חפר"י -אמצע שבוע

[גינגימניה]

הזדמנות שניה-פרק 1../images/Emo185.gif../images/Emo80.gif

כל הדמויות,הקדמות,פרומו נמצא בשרשור הזה.. פרק 1 ------ "אימאאאא" צעקה ג'סיקה ליד קברה של אימה. אורלנדו :" ג'ס , חצי שנה בלי אימא וכתף תומכת, איך הזמן טס" אורלנדו מדבר ובוכה לאחותו. קרלוס,אביהם, מתקרב ואומר: "ילדים שלי, איך? איך זה קרה? איך?, היינו כולנו במכונית, למה אימא שלכם לא חגרה את חגורת הבטיחות??" .אורלנדו וג'סיקה שתקו. לאחר זמן, קרלוס נכנס למשרד, ורואה את התמונות של אשתו, על השידה במשרד. קרלוס בוכה ומתחיל לשתות אלכוהול. חואנה,מזכירתו, נכנסת ואומרת בקול תמים:"אסור לך לשתות,יקירי" , קרלוס:" צאי מכאן מיד! אני לא צריך הטפות מוסר" חואנה:"אתה לא תצעק עליי!! אני רוצה לעזור לך." קרלוס:" אז אם לא שמת לב, אני לא צריך שיעזרו לי, אני רוצה לשכוח." חואנה:" אינך יכול לשכוח,זה משהו שלא שוכחים." קרלוס זורק את הכוס עם המשקה לעבר חואנה. חואנה יוצאת בבהלה, ומתקשרת לאורלנדו לטלפון נייד בשביל שיקח את אביו הביתה. אורלנדו:"אני תכף בא..." באותו זמן, ג'סיקה שוכבת במיטה, לורנה,המשרתת , מביאה לג'סיקה לאכול ולשתות. ג'סיקה ללורנה:" אני לא יכולה לאכול,אין לי תיאבון." לורנה:" עלמתי, את חייבת לאכול, אסור לך לנטוש את הבריאות." ג'סיקה:" טוב, אני אוכל ואארגן את עצמי ללכת לקניות עם אשלי ומישל." לורנה:" להכין לך אמבט קצף? מה להכין ללבוש בשבילך?" ג'סיקה:" אממ אני אתקלח מהר, ואני אלבש את השמלה השחורה שלי." ג'סיקה יורדת במדרגות ויוצאת לעבר הדלת. אורלנדו בא עם קרלוס, הבייתה. ג'סיקה: "מה קרה לאבא?" אורלנדו:"חואנה התקשרה אליי ואמרה שאבא שתוי." ג'סיקה :" לורנה,תתקשרי לאשלי ומישל, תגידי שאני לא יכולה לבוא, שאני אסביר אחר כך." אורלנדו וחואן(הנהג) עוזרים להשכיב את קרלוס במיטה. בבית של משפחת אדונלס מתקבלת שיחת טלפון . המשך יבוא.... מאירועי הפרק הבא: מי התקשר למשפחת אדונלס? מה יתגלה בשיחת הטלפון? מי ינצל את חולשתו של קרלוס? מחכה לתגובות

 

[Sonia La Rebelde]

חחחחחחחחחחחחח../images/Emo142.gif

חח חיפשתם אותי?! חברה אני ממש מצטערת אבל אני ממש לא יוכל להיות כאן החודש הקרוב מ2 סיבות: 1.דודים שלי מחול באו 2.אני חייבת להתארגן לבצפר החדש... מדי פעם אני יכנס לראות מה הולך..ואיזה באסה פיספסתי 2 פרקים מרבלדה..לא נורא יש את יום שישי

טוב אז מדי פעם אני יכנס..חחחח..

 

[eveligne406]

