חמותי...

[danonit]

חמותי... ../images/Emo46.gif

ממש נפגעתי מחמותי

ההתנהגות שלה היבאה לי את הסעיף וממש נעלבתי ממנה. הענין הוא כזה - אני מסתדרת איתה טוב בדרך כלל ואפילו די נהנית בחברתה, אנחנו לפעמים הולכות יחד לקניות ועושות כל מיני דברים יחד. מה הבעיה? יש לה עוד בן חוץ מבעלי ואותו היא אוהבת הרבה יותר (והוא נהייה חרא מפונק ובלתי נסבל כתוצאה מזה). ולכן כל פעם שיש ביניהם ריב, וזה קורה די הרבה בגלל שהאח, כמו שאמרתי, חרא, האמא נעמדת לצד האח. זה באופן כללי מגעיל אותי אבל הבעיה קצת מתרחבת כשהאח עושה דברים שפוגעים בנו כזוג ומראה כמה הוא לא שם עלינו. אלה לא דברים גדולים, הוא מאחר לפגישות שאנחנו מגיעים בזמן וצריכים לחכות לו שעה וחצי, תמיד דואג להודיע בשניה האחרונה ולהרוס לנו את היום על כל מיני שינויים בתוכניות, הוא לוקח לנו דברים מהבית בלי רשות ובלי להודיע ובאופן כללי חושב שהכל מגיע לו. והאמא תומכת בו, בכל דבר! כשזה היה רק חיכוכים בין אחים - מילא, זה עניינם... אבל כשאנחנו מקבלים יחס סוג ב´ בתור זוג זה משגע אותי!!! מהאח אני לא מצפה לשום דבר, הוא אידיוט מפונק ובאופן כללי לא טיפוס כלבבי, אבל מחמותי ממש נפגעתי

 

[shelycat]

..............

אם את באמת ביחסים שמאפשרים לך שיחה שפויה עם חמותך אז פשוט תדברי איתה, תסבירי לה שהם כבר לא בני 3 או 16 ואת המריבות בינהם הם יכולים לנהל לבד בלי עזרתה,ותסבירי חד וחלק שעצם ההתערבות שלה בנושא הוא לא רלוונטי ופוגע בבן שלה שעל בסיס קבוע לא מצדדים בצד שלו אבל תבהירי שאתם לא מבקשים שתצדד בכם יותר אלא שלא תתערב, את יכולה להסביר את הבקשה בעצם בזה שאת רוצה בטובת כולם (בעלך וטובתה) כיוון שבעלך נפגע פה ובסוף תמיד מי שמתערב (האאוטסיידר במקרה זה אימו) הוא זה שמפסיד כי גם אחרי שהויכוח הסתיים זוכרים את חלקה בו ובסוף היא הופכת לשעיר לעזאזל, ורק רצית להתריע בפניה שהיא עומדת להפסיד פה ובו זמנית לפגוע בבן שלה שלא שוכח לה. לגבי האח נראה לי שהגיע הזמן לקחת לו את המפתח לדירה שלכם ולהתחיל לשים גבולות ברורים.

 

[kisses]

חייבת לציין שאני מאוד מזדהה איתך

אם תרצי שאפרט שלחי לי מסר. בקשר לחמותך אני גם הייתי נעלבת וכמו שאמרתי אני מאוד מזדהה ולצערי אין מה לעשות בענייו הזה אלא אם כן יש למשהוא פה בפורום הצעות ייעול (שליקאט) יש לי עוד שאלה לאח של בעלך יש חברה? או האם הוא נשוי

 

[danonit]

אני אשמח למייסר ../images/Emo13.gif

 

[fila]

מה זה../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif../images/Emo35.gif

