חמותי מתקרצצת על הילד. עזרה בבקשה

amitmom

New member
עדוש.סליחה שאני ככה מתפרצת אבל

אני לא חושבת שהאמא אשמה במקרה הזה. אני, לדוגמא, מאוד מעודדת את חמתי לבלות במחיצת בתי (למרות שאני לא סובלת את חמתי אבל יודעת שזה יהיה טוב לילדה לקבל יחס מהסבתא שלה) הבעיה היא שלחמתי יש גילויי חיבה מאוד מרגיזים. היא לא מנשקת או מחבקת. היא נותנת ביסים בלחיים או צביטות או נשיקות על הפה. עכשיו..נשיקות על הפה אצלי זה בל יעבור (הגברת צריכה ללמוד הילכות הגינה לפני שאני אתן לה לנשק מישהו על הפה ובמיוחד את בתי מה שעוד שאני אפילו לא עושה זאת) אבל בקשר לשאר ,הילדה מתעצבנת כי זה מכאיב לה או לא נעים לה והאמת היא שאני לא מאשימה אותה גם אני שונאת שצובטים אותי או נושכים אותי אבל לכי תסבירי את זה לסבתא שלה. התוצאה הסופית היא שהילדה נמנעת במגע איתה וכמובן האשמה נופלת עלי אבל אם נבחן את המצב לאשורו זה בכלל לא אשמתי. ילדים הם סופר אוביקטיבים. אם הם לא אוהבים מישהו או משהו הם לא ילכו איתו ולא משנה כמה אנחנו נדחוף אותם לכך. חבל שהסבתא לא מנסה להבין את זה במקום סתם לתת לילד הרגשה רעה.
 

הגנובה

New member
אני לימדתי את ביתי ואת בני -

שאם מגע כלשהו לא נוח להם, לא נעים להם, לא מתאים להם - שפשוט יתרחקו ויגידו "די" או "לא"... אם כל מה שקורה היום (בעבר פשוט לא פרסמו מקרים כאלה ברבים)... זכותו של הילד לא "להאנס" על-ידי מישהו אחר למגע מכל סוג שהוא
יש לי דוד שנהג לצבוט את לחייה של ביתי ולחבק אותה בניגוד לרצונה... פעם אחת היא אמרה לו "די", פעם שניה היא אמרה לו "די" - בפעם השלישית כבר פניתי אליו וביקשתי ממנו שלא יגע בילדה אם זה לא מתאים לה
שיכבד את הרצון שלה לשמור על ריחוק פיזי - Y Y Y - גם הוא וגם דודה שלי (שאגב, אני אוהבת אותם מאוד) נעלבו מאוד.... אבל זו הבעיה שלהם ושלהם בלבד
- אם הם לא מבינים - שיכעסו
- לילדה לא נעים המגע - והיא לא חייבת לסבול אותו והכל כדי ש"הם לא יעלבו"
מקרה אחר עם דודים שלי - היינו בבית העלמין באזכרה של אבי וביתי נשארה לבד בבית אימי. דוד שלי ואישתו (שהבת שלי לא כל כך מכירה) הגיעו ראשונים מבית העלמין וביקשו להיכנס הביתה. ההוראה המפורשת שלי לילדי היא לא לפתוח דלת למי שהם מכירים - וזה בדיוק מה שביתי עשתה. דודי התקשר אלי לסלולרי ואמר שביתי מסרבת לפתוח לו את הדלת (בכעס נורא) - אמרתי לו שיעביר לה את הפלאפון דרך חריץ הדלת וביקשתי ממנה לפתוח לו את הדלת - ורק אז היא פתחה לו את הדלת והם נכנסו פנימה.... זה אמנם לא עניין של מגע - אבל זהו בדיוק אותו עניין - הם כעסו נורא - ואני שמחתי שביתי יודעת להיזהר ולהישמר. סיפור נוסף - חבר קרוב של אבי הגיע אלינו הביתה לתקן את הדוד... קבעתי איתו שעה והוא אחר... לי היתה פגישה והייתי חייבת לצאת, הוא נשאר עם ביתי בבית. 1/4 שעה אחרי זה ביתי התקשרה לבעלי ואמרה לו שהיא לא מרגישה נוח עם זה שהוא בבית איתה לבד - ובעלי ביקש ממנו לאסוף את דבריו וללכת - ולחזור כשאני או הוא נהיה בבית. גם הוא נורא כעס - אבל זה ממש מעניין את הת__ת שלי
- אם הם לא מבינים שישנו דבר כמו חדירה לתחום הפרט של הילדים... שיעלבו
ישבתי עם הבן שלי באספת הורים ונישקתי אותו - הוא האדים והיה במבוכה - ואמר לי - "אמא, אל תנשקי אותי ליד חברים" (בבית הוא כמו ספוג של נשיקות - כל הזמן רוצה שאחבק ואנשק אותו) - אז מה
נעלבתי
- בשום פנים ואופן לו
- זכותו לבחור איזה מגע הוא רוצה איתי ואיפה
מספיק דוגמאות
אז מה בעצם אני רוצה לאמר - הילדים צריכים לדעת שאם מגע מסויים לא נעים להם זכותם לאמר לו
- גם אם זה הדם הכי קרוב אליהם
- וממני הם יקבלו את כל התמיכה שבעולם
היו דברים מעולם.... עדיף לתת לילדים את הדרך החופשית להגיע אליכם ולאמר לכם אם פגעו בהם מאשר - אם חלילה וחס יפגעו בהם - והם לא יוכלו לבוא ולספר לכם וימשיכו להיפגע עוד ועוד.... שלא נדע מצרות
 
ליואב הארנב נגמרו הנשיקות. פתרון...

