חמי דורון: לבטל פטור מטעמי מצפון

Alexco

New member
חמי דורון: לבטל פטור מטעמי מצפון

ח"כ חמי דורון מסיעת שינוי, הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק המבקשת לבטל את הפטור משירות צבאי מטעמי מצפון לנשים. על הצעת החוק חתומים שמונה חברי כנסת נוספים משינוי.
קישור להצעת החוק ח"כ דורון מנמק את הצעתו ברעיון השוויון. לדבריו, "לא יתכן שחיילים המסרבים לשרת ביו"ש או חיילים המסרבים לפנות התנחלויות מטעמי מצפון יכנסו לכלא, בזמן שבנות יכולות לפטור עצמן מהשירות הצבאי בשימוש בתירוץ זה". הוא לא טורח להסביר מדוע מדיניות שוויונית תהיה שלילת זכותן של הנשים לחופש המצפון, ולא הפסקת השלילה של זכות האדם הבסיסית הזו מגברים. ראוי לציין שהזכות לחופש המצפון מוכרת בהכרזת העצמאות ("תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות"), בסעיף ה 18 באמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות אותה אשררה ישראל בשנת 1993, ("מובטחת זכותו של כל אדם לחופש המחשבה, המצפון, והדת") ובהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם של האו"ם ("כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת"). על פי ההיגיון הדמוקרטי, כאשר נשללת מהנערים הישראלים זכותם לחופש המצפון, רעיון השוויון אמור להפסיק את ההפרה הבלתי מוצדקת הזו, ולא לעודד את הפרת הזכות לכול על בסיס שוויוני. אני גם סולד מהשימוש שלו במילה "תירוץ" על מנת לתאר את צו המצפון. הוא למעשה מתייחס בכך לכל אותן נערות אשר מצפונן אינו מאפשר להן להתגייס לצבא כאל משתמטות המחפשות תירוצים. מסתתרת מאחורי דבריו ביקורת חריפה על ועדת המצפון, משום שהוא טוען שהיא לא משחררת רק סרבניות מצפון אותנטיות, אלא גם מתחמקות משירות. לדעתי המציאות מראה ההיפך, שלא רק שאלה אותן ועדת המצפון משחררת הן סרבניות אותנטיות, אלא גם ישנה כמות לא מובטלת של סרבניות מצפון שועדת המצפון הצבאית מסרבת להכיר בהן. יותר מהכול מעיד השימוש במילה "תירוץ" על מצפונו הרדום של ח"כ דורון עצמו, עד כדי כך שהוא אינו מסוגל לתאר לעצמו אדם מצפוני כלל. אל לנו להתפלא. ח"כ דורון הוא אותו אדם אשר טרם פתיחת מבצע "ימי תשובה" טען כי "לא ייתכן שתושבי עזה ישנו בשקט כשבשדרות יחיו בפחד ויהרגו אנשים" וקרא "להפציץ שטחים נרחבים". מה דעתכן/ם?
 

אimר

New member
למרבה האירוניה

מסכים עם כל מה שכתבת. האירוניה שחשוב להוסיף היא שדורון לא מתנגד לחלק באותו סעיף שנותן פטור לנשים דתיות מטעמי הווי משפחתי דתי, רק לחלק בסעיף של מצפון. כלומרת סיעת שינוי מקדמת חוק שיבטל זכות ליברלית חילונית אוניברסלית ובו בשעה יותיר על כנו באותו סעיף עצמו פטור מטעמי דת.
 
בעצם, מה שקורה כאן הוא,

ששינוי, מפלגה שמתיימרת לייצג ערכים ליברליים, מבטלת את סעיף חופש המצפון שקיים בחוק הישראלי. יש איזושהי הערכה אם הצעת החוק תעבור או לא?
 

Alexco

New member
לא ידוע לי על הערכה

אבל בהתחשב בכך שמדובר ככל הנראה בכנסת הנצית ביותר מאז קום המדינה, ב"התקרנפות" של השמאל, ובמעטה הנאור של ההצעה והמציעים אותה- האינטואיציה שלי היא שיש לה סיכויים לא רעים בכלל. דרך-אגב, אף על פי שחופש המצפון של הגברים לא מוכר בחוק עדיין יש פצפיסטים שמשתחררים על פי הסעיף המתיר לשחרר מהצבא "מטעמים אחרים", וסרבניות שאינן פצפיסטיות נאסרות גם היום (כפי שמראה מיקרה לאורה מילוא). אם אני לא טועה יש גם פסיקה של בית המשפט העליון על פיה חופש המצפון נגזר מזכות האדם לכבוד שמוכרת בחוק יסוד: כבוד האדם לחירותו. כך שלא ברור עוד מה תהיה ההשפעה של החוק גם אם יעבור.
 

אimר

New member
הצבא כנראה לא מעוניין בכך

לדעתי הסיכוי שההצעה תעבור קטן. בבגץ מילוא השופטת פקצה (או משהו כזה) בעצם קבעה שצריך להפסיק לדון סרבניות מצפון בועדה הנוכחית ולדון בבקשותיהן בועדה כמו של הבנים, שאין לה סמכות מוגדרת אלא פועלת רק מתוקף סמכותו הכללית של שר הבטחון לשחרר מי שבא לו, כולל סרבני מצפון. כלומרת מה שהיא אומרת זה פחות או יותר בדיוק מה שהצעת החוק הזאת מנסה לקבוע. למרות זאת, הצבא עד היום בחר להמשיך כרגיל ולהתעלם מהקביעה של פוקצ'ה, למרות שהוא יכל די בקלות לבחור לקבל אותה על עצמו, וזה לא שהם לא מודעים לעניין או משהו כזה. זה אומר לי שהצבא לא רוצה, מסיבותיו, "להשוות" בין גברים לנשים במובן הזה, ואם הצבא לא רוצה אז כל הסיכויים שאם ההצעה הזאת תגיע לאנשהו הממשלה תטרפד אותה. מצד שני, לך תדע.
 
