בקשר למתמטיקה, זה לא היה מנוסח טוב
אבל זאת לא הנקודה. לאיזו פעילות "חנונית" אופיינית יש דרישות שונות משמעותית מהמשתתפים ביחס לפעילות "לא חנונית" אופיינית? למידה זאת פעילות חנונית אופיינית לעומת בילוי במועדון. אף שיש חנונים שמבלים במועדון וכמובן יש "רגילים" שלומדים, אני מנכס את הלמידה לקבוצת החנונים כלמידה אקסטרא, כמו שהמרצה שלי אוהב להגיד: "התלמיד החרוץ יפתור...", כמו שנאמר קודם, סקרנות מעבר, להמשיך לשאול שאלות לאחר שאחרים כבר התייאשו. האם מוסכמת עליך החלוקה הזו? כן, יש עניין של חוסר יכולת, אבל יש גם צדדים חיוביים, לפי ראות עיני (הממש לא משוחדות...) יש יותר דברים חיוביים משליליים. הקבוצה שלנו מתהדרת לה באנשים כמו אדם סמית', אדיסון, איינשטיין, ביל גייטס. "...זאת התנהגות די אופינית בגיל העשרה, ולא, מן הסתם שלא חסרים כאלה. וביניהם לא חסרים אנשים שיצאו מהשטויות של הבצפר והפכו למתמטיקאים, פילוסופים ומהנדסים הרבה יותר טובים מכל מי שאי פעם יבקר בפורום הזה..." באמת? מה שאמרת בזאת הוא שמתמטיקאי שהולך עם הזרם, בוחר להתחבר לקבוצה הגדולה יהיה מתמטיקאי הרבה יותר טוב מאשר מתמטיקאי שיעדיף קבוצה קטנה. בעיני, מתמטיקאי טוב זה אחד שמוביל לפרצת דרך. כדוגמה, ג'ון נאש, האם ראית את נפלאות התבונה? נאש לעומת הבחור שנהיה ראש החוג. כן, משרה מכובדת אבל מי הוא? אם בכלל זה היה ככה במציאות. לשם הפרוטוקול, אני יותר מעריץ/מעריך את הסגנון של אדם סמית' מאשר את של נאש. מהיכן הגעת לדיכוטומיה? או בלי שום קשר למשהו מוקדם מעבר לדיון כאן? דיכוטומיה כן עובדת, היא פשוט דרך להסתכל על המציאות, לבודד משתנים. כמובן שקשה במערכות אי לינאריות כאוטיות, שינויים קטנים במשתנים "שוליים" יכולים לגרום לשינוי גדול במשתנים גדולים.