חמותי קנתה לבתי בת ה-7 נעלי שבת עם עקב

[הפוך עם ראש כפול]

אבל לא כולם כמוך

אני אתן לך דוגמה.
במשך שנים חמותי הייתה קונה לילדים שקים עצומים של ממתקים בפורים כמשלוחי מנות. ואני ממש לא מגזימה כשאני מכנה אותם "שקים עצומים" - לכל אחד מהם הייתה מכינה שק ענק של ממתקים שהיה מספיק לו לשנה שלמה. משהו מוגזם וחסר כל קנה מידה.
לקח כמה וכמה שנים שבהן אנחנו דרשנו לראות את השקים האלו מראש, דיללנו אותם משמעותית מבחינת הכמויות והכי חשוב - הוצאנו מהם את כל הממתקים שהכילו צבעי מאכל (אצלנו זה ממש קו אדום) ורק אז היא הפנימה, והתחילה לתת להם משלוחי מנות הגיוניים יותר מבחינת הכמות, ובלי זבל של צבעי מאכל. אבל זה בהחלט לקח כמה שנים של שוב ושוב להגיד לה שאין מצב שילד יקבל 3 ק"ג של ממתקים, שזה פשוט לא בריא ולא הגיוני, ועם כל הרצון שלה לפנק, בעינינו זה נזק ולא פינוק (ואנחנו ממש לא בית נטול ממתקים, להיפך).
אז זה, למשל, מצב שבו סבתא מעמידה בראש סדר העדיפויות את הצורך האישי שלה "לפנק את הנכדים" אפילו על פני טובת הנכדים עצמם. ולדעתי היא ממש לא עושה את זה בכוונה רעה או באופן מודע, אלא מתוך איזשהי תסבוכת אישית שלה עם עצמה שמביאה אותה להתנהג ככה (וזה משהו שאנחנו נתקלים בו שוב ושוב לאורך השנים).
מצד שני זה גם לא אומר שאני כהורה צריכה להרשות את זה. כי עם כל הכבוד ל"פינוק" , הוא לא יכול לעמוד בסתירה טוטאלית ומוחלטת לקווים המנחים של חינוך בבית.

 

[mykal]

כמה דברים לדבריך,

1)עובדה שאחרי כמה שנים זה הופנם
2)קבלו שקים, ונשנשו קצת, כשהלכו לישון מוציאים את מה שבעיניך מסכן,
ומה שנשאר--יושבים איתם, ומחלקים לשקיות קטנות ומסכמים עם הילדים
וכותבים פתק לתאריכים בהם יהיה זמן אכילתם.
עשיתי את זה בפורים האחרון עם הנכדים בני 6 ו--7.
ובינתיים היא למדה. חבל שזה מצריך טיפול כזה,
אבל נראה לי שבאמת דורות הסבתות המאוחרות יותר מודעות יותר,
וכן צריך לדבר על הדברים.

 

[הפוך עם ראש כפול]

זה היה בגילאים מאוד צעירים, שנתיים ושלוש
זה לא גיל שאפשר לדבר עם ילדים אחרי שהם מקבלים שק מפוצץ ממתקים. זה גיל שמראש צריך לתת כמות הגיונית. והאמת היא שהילדים שלי כבר מגיל שנתיים ושלוש הבינו שצבעי מאכל זה רעל ולכן לא אוכלים. כשההורים שלי היו לוקחים בגיל הזה את הקטן אחרי הגן למכולת והוא היה מבקש ממתק, הוא בעצמו היה מבקש מהם לקרוא על העטיפה אם יש או אין צבעי מאכל. אז נראה לי הגיוני לבקש משהו דומה מאישה בת 60 פלוס, לא?
מה שאני אומרת זה שלא כל הסבתות/חמיות הן כמוך. ויש כאלו שנורא נעלבות מכל הערה ומכל בקשה ומכל מילה, ואי אפשר באמת לדבר איתן כי גם כשמדברים איתן, הן מייד שוכחות את מה שבקשו מהן (וזה קורה עד היום, כולל בדברים שמאוד חשובים לנו).

 

[mykal]

בגיל כזה

לא הייתי נותנת ממתקים בכלל,
אפשר לקנות מתנה --צעצוע, משחק, זה גיל שהורים עדין נותנים לאכול.
באמת לא ברור לי --למה צריך לנהוג כך.
אני מסכימה שכל אחת מאיתנו שונה, ומתנהלת שונה,
אבל--אני בכל מקרה, מקוה בכל מאודי שתרגשנה טוב איתי גם הכלות וגם הבנות.
חבל שיש חמיות שמפסידות הערכה וקרבה מהכלות בשם הרצונות שלהן,
תאמיני לי אני מרחמת עליהן יותר מאשר על הכלות. כי בחשבון סופי הן מפסידות.

(ואם כבר, לגבי--החתן שלי, שכבר לא חתן--(כי התאלמן מביתי,)
מגיע לכאן ומבקש עזרה, ושומר על קשרים טובים, וכל הפסח יהיה איתנו,
אז כן מקוה שאני עושה כלפיהם מספיק נכון)

 

[חייבתלהגיב]

תראי את זה ככה - למה אפשר לקנות

שמלה חדשה ויפה לארוע (שילבשו אותה פעמים בודדות אם לא פעם אחת), אבל נעליים לא? איכשהו אנחנו חושבים על נעליים כעל משהו שאמורים לנעול הרבה (כנראה כי יש מעט זוגות נעליים יחסית לחליפות לבוש, ולכן נועלים נעליים יותר מאשר לובשים כל תלבושת) אבל אין ממש סיבה לחשוב עליהן כך. מבחינתה פסח וראש השנה הם אירועים שצריך לקנות להם בגדים חדשים - וזה כולל נעליים. ברגע שתחשבי על נעליים כעל פריט לבוש ככל פריט (ובמקרה הזה פריט אלגנטי ככל פריט אלגנטי), לא יציק לך כל כך שהן נעלו אותן רק פעם אחת. לעומת זאת, במקרה שלי, כשאת הסנדלים היא נעלה אפס פעמים, אני מתנחמת, כאמור, באפשרות שהקטנה תנעל אותם לפחות פעם אחת

.

 

[פרפרי אהבה]

חושבת שטיפלת בזה יפה מול הבת

ולא הלבנת את פניה של הסבתא. בהחלט מבינה את חוסר הנוחות.

 

[giovanni 2]

פשש...איזו סוגיה ברומו של עולם

כן, בהחלט היה שווה לנסח על זה הודעה ולפתוח על זה דיון
בפורום כזה חשוב ומעניין

כן, זה המקום שאליו מתנקזים כל הבורגנים הקטנוניים וחסרי החיים שמצביעים לבוז'י ורוצים לראות ישראל אחרת, נחמדה ומלוקקת

איזה אנשים פח

 

[אם כבר אז שיהיה]

אולי מפרספקטיבה אחרת

אני גם לא אוהבת ולא מרשה נעליים על עקבים לבת שלי. אפילו לא עקבים קטנים.
מצד שני, אצלינו אין כבר סבתות ומחמם לי את הלב כשסבתא קונה משהו באהבה.
אני הייתי נותנת לה לנעול אותן רק כשהולכים לבקר את הסבתא כדי לשמח אותה וגם זה לא תמיד.