אוקיי..הנובלה חוזרת. כדאי לכם לקרוא

אז..מה קרה בפרקים הקודמים? מאי נפרדת מחבר שלה , אחרי שהיא מגלה שחזר לאקסית המיתוולוגית, היא נכנסת לדיכאון עמוק והוריה מחליטים לשלוח אותה לבית הספר, שהוא בעצםפנימייה, "אורנוס" הנחשב לבית הספר הטוב בעיר. מאי מגלה שיחד איתה הולכת איסבל, חברת הילדות הטובה ביותר. ליאן, ילדה מפונקת ועשירה, נשלחת לבית הספר גם. עכשיו הסדרה בעצם מתחילה אז מעכשיו כדאי לכם להצמד לעלילה... פרק3. ארמנדו מסיע את מאי ואיסבל לבית הספר ביום הראשון. איסבל : "מאי הכל בסדר...? כלומר. לא שיש בעיות או משהו אבל... אבל את נראית לי טיפה חיוורת... לא? כאילו... קרה משהו? " מאי שתקה. רק עשתה פרצוף קטן של גועל. איסבל:"מאי, תראי אין סיבות להיות לחוצים... זה רק בית ספר, לא יקרה כלום...מקסימום את יודעת תמיד אפשר להשיג דרכונים מזוייפים דרך האינטרנט ולברוח לקנדה..." מאי המשיכה לשתוק. איסבל :"אוקיי צחקתי לא צריך להגזים, אבל באמת מאי את תראי שהכל יהיה בסדר ו – מאי, נו, מאי את – " מאי שלפה שקית מתוך כיס בכסא של המכונית והקיאה לתוכה ברעשים נוראיים. בית הספר "אורנוס". המון תלמידים מתלהבים רצים אחד בין השני לספר חוויות מהקיץ, חלקם נפרדים מההורים. מגיעה לימוזינה בצבע שחור, ומתוכה יוצא נהג. הנהג פותח את דלת המכונית, ומתוכה יוצאת ליאן. נערה מפונקת ועשירה, יפהפייה. כולם , כמעט כולם , עצרו והביטו בה. ליאן : "תודה ניקולס." היא אמרה בחיוך זחוח. לפתע הופיעו לצידה שני הוריה. ליאן :" אמא.. אני עכשיו מחייכת. אבל חכי ותראי... אני לא הולכת להשאר במקום הזה, תראי איזה.. איזה גועל, איזה תלבושות, מה אנחנו בבית ספר קתולי בסקוטלנד?! נו אמא..." היא המשיכה להתבכיין. מאיטה : " תפסיקי להתבכיין, גחמנית שכמותך, בואי תסדרי את עצמך אנחנו הולכות לפגוש את המנהל..." הן הלכו משם, ואת הלימוזינה השחורה החליפה מכונית לא פחות יפה בצבע אדום.ממנה יצא נער, גבוה ,שרירי עם עיניים ירוקות ושיער חום בהיר. חלום. כל הבנות התלחששו ביניהן. הנער הביט סביבו, עד שאביו, לאונרד, קרא לו. לאונרד : "מרטין! בא לך לזוז קצת לשם שינוי..? בוא, אני צריך לברך את המנהל בזריזות , יש לי פגישה מאוד חשובה." מרטין : "מה זאת אומרת פגישה? אתה לא נשאר לטקס הפתיחה?" לאונרד : "נראה לך שיש לי זמן בשביל השטויות האלה?? נו קדימה, זוז!" המכונית הבאה, הייתה של מאי ואיסבל. איסבל :"את מרגישה יותר טוב?" מאי : "אממ.. כן, תודה באמת שזה היה כלום, אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו ,תאמיני לי.. אוף יש פה מלא אנשים..." ארמנדו : "בואו בנות..צריכים לראות איפה החדרים שלכן, לעזור לכם עם המזוודות?"

 

[eveligne406]

...

