"חלון ההזדמנויות נסגר" האומנם?

[אמא מודאגת3]

כל זמן שהסביבה לא מכילה את הפעוט

מה יעזור הכלים שילמדו אותו ?, והשאלה איזה כלים הרי גם טיפ]ולים התנהגותיים כמו הABA הם כלים.

המשבר של האוטיסטים הולך וגדל ככל שהם גדלים כי שהם פעוטות הסיבה פחות דורשת ותובעת, התביעה שלה יותר מתונה וגם מספיק על מנת שהאוטיסט הפעוט יפתח תחושות רגשיות של דחיה.

 

[אמא מודאגת3]

איך משבר רגשי התפתחותי

שנובע מהשונות האוטיסטית השקעה אינטנסיבית של טיפול יכולה לעזור? ומה הכלים ודרכי טיפול בפעוט כזה קטן?

 

[חן מהגליל]

הניסיון האישי שלי אומר שהחלון לא נסגר בכלל

עוד אין לי אפשרות להשוות בין גיל גן לגיל בי"ס, אבל יש הבדל משמעותי בין גיל שנתיים ו-10 בו בתי אובחנה כא"סית, ובין מצבה היום, בגיל 4 וחצי.
את ההתפתחות שלה לא ניתן לשייך להתערבות מוקדמת, כי היא כמעט ולא מקבלת טיפולים בכלל.
בעלי הוא מה שנקרא "סרבן טיפול" ולמרות שהיא נמצאת כבר 7 חודשים בגן תקשורת היא מקבלת שם רק הידרותרפיה פעם בשבוע ומרפאה בעיסוק שעה בשבוע.
עד שנכנסה לגן הזה ניסינו מספר טיפולים ומטפלים וכולם היו אסון מבחינת הילדה. היא לא שיתפה פעולה עם אף אחד, וסבלה כל כך שככל הנראה פיתחה מחלה גופנית קשה (שיתוק זמני) עקב מצבה הנפשי.
היום אנחנו זהירים ביותר עם טיפולים, וגם בשנה הבאה לא ניקח את סל הטיפולים של הגן, למרות שהגן מאוד לוחץ לכיוון זה.
יש זמן לכל דבר, ולהיפך, התחושה שלי היא שהיום הרבה יותר קל ללמד אותה דברים, בעיקר כי יש יותר נכונות ללמוד.

אין ספק שהיום מדובר על ילדה הרבה יותר תקשורתית, הבנת השפה שלה השתפרה מאוד, שיתוף הפעולה איתנו גם, הקשר עם אחיה הגדול (הנ"ט). כמובן שלא הכל ורוד, היא עדיין לא גמולה ומדברת מעט מאוד (במילים בודדות או דקלום שירים), אבל יש פער עצום בין מה שהיה לפני שנתיים לבין איפה שאנחנו היום.

 

[פרח לי יפה ורוד]

תלוי

יש תחומים שהטיפול בגיל צעיר יעיל יןתר ויש תחומים שלהפך,
שצריך בשלות קוגניטיבית ומודעות של הילד כדי להגיע לתוצאות.
נכון שמאוד לא כדאי לוותר על טיפולמבגיל צעיר.

 

[ענתנוי]

הזדמנות למה?

יש תחומים שבהם יש משמעות לגיל - כמו קליטת שפה חדשה ומושגי יסוד של חיברות.
לכן, דווקא בתקופה הקריטית הזו (עד גיל 5, פחות או יותר) חשוב להפחית למינימום את הלחץ שגורם לעומס יתר ומפריע לתהליך הלמידה, לעודד עצמאות בלמידה, לקשר את לימוד השפה בחוויה חיובית שתיצור מוטיבציה ללמידה בשלב מאוחר יותר בחיים, ולפתוח מגוון רחב של אפשרויות וערוצי תקשורת והכי חשוב - לגבי תהליך החיברות: רצוי אדם אחד אוהב, קשוב ויציב על פני אלף מומחים עם תעודות ותארים......

אני מזכירה שוב, בפעם המיליון, קושי שפתי אצל אוטיסטים זו בעיה של פלט (ביטוי) ולא של קלט (למידה) - תוצאה של עומס יתר ולא לקות מנטלית או נפשית.....

 

[אמא מודאגת3]

הזדמנות לממן תעשיה שלמה

שמשלשלת המון כסף, וזה בכלל ושא בעייתי כי יש בתוך התעשיה הזו אניש מקצוע שממש הגזימו במחירים שהם גובים אבל יש מי שמשלם אז למה לא,
וחוץ מזה כל מילה נכונה שכתבת,

הבת שלי לימדה אותי את הלימוד הכי נכון שיש
מה זה אוטיזם|

אוטיזם זה בדיוק הדברים שאת מביאה כאן ובשאר המקומות
ומי יתן שיפקחו העיניים של האנשים שעוסקים בטיפול/למידה / אבחנות של ילדינו.

 

[אמא מודאגת3]

אניש= אנשי

 

[dina199]

וההוכחה כשההורים מופתעים 'גילינו שהוא יודע הכל וחשבנו שהוא לא קולט כלום' .
וכל זה כי ממבחינתם רק פלט מראה על רמת הקלט.

