לא משהי חשובה
New member
חלומות בלילה
לאחרונה אני חולמת הרבה אותם אלה שלא יכולים להתקיים במציאות אותם אלה שזה קשה מדי לחשוב עליהם במודע עולים לי בלילה מציפים את כל אותם הדברים שקשה מדי לחשוב עליהם ביום.
חושבת על החברים שגרים רחוק וכמעט ולא רואים אותם
חושבת מה אותם אלה שהלכו לי היו בחיים
חשבתם פעם על זה שהחלטה הכי קטנה היית היכולה לשנות הכל
אני חושבת המון על אותם החלטות קטנות
מה היה קורה אם הייתי לוקחת פניה שונה באיזה מקום מה הייתי מחליטה להגיב שונה לא להגיד מילה מסיומת מה אם הייתי בוחרת לזכור במקום לשכוח. ואפילו לעצור לשנייה ולחשוב על כל משנה את כל התמונה.
אם כל המוות שמקיף אותי בזמן האחרון והעובדה שבית החולים נהיה מקום מוכר מדי, אני חושבת הרבה על היכולת שיש לי בידיים התור אחת שחיה.
לפני חודשיים חברה שלי מצאה ליד המחששה בבית ספר גור חתולים נטוש, אני חייבת להודות ממש קינאתי בא כי רציתי אותו לעצמי קוויתי שאני הייתי מוצאת אותו (לא שזה היה קורה בחיים כי אני מתקרבת למחששה) אבל שמחתי שיוצאת לה להציל אותו שהוא נשאר בחיים יום אחרי שאלנו אותה מה אם החתול והיא אמרה שההורים שלה לא הרשו לשמור אותו שהוא היה אצלם את הלילה והיא שמה אותו בג'אקט האהוב עליה והחזירה אותו לאיפה שהיא מצאה. מיד אמרתי שאני ייקח אותו אליי הביתה ושאין מצב שההורים שלי יזרקו אותו הלכו ולקחנו אותו (ומזל כי זה היה באחד מהימי סופה גשומים האלה בדיוק בשיא החורף) החברה ביקשה ממני להתקשר להורים ולוודא שזה בסדר (אה שכחתי לציין היה מדובר בגור חתולים בן 3 ימים) אמא אמרה לשאול את אבא, אבא אמר שלא אבל הציע לנסות כל היום למצוא לו בית אחר אני הבאתי אותו בכל מקרה. אני לא יודעת כמה נסיון יש לכם בחתולים אבל שני דברים ביו לי ברורים כשהבאתי אותו הביתה:
1. יש מצב שגם הוא ימות כי גור בן 3 ימין חייב את אמא שלו וזה גם המון עבודה קשה כדי להציל ועדיין יש מצב שהוא ימות
2. אני הולכת לקבל על הראש מאבא
כמו שצפיתי אבא לא היה מסוגל לזרוק אותו מהבית הוא ילל הרבה והיה צריך להאכיל אותו במזרק ולעזור לעשות הכל כולל לקום בלילה להאכיל אותו. כשהוא הגיעה אליי הוא עדיין לא פתח עיניים הוא זחל (בקושי) הוא אכל ממזרק היה צריך לעזור לעשות צריכים והוא ילל מלא (בלי להתחשב בשעות).
בסול הוא פתח עיניים לעט לעט והתחיל ללכת למד לאכול לבד להתנהל לבד
*פרט ששכחתי להזכיר הבטחתי להורים כשהבאתי אותו הביתה שזה רק עיניין של זמן רק עד שאני ידע שהוא שורד אותם ימים הוא חייב טיפול מסור רק עד שהוא עצמי
ובסוף הצלחתי והוא עצמי לגמרי כמובן שזה אחרי בערך חודש וחצי של טיפול משפחתי מסור ולמרות שהבטחתי לעצמי שלא אני התאהבתי בוא (וגם אחותי הקטנה ואחותי הגדולה ואמא שלי) והמחשבה על למסור אותו נהייתה בלתי אפשרתי
למזלי כולם כולל אבא התאהבו הוא וההורים הסיכמו לאצץ אותו לפני כמה ימים הם הודיעו.
אחי לא אהב חתולים הוא היה בן אדם של כלבים ובכל זאת אני חושבת שהוא היה גאה בי על מה שעשיתי למרות שהייתי ממש בטוחה שבוקר אחד אני יקום והחתולון שלי לא יהיה שם הוא עבר את התקופה הקשה.
חוץ מזה מאז שהחתול פה הבית יותר מואר וגם הכלב שלנו אוהב את החתול הזה ואני חושבת שלמרות שאחי לא אוהב הוא היה אוהב אותו.