בכניסה לחדר המנהל. מאיטה : "תקשיבי לי טוב ליאן. אני לא רוצה שתעשי לי בעיות את שומעת? את יודעת להתנהג יפה מאוד כשאת רוצה. אל תביישי אותנו, אל תשכחי ש – הוו! ידעתי שאני אראה אותך כאן!!!!! מלינה!! מה שלומך???" מאיטה קמה לעברה של אישה צעירה, שלידה עמדה הבת שלה, עם מבט מתנשא. מלינה – "מאיטה!!! יפה שלי כל כך התגעגעתי, ידעתי שאנחנו ניפגש כאן!! כל כך חיכיתי ליום הזה רק כדי לראות אותך! איפה ליאן??" מאיטה : "הנה היא, כאן לידי...ליאן תגידי שלום, מלינה היא כמו דודה שלך, כמו אחותי. עוד בימים שחלפו ועברו מזמן היינו מתכננות לך ולוויקטוריה את העתיד, למה את חושבת שהכנסנו אתכן לבית הספר??? מה שלומך ויקטוריה?? " הנערה הבלונדינית שעמדה ליד מלינה פצתה כעת את פיה. ויקטוריה : "מ'נשמע ליאן...? שמעתי עלייך הרבה..." ליאן חייכה. מלינה : "אוקיי אנחנו הולכות להרשם אצל המנהל, בואי מאיטה...צריכים לסדר שהם יהיו באותו חדר את יודעת, שלא ירגישו לבד.." שתיהן הלכו ונשארו רק ליאן וויקטוריה. ליאן : "גם את התנגדת לבוא למקום הזה?" ויקטוריה : "האמת היא שלא. תראי, יש הרבהפחדים מדבר כזה, כאילו , להיות במקום מסויים חמישה ימים בלי לראות את המשפחה כן זה נשמע כזה... מוזר. אבל אחי הגדול למד בבית הספר הזה... הוא סיים לפני שנה. ותאמיני לי שזה ממש לא נורא..." ליאן – "מה זאת אומרת?" ויקטוריה – "מותק... כאן את יכולה למצוא אנשים ברמה שלך, לזכות ליחס מתאים... את יודעת לא בכל בית ספר תוכלי לנצל את המעמד של ההורים שלך כראוי..." היא אמרה והוסיפה קריצה. ליאן: "ישל י הרגשה... שנהייה חברות טובות...חח.." לפתע נכנסו לחדר מאי ואיסבל. ליאן : "תראו, תראו... איסבל .. מה את עושה כאן? נדמה לי שטעית...בית הבושת בעיר נמצא בדיוק – " איסבל – "תקשיבי לי טוב, ליייאןןן.... אני לא בדיוק שמחה ללמוד פה, ובמיוחד לא איתך... כדאי לך לסתום את הפה." ליאן : "הא! לי כדאי לסתום את הפה? מעניין ... ספרי לי על החוויות של הקיץ שלך... הא... מה עשית? כי על התלמידים של בית הספר כבר לא יכולת להימרח..." איסבל – "כן... האמת היא שלא. הם... לא מספקים אותי את יודעת. השארתי אותם לך. למרות ש... פחח... אפילו בך הם לא מוכנים לגעת.." ליאן – "מצחיק מצחיק.. אז מה עשית?? הא?? הלכת על אנשים... מבוגרים יותר??" איסבל התנפלה על ליאן ומשכה לה בשיערות, מאי מיהרה להפריד בין השתיים אך כנראה שזה כבר היה מאוחר מדי. רכז המשמעת, חואן , הגיע להפריד. חואן – "אתן מוכנות להסביר לי מה הולך כאן?! שתיכן לחדר המנהל, מיד!!" ליאן הסתכלה על מאי בבוז... ליאן : " מה איסבל...זאת אחת השפוטות החדשות שלך?" מאי נשארה לבד. ויקטוריה באה אליה. ויקטוריה : "תראי..מאי. אני רואה שאת חדשה כאן..." היא אמרה בחיוך מתוח. ויקטוריה : "אני חושבת שתצטרכי לשקול מחדש את הבחירות שלך...לחברים, את יודעת. אני מוכנה לייעץ לך אם את רוצה...?" היא אמרה והושיטה אליה יד. מאי : "אני חושבת שכל האיפור מפריע לך טיפה לראות. אני בת 15. לא 5. 15. ואני חושבת שבגיל הזה אני כבר יכולה לדעת מי מתאים לי ומי לא... תודה בכל מקרה." לאחר החלוקה לחדרים. מאי ישבה בחדר שלה ופרקה את מזוודותיה . שכלפתע נכנסה לחדר נערה. מאי : "היי...מי את?" טלי : "אני טלי... כנראה שאנחנו שותפות לחדר... איך קוראים לך?" מאי : "מאי.." טלי : "יש לך מושג מי השותפה השלישית?" מאי : "כן, חברה שלי איסבל. היא פשוט... היא הלכה לחדר של המנהל בגלל משהו שקרה..." טלי : " מה?! היא זאת שהלכה מכות עם ליאן?" מאי : "אממ... כן, אפשר להגדיר את זה ככה..." טלי :"וואו...ידעתי שזה יקרה בסופו של דבר...ועוד בפתיחת השנה..." מאי : "מה? את מכירה את איסבל?" טלי : "מי לא... היא וליאן תמיד שנאו אחת את השניה. בית הספר מחולק לשניים. מחנה ליאן, מחנה איסבל. חח ככה זה הולך... כלומר, עד עכשיו זה לא היה בבית הספר כמובן כי לא ממש למדנו פה. זאת השנה הראשונה. אבל כל מי שפה שייך לשכבה מסויימת. את יודעת...כל בני הטובים וכאלה..." מאי : "אז את אומרת לי שאיסבל מכירה פה כמעט את כולם." טלי : "כולם פה מכירים את כולם. קשרים..."