"חמסין וציפורים משוגעות" מחר ראיון

[אושר מ]

תודה

 

[לויה]

ומה עם חיים הזז

 

[לויה]

פרנקל?

מאז הפכה לדוברת הפאנטים מחרחרי הריב והמדון של תושבי חברון (ולמען הסר ספק אינני חושבת ששכניהם הערבים טובים יותר. זה ממש מצא מין את מינו), יש לי איזה דחיה לא רציונאלית מלהתעסק איתה ועם ספריה

 

[ציפי ג]

אמנם , איני מתגוררת בחברון

אבל היואיל ואני מאוד מזדהה עם המאבק של תושבי חברון היהודים, הנה שוב שפטת אותי (שלא במודע). ניחא. פרנקל, לדעתי, עוד קודם שהפכה להיות מתושבי חברון היהודים, היא אחת הסופרות העבריות המוכשרות . ממליצה על שאול ויוהנה, על דודי ורעי, על צמח בר, על נער צמח בגדות האסי. ואם זו דעתך עליה, מה דעתך על משה שמיר?

 

[לויה]

פרנקל, שמיר וחברון

אני חושבת ששמיר עולה על פרנקל. ספרו על יאיר מענין. לדעתי סופרים אינם שונים מאחד האדם ככל שזה שנוגע לדעותיהם וחוכמתם בנושאים שאינם קשורים בספרות. הנטיה להפוך אותם לאורקלים ולזמנם לכל שיח כבני-סמכא שגוי. לעיתים פאטתי (אם נחזור לסופרת האהובה עלי, אביגור-רותם, לדוגמא, היא הלכה לאיבוד ועשתה טעות כשנאותה להופיע בפוליטיקה הגם שהנושא הפורמאלי של אותה שיחה היה אמור להיות על מצב התרבות). יתרה מכך, יש סופרים(שמיר ופקנקל ביניהם) שלדעתי מחבלים ביצירתם כשהם הופכים לנביאים ומוכיחים בשער בכל נושא וענין (לא עשיתי מחקר, אבל נראה לי שיש מתאם גבוה בין ההדרדרות באיכות הכתיבה של גרוסמן וההתגיסות שלו כנביא הזעם של השמאל). ובאשר לחברון -איני כופרת בזכותינו לחיות שם, רק שנראה לי שהעובדה שיש שם עשרות אלפי ערבים לא מאפשרת זאת. ובכלל אם רצוננו לשמור על זהות יהודית (ואת בוודאי רוצה זאת לפחות כמוני)- אין בררה אלא להכיר בעובדה שיש כאן כמה מליונים ערבים שמתרבים כמו זבובים ואנו נמהל בהם אם לא נפרד מהם (או שנטרנספר אותם מה שלא בדיוק אפשרי, שלא לדבר מוסרי). ונניח שהייתי מסכימה שיש להתעקש ולחיות בחברון- היהודים שחיים שם הם קיצוניים,ומחרחרי ריב ומדון. בהתחשב שיש גם מסה של ערבים בחברון שלא נופלים מהיהודים בקיצוניותם, אפילו הרב פורמן ושלום עכשיו היו מתקשים לקים שם דו-קיום סביר.

 

[ציפי ג]

ומה עם

חנוך ברטוב, או עם אהרון אפלפלד?

 

[לויה]

וואלה, ממש מבחן

מברטוב לא קראתי משהו כבר הרבה שנים. אפלפלד- יש לי בעיה! הוא אינו מצליח לפרוץ את הנישה הקטנה של קרחת היער בה היה בתקופת הנאצים. מאד התרשמתי מהכח והאומץ בספריו הראשונים, אח"כ נשארתי עם הרגשה שהוא דש את אותו חומר ומדשדש במקום. ושלא תהיה כאן אי-הבנה אינני שופטת אותו. מי שעבר את תקופת הנאצים מוחזק בעיני כזכאי ורשאי. כקוראת - התעיפתי. אני מצפה מסופר/ת לאיזה משהו אחר, חדש בכל ספר. האמת - בדר"כ מתאכזבת מהישראלים. וזו אחת "התלונות" שלי לצרויה שלו או מירה מגן, למשל: תמיד זה איזשהם הוא והיא וסיפורם הקטן.

 

[שושן פרא]

לאושר, על הפנר ../images/Emo42.gif

מאד אהבתי את "כולל הכל" של הפנר, אפילו כתבתי לו מכתב, ושלחתי לכתובת שמופיעה בספר הטלפונים (אחר כך התברר לי שזה אברהם הפנר אחר). אחר כך התחלתי לקרוא את "אללים", והתאכזבתי - זה היה כל כך דומה ל"כולל הכל", שזה נראה כמו חיקוי, ונטשתי אותו אחרי כמה עשרות עמודים. אני ממליץ על הסרטים של הפנר: לאן נעלם דניאל ווקס, הדודה קלרה, ואהבתה האחרונה של לורה אדלר. הראשון והשלישי מופיעים כפרקים ב"כולל הכל".