חלום למסירה

חלום למסירה

פעם אחת את תבואי, תבקשי את החלום שהשארת אצלי, אבל אני מזמן תרמתי אותו למישהי אחרת, היא בדיוק פגשה אותי באמצע הרחוב והייתה לה מצוקה קלה בעיניים, ומבט ארוך, מתחנן. אז נתתי לה אותו, את החלום שלך, בחפץ לב, כי זה הרי התפקיד שלי, לעזור לעלמות במצוקה. לא, לא לקחתי אותה לקפה, וגם לא הכנסתי אותה למיטה שלי, למרות שבדיוק ביום ההוא הרגשתי חורף אמיתי ברחובות של הלב. אבל נתתי לה את החלום שלך, עטפתי לה אותו בצעיף המעוינים הסגול שלי, והעיניים שלה שלחו בי אלפי תודות. לא, אל תכעסי, אני לא יודעת איפה החלום ההוא כיום, אבל לכי תביני שהייתי חייבת לתת לה אותו, היה לה מבט כהה כזה, לילה חסר ירח, שפתיים קטנות, אדומות, שהיא בטח מרחה בשפתון זול, ופנים סמוקות מקור ופחד, אז נתתי לה את החלום שלך, היו לי את כל הסיבות לחשוב שהיא צריכה אותו. היא לא חיבקה אותי בסוף, גם לא הביטה בי, כאילו הרגישה במבוכה על כך שאני נותנת לה חלום של אחרת, אבל הכלניות שבשפתיים שלה ציירו לי תודה, והיא אמרה בסוף ''אתה בטוחה?'', ואני מיהרתי להנהן, למרות שהיה לי קשה להיפרד מצעיף המעוינים. אבל הייתי חייבת לשלוח רחוק את החלום שלך, כדי שלא תחזרי אלי, שוב.
 
למעלה