קודם כל אני שולחת חיבוקים ומציעה שתרגעי

אני מניחה שאת יותר מאוכזבת מאשר פגועה,גם אני לפעמים מצפה ליחס הוגן ממישהו ומתאכזבת שאני לא זוכה לזה. בכל אופן בנוגע לאח של עדי... יהיה מגעיל ככל שיהיה , הוא הבן המועדף על אמא שלו? או קיי בעיה שלה שהיא מטפחת בכיף חרא של בן אדם, אבל אני חושבת שאתם כזוג לא צריכים לתת יד לבחור ולאפשר לו לנהוג בכם כרצונו! מה זאת אומרת לקחת דברים מהבית שלכם בלי רשות? מה זאת אומרת לאחר שעה וחצי? אל תחכו לו! תעמידו אותו במקום לגבי הפרטיות והתוכניות שלכם, לא יזיק לו לחטוף איזה ניעור שיבהיר לו שהעולם ממש לא סובב סביבו. לא הייתי נכנסת ליחסים בינו לבין אמו וגם לא בינו לבין עדי, אבל על הדברים הנוגעים אליכם כזוג בהחלט הייתי עושה צעדים! בהצלחה

 

[אתי@]

מסכימה עם פילה

ושולחת

לעידוד.......

 

[rona25]

טוב אתן כולכן יודעות על חמותי חסרת

הטקט והרגש והיציאות (וכל הרגעים מלאי הדמעות) שהיו לי איתה... גם אצלה יש אפליה לא מוסתרת בין בתה הבכורה "המסכנה" ובין 4 הבנים האחרים שלה אני מציעה לך (מניסיון אישי של 4 שנים עם חמותי המהוללת) לא להתערב ולתת לבעלך לעשות את המלחמות כי בסופו של דבר את זו שתצאי אשמה ומגעילה .... פשוט לשאוף הרבה אוויר ולהתאזר בסבלנות - הכי חשוב ששניכם ביחד מאוחדים ואל תתנו לאף אחד או לאף אחת להפריע לקשר הזוגי והמאוהב שלכם!

 

[נופר30]

מצטערת אין לי מה להגיד בנושא

חוץ מלשלוח חיבוק אצלנו דווקא שלומי הוא בין המועדפים ואין לי שום בעיה עם אחים שלו כי הם מעריצים אותו ואף פעם לא חושבים לעשות דברים כאלה

 

[danonit]

תודה ../images/Emo24.gif!!!

אני תמיד השתדלתי לא להכנס ביחסים ביניהם, לצערי מכמה פעמים שניסיתי לדבר איתה על דברים (אחרים) ראיתי שפשוט אי אפשר. הדרך הכי טובה להגדיר את זה היא שהיא לא שומעת ביקורת. נאדא. תאמינו או לא, כשהם רבים ובמיוחד כשהאמא מתחילה להתערב זה נראה כאילו עדי בן 9 ואח שלו בן 6. מה שעצוב הוא שכנראה שבגלל שהאמא תמיד התערבה ביניהם היחסים ביניהם נשארו ברמה הזאת.

 

[אמיקה]

דנונית יקרה

לפי דברייך - כנראה שעדיף שלא תתערבי ביחסים בין האם לבניה, לא פייריים ככל שיהיו. ממילא לא תשני דבר, ואולי גם יהרסו יחסיך הטובים עם החמות. אולי כדאי שעדי דווקא ידבר עם אמא שלו, בשעה של נחת, כשהוא לבד איתה, בלי אף אחד נוסף לפניו צריך להצטדק או להסביר או כל דבר כזה. יכול להיות שבשיחת אמא-בן רגועה (כשהיא לא צריכה "לעמוד לצד הבן האחר ו/או להגן עליו ובכלל - לא בסיטואציה של "בעין הסערה", אלא בכלל), הדברים יפתרו או לפחות ישתפרו. יש, לדעתי, סוג של קירבה כשבן בא לאמא, נניח סתם באמצע השבוע, לצהריים -ויושבים כמו שני מבוגרים על כוס קפה ומדברים... מעבר לזה, מצטרפת לכל מי שאמרה שאת האח צריך להעמיד במקום, גם אם לא בריב אלא פשוט במעשים. את הדברים שלכם תקחו ותמנעו ממנו גישה (זה דברים בבית האמא?) ואם הוא מאחר כ"כ הרבה, אל תמתינו לו. חוץ מזה - לפעמים צריך לדעת לקבל מצב קיים. יש לו אח חרא? טוף. לא חייבים להיות חברים איתו. יש לו אמא שנוקטת עמדה חד צדדית לטובת בן אחד? אולי כדאי לא לערב אותה מראש, ולהשאר איתה ביחסים טובים כשאתם איתה "אחד על אחד".. בקיצור - צמצום מגע עם האח למינימום המתחייב, ועם האמא להיפגש כמה שניתן ללא האח. לצערי זה מניסיון עגום עם גיסותי "החביבות" ואביהן.. אל תקחי ללב..

