יפה ושמנה זה מה יש
New member
חלומות מתגשמים?
המטרה עומדת מול העיניים שלי מגיל 7 כל מכשול עברתי, בספיגה ניסיתי להתחבב על כולם - והצלחתי, הצגתי את עצמי בצורה הכי טובה שאפשר, הצורה שלי. חיצונית ופנימית. והצלחתי. מחאו לי כפיים, הריעו בקולות, שרקו, הזילו דמעה, על שמחת החיים, האושר, - למרות הכל. "למרות הכל" צמד מילים שאני מתעקשת לקחת כל כך קשה.. כן, זה עוד פוסט על כמה אני שמנה ומכוערת .. אבל הפעם זה לימים אחרונים.. מה שהכי מפחיד אותי שאני יודעת שיקרה, זה מה שאני תמיד מדמיינת בראש. שכמה שאני אשתנה חיצונית, כמה יפה שאהיה, כמה רזה, ככה ריקה. הכל יתפוצץ לי בפנים. הגברים לא באמת יעמדו אצלי בתור על ליבי, הם לא באמת יאהבו אותי, את הלב שלי, את האופי שלי. הם ירדפו אחרי דבר אחד. הדבר השטחי הזה שאני מייחלת לו מרגע שאני מכירה את עצמי. גוף משגע. עם כל השומן הזה, עם כל הכוער, זכיתי להכיר 2 בחורים מדהימים בעולם הזה, ואת זה אני לא אשכח לעולם. את ההרגשה שהם גרמו לי להרגיש כל רגע שהייתי איתם "למרות הכל.." למה? למה ההרגשה הזו מיהרה להגיע? למה אני לא יכולה לחשוב רק, אבל רק, על כמה אני אהיה יפה ויהיה לי כיף, כמה אני אוכל להסתכל על המראה ולא לזוז ממנה, כמה יחמיאו לי.. למה כל מה שאני חושבת עליו זה איך הכל מתפוצץ לי בפנים וחושבת רק על כמה היה לי טוב שהייתי שמנה. וכמה היה לזה סיבה שאלוקים גרם לי להישאר כזו.. אני מדמיינת את עצמי נופלת, רחוק מהעץ, ואז מנסה להושיט יד אל התפוח, התפוח המתוק והתמים, התפוח ששמר לי אמונים, שמחכה שאני אגיע אליו. הכי גרוע, שאני עדיין מנסה למכור לעצמי את הסרט הזה. שאני כל כך אשתנה שלא ארצה להכיר בבחורים שבזו לבחורות בסגנון שלי. כמובן, לא בזו בגלוי, אלא בסתר. אלא שניצלו. אני יודעת, יש כמה חבר'ה שאולי קוראים את זה ואומרים לעצמם "איך היא אוהבת להרגיש מסכנה.." אז יש לי חידוש בשבילכם. אני לא אוהבת להרגיש מסכנה ואני ממש לא כזו, אני משתפת אתכם במחשבות שלי, בדמיונות שלי, בפחד שלי. הפוסט הזה לא נכתב בשנינות ולא בחכמה יתרה. הוא נכתב שחור על גבי לבן. הכל יתפוצץ בפנים. תפסיקו לחלום. החיים לא מושלמים. אילו לא היו מכשולים..אילו לא יהיה קשה, איך הייתם יודעים שאתם בדרך הנכונה?
המטרה עומדת מול העיניים שלי מגיל 7 כל מכשול עברתי, בספיגה ניסיתי להתחבב על כולם - והצלחתי, הצגתי את עצמי בצורה הכי טובה שאפשר, הצורה שלי. חיצונית ופנימית. והצלחתי. מחאו לי כפיים, הריעו בקולות, שרקו, הזילו דמעה, על שמחת החיים, האושר, - למרות הכל. "למרות הכל" צמד מילים שאני מתעקשת לקחת כל כך קשה.. כן, זה עוד פוסט על כמה אני שמנה ומכוערת .. אבל הפעם זה לימים אחרונים.. מה שהכי מפחיד אותי שאני יודעת שיקרה, זה מה שאני תמיד מדמיינת בראש. שכמה שאני אשתנה חיצונית, כמה יפה שאהיה, כמה רזה, ככה ריקה. הכל יתפוצץ לי בפנים. הגברים לא באמת יעמדו אצלי בתור על ליבי, הם לא באמת יאהבו אותי, את הלב שלי, את האופי שלי. הם ירדפו אחרי דבר אחד. הדבר השטחי הזה שאני מייחלת לו מרגע שאני מכירה את עצמי. גוף משגע. עם כל השומן הזה, עם כל הכוער, זכיתי להכיר 2 בחורים מדהימים בעולם הזה, ואת זה אני לא אשכח לעולם. את ההרגשה שהם גרמו לי להרגיש כל רגע שהייתי איתם "למרות הכל.." למה? למה ההרגשה הזו מיהרה להגיע? למה אני לא יכולה לחשוב רק, אבל רק, על כמה אני אהיה יפה ויהיה לי כיף, כמה אני אוכל להסתכל על המראה ולא לזוז ממנה, כמה יחמיאו לי.. למה כל מה שאני חושבת עליו זה איך הכל מתפוצץ לי בפנים וחושבת רק על כמה היה לי טוב שהייתי שמנה. וכמה היה לזה סיבה שאלוקים גרם לי להישאר כזו.. אני מדמיינת את עצמי נופלת, רחוק מהעץ, ואז מנסה להושיט יד אל התפוח, התפוח המתוק והתמים, התפוח ששמר לי אמונים, שמחכה שאני אגיע אליו. הכי גרוע, שאני עדיין מנסה למכור לעצמי את הסרט הזה. שאני כל כך אשתנה שלא ארצה להכיר בבחורים שבזו לבחורות בסגנון שלי. כמובן, לא בזו בגלוי, אלא בסתר. אלא שניצלו. אני יודעת, יש כמה חבר'ה שאולי קוראים את זה ואומרים לעצמם "איך היא אוהבת להרגיש מסכנה.." אז יש לי חידוש בשבילכם. אני לא אוהבת להרגיש מסכנה ואני ממש לא כזו, אני משתפת אתכם במחשבות שלי, בדמיונות שלי, בפחד שלי. הפוסט הזה לא נכתב בשנינות ולא בחכמה יתרה. הוא נכתב שחור על גבי לבן. הכל יתפוצץ בפנים. תפסיקו לחלום. החיים לא מושלמים. אילו לא היו מכשולים..אילו לא יהיה קשה, איך הייתם יודעים שאתם בדרך הנכונה?
אממ.. זה קצת מסובך להגיד איך אני מציגה את עצמי לבחורים, כל אחד זה קצת שונה - בא מצד אחר - מכיוון אחר.. אבל בד"כ בחורים מאוד מעריכים את ה"אני" שבי עד שהם רואים אותי ואז, הופ! משתנים..