אני בעד, נשים גברים, זה בסך הכל...

תירוץ. אני בעד 2 בכלא לנשים 3 שנים לגברים. או לחילופין ביטול הזכות לבחור או להיבחר. דמוקרטי או לא, לא מעניין, כל אחד מוצא את עצמו משתתף בדברים שלא אוהב/מסכים/מבין בשטחים, בין אם זה פינוי יהודים משטח שהיטורית הוא שלנו ובין אם זה שמירה על כמה קרוואנים ליד שכם, אין מה לעשות.
 

CountDust

New member
יש לי הצעה יותר טובה:

לבטל את המצפון עצמו
באותה הזדמנות כדאי לבטל גם את שיקול הדעת האישי ולמחוק את הביקורתיות. האבסורד הוא שה"מצפון" היחיד המוכר בארץ הוא דוקא זה המבוסס על מערכת ערכים דתית ובלתי דמוקרטית ואילו אותו מצפון המבוסס על מערכת ערכים דמוקרטית הומניטרית (או אפילו פציפיסטית) נחשב למסוכן ומאיים שאין לו זכות קיום ויש להלחם בו בכל דרך.
 
מצפון - כן, שיקול דעת אישי -כן

ביקורתיות - כן, סרבנות - לא, אם כל זה עולה בקנה אחד עם סרבנות, אז שישאירו את זה לעצמם, או לאזרחות. גם "המצפון" דתי הוא כתירוץ לסרבנות הוא פסול.
 
זה מאד פשוט

שחייל במתנגד ל"כיבוש" לא יסרב לשמור על איזה קרוואן בקיבינמט לא משנה כמה הוא שונא את זה. שחייל המאמין בלב שלם לבעלות על כל ארץ ישראל לא יסרב לפנות אנשים מביתם. הסרבנות היחידה שאני כן מוכן שתהיה ועדיף לסדר את זה כך שלא נגיע לזה זה שחייל לא יהיה צריך לפנות אנשים ממשפחתו, לא להעמיד אדם במצב של מבחן כזה. כמובן יש את עיניין הפקודה בלתי חוקית בעליל, חוקי פתיחה באש, שיפוט מצבים לפי המציאות שבהם נמצאים, כומון סנס, ערכי צה"ל, זה מאד מורכב, סירובים ספציפיים, סרבנות לדברים כוללים בחינתי היא הכנסת פוליטיקה לצה"ל כל התירוצים הם בסך הכל מילות קוד לדעה פוליטית ואני נגד הכנסת פוליטיקה לצבא, גם אני עשיתי דברים שלא אהבתי בצבא, גם אני הייתי עלול לעשות דברים כמו שנעשים היום, גם אני שאלתי את עצמי שאלות, אולי היה לי קל יותר כי אני לא שמאלן קיצוני ולא פנאט ימני אך זה לא אומר שאני "נייטרלי".
 

CountDust

New member
אלו דוגמאות ולא הגדרה

בכל זאת הייתי רוצה לדעת כיצד אתה מגדיר סרבנות?
 
סירוב לפקודה מטעמים

פוליטיים - "מצפוניים", "פיסקי הלכה", "דיני תנ"ך", "מוסר", כאשר סירוב בפקודה הוא לא לדבר מאד חריג/נדיר ומאד ספציפי למצב מאד מסויים, למשל אני לא ירה לכיוון של שווקים פלשתינים רק כי אמרו לי.
 
מאחר ופינוי ו"כיבוש" הוא לא

סיטואציה ספציפית, אלא דבר כוללני, דבר שאפשר להתווכח עליו ברמה העקרונית, הוא לא בתוך העיניין שאפשר מבחינתי לבצע בגלל סירוב פקודה.
 

CountDust

New member
דוגמא תאורטית לפעולה כוללנית

אמרנו שחייל שמקבל פקודה לירות במישהו בלא הצדקה חייב לסרב. אבל לא תמיד המקרים כל כך פשוטים. נניח שחייל מקבל פקודה לפרוץ לבית בתל אביב. נניח גם שהוא חושב שאין שום הצדקה לפרוץ לבית ושאפשר להשיג את מטרת המשימה גם בלי הפריצה. אבל - כמובן שלא מדובר בפקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה ולכן הוא חייב לציית. הוא פורץ. לאחר שפרץ לתוך בית, מתעורר בעל הבית לשמע הקולות בבהלה, מוציא אקדח מהמגירה ויורה לכיוון החייל. החייל יורה בו והורג אותו. שוב, כמובן שלא מדובר במעשה בלתי חוקי בעליל, אלא בהגנה עצמית לגיטימית לכל דבר. עכשיו נניח שהסיפור הזה חוזר על עצמו ערב ערב במשך שנה. בכל ערב החייל פורץ לבית בלא כל הצדקה והורג את בעל הבית (לאחר שזה יורה בו כמובן). האם באמת אפשר לומר לחייל שאסור לו לסרב לפרוץ? האם חובה עליו לפרוץ (כיוון שכשלעצמה מדובר בפקודה שאינה "בלתי חוקית בעליל") ורק כשהוא בתוך הבית מותר לו לסרב למקרים ספציפיים של פקודה בלתי חוקית בעליל? הרי בסופו של דבר מדובר באותו סוג מקרים של הרג אדם בלא הצדקה. האם העובדה שמדובר בשני שלבים הופכת את המעשה ללגיטימי?
 
למעלה