 

[POOH*]

לא יודעת איך לעזור.. אבל קצת מזדהה.

למרות שאצלנו הבעיה היא לא בין האחים.... אלא יותר שלי איתה... והאמת שאני די מיואשת... אבל אני לא אשתלט לך על השירשור... אבל אני חושבת כמו שמישהי כתבה [סליחה, אני לא זוכרת מי..] שאולי תנסי לדבר איתה, או שבעלך ידבר איתה ויבהיר לה שהוא מסוגל להסתדר עם אח שלו לבד... אני לא מכירה אותה אבל יכול להיות שהיא לא עושה את זה לגמרי במודע ואולי תדברו איתה על זה אולי היא תשים ללב יותר... בכל מקרה בהצלחה... ומקווה שתמצאו פתרון... POOH

 

[kisses]

פו אני דווקא אשמח לשמוע מה

קורה איתך אם לא איכפת לך לפרט קצת יותר

 

[POOH*]

לא אכפת לי....

אנחנו גרים כאמור בקיבוץ. אבל בתוך הקיבוץ אנחנו גרים פיסית משמ קרוב להורים שלו. כמעט בדירה ממול. לא ממש אבל כמעט. לפני החתונה הכל היה בסדר איתם. והסתדרתי איתם סבבה. ומאז החתונה שי לי הרגשה שכאילו הם מרגשיים שבגלל שכבר התחתנו וזה סגור אז עכשיו אפשר להגיד לי הכל. וזה בדרך כלל דברים קטנים שמכל אדח מהם לחוד לא נראה לי שהייתי נעלבת או מתעצבנת אבל ביחד זה פשוט משגע אותי... לדוגמא כל יום שישי אנחנו אוכלים איתם בחד"א ובשבת שי ארוחת ערב משפחתית אצלם שגם אליה אנחנו מגיעים תמיד. והחלטנו שלאור העובדה שבסוף שבוע אנחנו תמדי אצלם באמצע שבוע אנחנו לא. אבל זה לא מונע מאמא שלו להתקשר אלי כל יום ולשאול אם אנחנו באים לארוחת ערב. ולמה אלי? למה לא הביתה או למה לא לבן שלה? לתמיד כשאני אומרת לא או לא נראה לי או השתושבה החדשה שלי: אני אבדוק איתו ונחליט התגובה היא בערך טוב אתם לא חייבים אם את לא רוצה. לזכותו של האביר שלי יאמר שכשהוא שמע תגובה כזו הוא פשוט דיבר איתה והבהיר לה שבאמצעש בוע אנחנו אוכלים לבד כי ככה אנחנו רוצים ולא רק אני רוצה גם הוא רוצה ובסוף שבוע אנחנו איתם. זה כמובן לא מונע ממנה להמשיך להתקשר אלי. למרות שמאז כבר אין תגובות מגעילות כאלה. ויש עוד מליון דוגמאות קטנות: האביר הרגיש השבוע לא כל כך טוב. והיה במרפאה ונתנו סטרפסילס ואמרו שזה לא רציני והוא גם הרגשי די בסדר חוץ מזה שהגרון הציק לו והוא משתעל. ביום שישי היינו בארוחת ערב משפחתית מחוץ לקיבוץ ונסענו עם ההוריחםש לו שחצי מהדרך תהו איך אני נותנת לו ללכת ככה לעבודה כשהוא כל כך חולה, וזוב לזכותו יאמר שהוא ענה להם שהוא הולך בלי לשאול אותי. למחרת הבחור היה קצת יותר צרוד וכשהגענו אליהם לארוחת שבת אבא שלו אמר: אתה רואה אמרתי לך שאתה חולה. אתה לא מבין שההורים שלך מכירימם אותך יותר טוב מכולם ואם אני אמרתי שאתה חולה זא אתה חולה. או לדוגמא אמא שלו עשתה לי מתישהו שיחת מוטיבציה על איך זה שהוא עושה את רוב הדברים, זא הסברתי להש מאחר וזה קיבוץ שלו ולי לא נעים הוא דואג לכל הדברים שקשורים בהתעסקות מול למוסדות הקיבוץ. ואז היאש אלה למה הוא זה שמבשל בבית [אפשר לחשוב כמה אנחנו מבשלים כשאוכלים 6 ימים בשבוע בח"דא ובשבת אצלם] ועניתי שזה בגלל שהוא אוהב לבשל ואני שונאת... ואז היא הסבירה לי שבתור אשה מודרנית ופמיניסטית אני לא יכולה להתנהג ככה וחייבת לקחת יותר אחריות. בתגובה עניתי לה שאם זה היה תלוי בי ולא בקיבוץ זא כשיהיהו ילדים אני אשאר איתם בבית עד גיל שנה לפחות ואתם לאביר להיות מפרנס. כמובן שזה בכלל הימם אותה, כי איזו מן פמיניסטית אני שרוצה שיפרנסו אותה ושהחלום שלה על העתיד זה להישאר בבית ולגדל ילדים. ויש עוד... וברור לי שזה דברים קטנים... אבל הכל ביחד פשוט משגע אותי.... POOH

