

 

[רק אביגיל]

ווקשה

כאן ופה גם שם

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

גם אני ילדת אינדיגו ../images/Emo13.gif

ואני מזהה מדי פעם בבני דורי ובדורות שבאים אחרי בני אינדיגו נספים... יש לי לפעמים תחושה שבאנו מעין חיל חלוץ "להכין את הקרקע" לקליטת מאסת ילדי האינדיגו שבאים היום... מערכת החינוך ושיטות החינוך חייבות להשתנות כדי להכיל אותם!! לא בכדי נפתחים חדשות לבקרים בתי ספר חלופיים, פתוחים וזורמים לא בכדי החינוך הביתי תופס בארץ תאוצה במקרה שלנו, המעברים התכופים, בשילוב עם כמה חוויות קשות שעברו עלינו - ביחד ולחוד - גרמו לפגיעה קשה. כשיהונתן החל להוציא אגרסיות מחוץ לבית ידעתי שהמצב חמור...

 

[ניצת שושן]

ואוו

כמי שבאה ממערכת החינוך ידעתי כבר מזמן שהשיטה פשטה את הרגל ואכן כל עוד ויכלתי לממש את דרכי ה"אחרת" הייתי שם.כשהרגשתי שהמערכת אינה פתוחה לקבל פרשתי... מתברר שדברים שהרגשתי בתחושת בטן מקבלים פתאום שם. היה מעניין לקרוא אותך נאוה וגם אותך אביגיל (שלא לדבר על הקישורים...). נראה כי יותר ויותר אנו רואים סביבנו בני אינדיגו ומקווה כי יהיה לנו העוז והחוכמה לתת להם יד. נאוה רציתי לומר לך - יישר כח את גדולה.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

../images/Emo9.gif תודהההההההה

 

[האחים וויזלי]

אאאאוווווופפפפףף אתן משגעות אותי!!!

ככה לא עושים לחברים! זה לא חברותי היו לי כל כך הרבה שאלות ואת רובן ניטרלתן זה לא פייייייייר

הן היו כ"כ יפות

בבכל אופן- נשארה לי שאלה אחת- מה עם סמכות ומסגרות? איך הוא יוכל להסתדר בלי להבין מה מותר ומה אסור מה אמא אמרה וצריך לעשות אם אמא אומרת "הן" להכל? ואיך הוא יסתדר עם, למשל צבא (אם הגענו עד תשע"ג, נרחיק לכת טיפה)? ומה הרעיון לנתק אותו (במידה מסוימת) מסביבה אם " הם נראים בלתי חברותייים אלא אם כן הם מצויים עם בני סוגם שלהם" בעצם... המשפט הזה הוא די דו משמעי לפני איך שאני הבנתי- הם מתחברים עם ילדי אינדיגו אחרים וזהו אז למה לא לפתוח אותם לאחרים (במידה ושגיתי בהבנת המשפט, התעלמו) בכל אופן, אני פה מבולבל (הייתי חייב לעשות ירידת שורות דרמטית שכזאת

) -פורג´, שרק עכשיו ראה את השורה- ´מתוך אחורי הספר´

 

[רק אביגיל]

של מי השורה הזו ?

לא כל שורה מתאימה לכל אחד. בכל זאת מביאים משו "מהבית"

כמו שג´וניור היה נסחב עם פריטים משלו לגן ותמיד אומר "זה שלי מהבית". מה שאני לא הבנתי , וראיתי את זה כתוב באחת ההודעות , אני חושבת , זה שאת נאוה אומרת שיחד עם החינוך הביתי את בעצם אשה עובדת והוא לא ממש איתךכל היום. כלומר החינוך הוא עצמי שלו , או ליווי אישי של גורם חיצוני שאינו הביצפר? או גם וגם? איך זה עובד בעצם? מתי את מלמדת אותו? מתי אחרים? מתי הוא את עצמו? האם יש איזושהי מסגרת בתוך ה"אין מסגרת" הזו? או שממש ממש הכל פרוץ לבחירתו? והכוונה היא לא לשיעור של שעה שנקבע למשל והוא יכול רק רבע שעה אז מסתפקים בה , אלא האם בכלל נקבעת השעה הזו? האם כדי לקבל אישור מספיק תיאור מצבו/מצבכם או שצריך להגיש תכנית מסודרת? כי לספר סיפורים "הסטוריים" בדרך אגב מתוכנן או לא וכך כל חומר שהוא בעצם חומר "לימודי" במסווה או לא , אני מאמינה שזה נעשה גם על ידי הורים רבים אחרים (כמוני למשל) , גם אם הילד כן הולך לביצפר. *זוכרת את הסיפור החל ממלחמת העולם השניה עד וכולל כל מלחמות ישראל עד היום , שנדרשתי לספר לג´וניור , 23 פעם לפחות מהן כמה פעמים ברצף פעם אחר פעם , מהרגע שיצאנו ממוזיאון שהיה מחנה השבויים האמריקאיים שעונו בייסורים קשים בקצ´אנבורי ליד בנגקוק (הגשר על נהר קוואי) , מה שריתק אותו באופן מיוחד *