רק רציתי לשתף גם עכשיו כשיש דברים טובים בנוסף לרעים
לאחרונה אני חולמת הרבה אותם אלה שלא יכולים להתקיים במציאות אותם אלה שזה קשה מדי לחשוב עליהם במודע עולים לי בלילה מציפים את כל אותם הדברים שקשה מדי לחשוב עליהם ביום.
חושבת על החברים שגרים רחוק וכמעט ולא רואים אותם
חושבת מה אותם אלה שהלכו לי היו בחיים
חשבתם פעם על זה שהחלטה הכי קטנה היית היכולה לשנות הכל
אני חושבת המון על אותם החלטות קטנות
מה היה קורה אם הייתי לוקחת פניה שונה באיזה מקום מה הייתי מחליטה להגיב שונה לא להגיד מילה מסיומת מה אם הייתי בוחרת לזכור במקום לשכוח. ואפילו לעצור לשנייה ולחשוב על כל משנה את כל התמונה.
אם כל המוות שמקיף אותי בזמן האחרון והעובדה שבית החולים נהיה מקום מוכר מדי, אני חושבת הרבה על היכולת שיש לי בידיים התור אחת שחיה.
לפני חודשיים חברה שלי מצאה ליד המחששה בבית ספר גור חתולים נטוש, אני חייבת להודות ממש קינאתי בא כי רציתי אותו לעצמי קוויתי שאני הייתי מוצאת אותו (לא שזה היה קורה בחיים כי אני מתקרבת למחששה) אבל שמחתי שיוצאת לה להציל אותו שהוא נשאר בחיים יום אחרי שאלנו אותה מה אם החתול והיא אמרה שההורים שלה לא הרשו לשמור אותו שהוא היה אצלם את הלילה והיא שמה אותו בג'אקט האהוב עליה והחזירה אותו לאיפה שהיא מצאה. מיד אמרתי שאני ייקח אותו אליי הביתה ושאין מצב שההורים שלי יזרקו אותו הלכו ולקחנו אותו (ומזל כי זה היה באחד מהימי סופה גשומים האלה בדיוק בשיא החורף) החברה ביקשה ממני להתקשר להורים ולוודא שזה בסדר (אה שכחתי לציין היה מדובר בגור חתולים בן 3 ימים) אמא אמרה לשאול את אבא, אבא אמר שלא אבל הציע לנסות כל היום למצוא לו בית אחר אני הבאתי אותו בכל מקרה. אני לא יודעת כמה נסיון יש לכם בחתולים אבל שני דברים ביו לי ברורים כשהבאתי אותו הביתה:
1. יש מצב שגם הוא ימות כי גור בן 3 ימין חייב את אמא שלו וזה גם המון עבודה קשה כדי להציל ועדיין יש מצב שהוא ימות
2. אני הולכת לקבל על הראש מאבא
כמו שצפיתי אבא לא היה מסוגל לזרוק אותו מהבית הוא ילל הרבה והיה צריך להאכיל אותו במזרק ולעזור לעשות הכל כולל לקום בלילה להאכיל אותו. כשהוא הגיעה אליי הוא עדיין לא פתח עיניים הוא זחל (בקושי) הוא אכל ממזרק היה צריך לעזור לעשות צריכים והוא ילל מלא (בלי להתחשב בשעות).
בסול הוא פתח עיניים לעט לעט והתחיל ללכת למד לאכול לבד להתנהל לבד
*פרט ששכחתי להזכיר הבטחתי להורים כשהבאתי אותו הביתה שזה רק עיניין של זמן רק עד שאני ידע שהוא שורד אותם ימים הוא חייב טיפול מסור רק עד שהוא עצמי
ובסוף הצלחתי והוא עצמי לגמרי כמובן שזה אחרי בערך חודש וחצי של טיפול משפחתי מסור ולמרות שהבטחתי לעצמי שלא אני התאהבתי בוא (וגם אחותי הקטנה ואחותי הגדולה ואמא שלי) והמחשבה על למסור אותו נהייתה בלתי אפשרתי
למזלי כולם כולל אבא התאהבו הוא וההורים הסיכמו לאצץ אותו לפני כמה ימים הם הודיעו.
אחי לא אהב חתולים הוא היה בן אדם של כלבים ובכל זאת אני חושבת שהוא היה גאה בי על מה שעשיתי למרות שהייתי ממש בטוחה שבוקר אחד אני יקום והחתולון שלי לא יהיה שם הוא עבר את התקופה הקשה.
חוץ מזה מאז שהחתול פה הבית יותר מואר וגם הכלב שלנו אוהב את החתול הזה ואני חושבת שלמרות שאחי לא אוהב הוא היה אוהב אותו.
רק רציתי לשתף גם עכשיו כשיש דברים טובים בנוסף לרעים