 

[POOH*]

ותודה ששאלת....

כבר הרבה זמן אני מתלבטת אם להוציא פה או לא... כי גם האביר קורא את הפורום. אבל הפעם פשוט הוצאתי והאמת שזה די מקל לספר על זה לעוד מישהו חוץ ממנו. אז תודה... POOH

 

[kisses]

אין זה תמיד ככה לפחות זה ככה אצלי

אמא שלו יודעת יותר טוב ממני מה לעשות עם זה כשהוא חולה, בבישולים וכן הלאה וכן הלאה ..... הן רק לא יודעות שבעצם מה שהן עושות זה לגרום לנו הכלות לחוש טינה כלפיהן מה אני אגיד לך זה כבר הבעיה שלהן כי בסופו של דבר הבעלוש הוא שלנו ולא שלהן

 

[POOH*]

הבעיה שזה יותר מזה....

זה לא רק שהיא יודעת מה יותר טוב בשבילו... היא גם יודעת מה יותר טוב בשבילי... לדוג´ ושוב נחזור לארוחות שבת המשפחתיות אצלם... היא מכינה אוכל... עכשיו אני קשה באוכל שי המון דברים שאני לא אוכלת ואני יודעת את זה... ומעולם לא התלוננתי על מהש היא מכינה מקסימום אני אוכלת אח"כ עוד משהו בבית, כי כמובן כשהצענו לעזור מדי פעם ולהביא משהו התשובה הייתשאין צורך כי היא רוצה שהאביר ינוח ולא שהוא יבשל ביום החופשי היחיד שיש לו. בקיצור פעם אחרונה היא הכינה בשר שאני ממש לא אוהבת כשהתישבנו לשולחן הודיעו לי שהכינו גם שניצל בשבילי אבל הוא בתנור כי קודם היא רוצהש אני אטעם את מה שהיא הכינה. כמובן שאת השניצל כבר לא אכלתי ופשוט אכלתי אח"כ משהו בבית. אבל למה לעזאזל לחנך אותי? אם אמא שלי התייאשה? אני כבר מספיק גדולה להחליט מה אני אוכלת ומה לא... או שפעם אחרת, גם בנושא אוכל, ביקשנו מהם לאכול בשבת קצת יותר מוקדם כי למחרת הייתי צריכה לשעות בדיקת דם שצריך צום לפניה. אז הקדמנו קצת את הארוחה. לאכול היא הכינה שוב, בשר שאני לא אוהבת.. כשיום קודם היא שאלה את הבן שלה- האביר שלי אם אני אוכלת כזה בשר והוא אמר לה שלא ועדיין היא לא טרחה להכין עוד משהו או לפחות להגיד לנו שזה מה יש כדי שאני אספיק לאכול כמוש צריך לפני הצום. באותה פעם פשוט לא ויתרתי ובאמצע הארוחה קמתי והלכתי אלינו להביא שניצל מהפריזר, כמובן שהיא די נעלבה ואח"כ אמרה משהו על זה לאביר אבל יש גבול!!! בקיצור יש לי יותר בעיה עם זה שהיא מנסה לחנך אותי מאשר אותו.. כי הוא דווקא מתמודד עם זה יפה [טוב היו לו 26שנים של אימון..] ואני נעלבת ומתעצבנת וברור שלי אין טעם לדבר איתה כי היא לא תבין על מה אני מדברת או למה אני נעלבת... POOH

 