 

[arana1]

זו בעייה של איזון בין הקלט לפלט

ובוודאי שגם לכן זה הכי קשור לעדיפות מהותית לנוכחות של אדם אחד שמבין על פני אוסף השטויות הבלתי יאומן שנחשב לקביעה מדעית

יש סיבות מאוד מובהקות ומאוד יפות מאחורי זהות שחווה שיווי משקל שונה מהמקובל בין הקלט לפלט
צריך ללמוד את הסיבות האלה במקום לכפות מה שמתאים לאנשים מסויימים בדיוק את מה שהכי לא מתאים לאנשים אחרים
ועוד לקרוא לזה טיפול או חוות דעת מקצועית
צריך להיות גם איזה שהוא גבול לאטימות ולאכזריות

גם הקלט צריך להתנהל בצורה שתואמת את מהות הפלט, את קצבו וצורתו
שיווי המשקל בין הקשבה לדיבור מהווה את אחד הפרמטרים הכי מהותיים לתפישת המציאות ולהתפתחות
אוטיסטים נופלים למצבים של חוסר שיווי משקל כזה בדיוק בגלל שבמקום להקשיב ולעודד את שיווי המשקל היחודי להם כופים עליהם
לרוב גם בלי מודע
כהתניה של המובן מאליו לסביבה
את שיווי המשקל שמתאים לאנשים נורמטיבים
מה שהטיפולים עושים זה לנסות לנסות לתקן מה שלא ניתן לעשות בכח על ידי הפעלת יותר כח
על ילדים קטנים הפרקטיקה הזאת "מצליחה"
במחירים שעדיף לא להזכיר כאן

 

[יפחוצית מצויה]

כך גם נראה לי

וממשיכה בכיוון הזה -
אולי יש משהו במושג של "שנים מעצבות" כשמדובר בהתפתחות נפשית, למרות שאנשים ממשיכים להתפתח ולהשתנות כל החיים כמובן, יש יסודות שמונחים בשנים הראשונות ואחר כך קשה להניח אותם מחדש בדרך אחרת.

אבל דווקא בגלל זה!
הטיפולים האינטנסיביים האלה לילדים רכים, החיים שלהם שהופכים ל"מופע של טרומן" אחד גדול עם מאות אנשי מקצוע וטבלאות ויעדים וישיבות צוות, הגיוס של כל פעילות או אינטראקציה בחייהם לצורך "טיפול", כלומר לצורך הסטתם ממה שבא להם ספונטנית לעבר מה שנראה למישהו מבחוץ כיעד ראוי, שוב ושוב ושוב בלי הפוגה, ולא רק כדי להתגבר על משבר מקומי אלא בצורה שיטתית לאורך שנים, וכל זה דווקא בשנים הקריטיות האלה...

אני חושבת שאם ויניקוט היה צריך לכתוב תכנית פעולה בנושא "איך לשבש ביעילות המירבית את התפתחות הפעוט הסביר תוך הפעלת כוונות טובות בלבד", זה כנראה מה שהוא היה ממציא. ברצינות.
לא מבינה איך זה עדיין נחשב לאתי.

 

[arana1]

חושב שמה שהיא ראוי לספק את כל הצדדים זו הסכמה על יעדים רצויים תוך מתן חופש גדול ככל האפשר למגוון הדרכים הגדל והולך להשגתן

ההתערבות שנחשבת למקצועית מבלבלת אנושות בין הדרך למטרה
ולכן היא שמה לה למטרה את הדרך ( ומכאן הדגשים שיורדים לחיי הפעוטות דרך קטנוניות שיצאה משליטה והפכה לאבסורד מוחלט )
היא מבוססת על קביעה, מגונה לחלוטין, שיש רק דרך אחת ונכונה ואפשרית להגיע למטרה
ומכאן שהצוותים משקיעים (יותר נכון מבזבזים) שעות וימים ושנים על נסיונות לסגל ילדים לעשות את הדברים "נכון"
אם זה לא היה כל כך טרגי הייתי אומר שזה קומי לחלוטין
שנים מוקדשות להתעקשות על עיצוב פרטני של אוסף אין סופי של מיקרו התנהגויות ( קודם תעשה את זה ואחרי זה את זה ובדיוק בצורה הזאת) תוך התעלמות מוחלטת מהילד עצמו, מכל מה שיפה ומדהים במהותו

השיטות של עיצוב התנהגות
גם כמו שתקווה תיארה אותן
מבוססות על חזרה עקשנית ולמשך זמן ארוך על כל מה שמובן מאליו לאנשים נורמטיבים ולא מובן לאוטיסטים
ה"דבר" הזה נחשב כשהשקעה, מקדמת, לא פחות ולא יותר, והורים משלמים על זה מאות שקלים בשעה ומבקשים עוד, עומדים בתורות של חודשים בשביל הסיכוי לדחוף את הילד שלהם למכונת עינויים שתהרוס אותו סופית
מטורף לחלוטין