רעיון מפורום אחר: גם אצלנו היתה בעיה דומה. סבא וסבתא נדנדו לילד בן 2.5 שיתן נשיקה... זה הגיע למצב שהוא לא רצה יותר ללכת אליהם. עד שיום אחד חברה, שמתמצאת בספרות ילדים, הביאה לו במתנה ספר מקסים, "ליואב הארנב נגמרו הנשיקות" וכבר באותו שבוע הבעיה נפתרה... הספר מספר על יואב הארנב´ שסבא לוקח אותו כל יום מהגן, ומקבל ממנו נשיקה. יום אחד נגמרו ליואב הארנב הנשיקות. סבא (ובהמשך גם סבתא) מגיבים בענייניות. הם מתייחסים למחסור הזמני בנשיקות בכובד ראש, תוך מתן לגיטימציה מלאה למצב, ומציעים לילד הצעות לפתרונות: סבא מציע לילד לתת לו נשיקה, ואז תהיה לילד נשיקה לתת בחזרה.. או לקנות נשיקות... אבל יואב דוחה את כולן. המצב מקבל תפנית מרגשת בתושייתו של הילד: כשאמא ואבא חוזרים מהעבודה, יואב הארנב מבקש מהם שיתנו לו המון נשיקות, כדי שישארו לו גם לאחר כך, כדי לתת לסבא וסבתא... הילד יודע בדיוק איפה "לחדש את מלאי" הנשיקות הפרטי שלו. הוא אוסף את הנשיקות בכיסים ושומר למחר. ועד מחר, הוא הולך לישון "מנושק עד עד השמיים." הספר מעביר מסר שיש גם ימים כאלה, שבהם נגמר מלאי הנשיקות, וזה בסדר. יש כבוד לילד, למצבו ולרצונותיו. והכי חשוב: הילד פותר את הבעיה בכוחו. בקיצור, הילד הקשיב שלש פעמים בלי להגיד כלום. בפעם הרביעית (...) הוא מפסיק אותי בקטע שיואב הארנב אוסף נשיקות מאמא ואבא ואומר לי: "אמא, מחר אני אגיד לסבא וסבתא שנגמרו לי הנשיקות והם צריכים לחכות שאמא ואבא יבואו מהעבודה ויביאו לי עוד נשיקות.". והוא עשה את זה. כמו גדול. ומה שמפתיע, שסבא וסבתא אהבו את הרעיון. אחר כך עשינו מסיבת נשיקות... הילד קיבל מאיתנו ו"העביר" הלאה. ממש מסחרה... לא חשוב, העיקר כולם יצאו מרוצים (ומנושקים).
 
והתגובה לרעיון

"ליואב הארנב נגמרו הנשיקות" ספר ענק והצלחה כ ב י ר ה ! כיף גדול להכיר סבא וסבתא בוגרים בנפשם... יואב ארנב אמיץ שיודע מה הוא רוצה ויודע גם איך להשיג את זה... גם האיוריים מקסימים! הבאנו את "ליואב הארנב נגמרו הנשיקות" לארוחה המשפחתית, ובהליך לא מסובך, נתנו את הספר לסבא וסבתא שיתנו מתנה לילד... כמובן, מיד הם ביקשו נשיקה ("אבל נתנו לך מתנה..."). הסבא והסבתא העדינים והמקסימים שבספר, מאוד רוצים לעזור לילד בחיפוש אחר נשיקות ("הם מקווים לקבל אחר כך את הנשיקות שלו..." הסביר הארנבון המתוק הפרטי שלי). והחיפוש אחרי נשיקות הפך חויה כיפית והרפתקה משותפת לילד ולסבא וסבתא שהקריאו לו. בספרי ילדים, בדרך כלל הפוקוס הוא על העולם הפנימי של הילד וכאן, מה שמיוחד, שהפוקוס הוא על ציפיות הסביבה מהילד. הילד עצמו ולא הסביבה, מציבים את הגבולות. "ליואב הארנב נגמרו הנשיקות" הוא ספר חינוכי גם לנו המבוגרים: לילד יש עולם צרכים ורצונות ומגיע לו כבוד. הוא נותן מה שהוא יכול ולא מה שמצפים ממנו ויחד עם זה, לא מאבד את האהבה. לדעתי, גם להורים יש מה ללמוד ממנו. אחר כך, התפתח דיון ובמהלכו הילד קבע לסבא וסבתא מכסת נשיקות. הוא אמר שיש לו "רק שתי נשיקות, אבל נשיקות "שוות". סבא וסבתא כל כך רוו נחת מהרעיון, ששכחו להתמקח... זה נגמר בנשיקות..." אולי זה יעזור גם במקרה שלכם. בהצלחה.
 
למעלה