[fila]

ליאת את צודקת

אני לא מכירה את הבעיה הזאת כי אמא של שמעון ממש לא מעורבת בחיים שלנו, אבל אני מסכימה איתך שהערות מסוג זה מצד החמות יוצרות אצלנו הנשים המון טינה כלפיהן.....

 

[אתי@]

פו אני חושבת שאת צריכה להיות מאושרת

שהאביר שלך קם ואומר מה שהוא חושב כשצריך, ומגן עליך כשהוא צריך. יש הרבה גברים שפשוט לא מסוגלים להעביר ביקרות על המשפחה שלהם, גם כשזה מגיע למצבים הרבה יותר אבסורדיים. בכל אופן אני חושבת שאת צריכה לתת לו לעשות את העבודה כנאמרים דברים שפוגעים בך. וכשנאמרים דברים שהם סתם מטופשים - פשוט אל תתיחסי. מותר לכן לחשוב אחרת. ההורים של בעלי אומרים הרבה דברים (בכל מיני נושאים) שאני לא מסכימה איתם אבל אני לא נותנת לזה לפגוע בי ברמה האישית. מותר שיהיו לנו דעות שונות לגבי תפקידה של האישה או הגבר בבית, או כל נושא אחר.

 

[נופר30]

למה אנחנו פה אם לא לשמוע את

הקיטורים ? אבל מה נדמה לי או שאנחנו הופכים להיות יותר רגשניות אחרי החתונה? גם לי לפעמים יש דברים שלא הפריעו לפני אבל מציקים עכשוו ( לא דברים של העלבויות אלא יתר דאגה לי בגלל ההריון שיכול לשגע אותי ) אבל מה אם היא מרגישה שהיא יכולה להגיד לך הכל אז חופשי תרגישי גם את ( ושוב כמובן עם טאקט ועדינות כי גם החמות נהיית רגשנית אחרי החתונה ) בקיצור קחי חיבוק ותהני מהחיים ( ופשוט תשמעי אבל אל תקשיבי למה שהם אומרים )

 

[POOH*]

לא יודעת....

כשיש שאלות ודיונים כלליים קל לי להשתתף. כשזה הופך לאישי יותר יותר קשה לי. כמו בחיים. בכל מקרה, אני לא מרגשיה מספיק חופשיה להגיד לה הכל.... וגם להתעלם ולא לקחת ללב לא. מה לעשות אופי כזה.... אבל שרדתי עד עכשיו אני אשרוד גם הלאה... והנה חיבוק בחזרה...

POOH