חצי הכוס המלאה..

פנינה ו

New member
זוהרה

אני מקווה שמהר מאוד תוכלי לחזור לטיפולים ושהפעם תמשיכי לעלות בסולם עד ליום המאושר....
מחזיקה לך אצבעות פנינה
 

עמית@

New member
יש הקלות גם בתוך הכאב.

וזה שהרחם והרירית נראים טוב זה חצי הדרך להריון חדש, וגם הדיפה קלה של עידוד לנפש. הרופא בכלל נשמע בן אדם מופלא, ואשרייך שהוא מלווה אותך. מוזגת לך מיץ ויין עד הסוף. עמית
 

אולה *

New member
זוהרה שלי!

אתם כבר לא בנקודת ההתלחה. אתם מאוד רחוקים ממנה. כי ניסיתם כ"כ הרבה וחוויתם כ"כ הרבה. ואתם יודעים בודאות שאת יכולה להיות בהריון, ואין ספק שתהי בקרוב מאוד. עם קצת עזרה רפואית - את אמא בעוד זמן קצר.
אולה.
 

עידית ד

New member
אני מאחלת לך סולם נמוך נמוך ../images/Emo39.gif

כדי שהטיפוס עליו יהיה קצר קצר ותגיעי כבר לאושר הגדול טוב שאת מצליחה להסתכל על חצי הכוס המלאה זה אומר הרבה על הכוחות שלך בהצלחה חמודה אני מאחלת לך שהמחזור יגיע כבר ותקין עידית
 

טלי2

New member
טפסי ובסוף תגיעי ../images/Emo45.gif

כן כן, החיים הם כמו סולמות וחבלים, אבל אני כולי תקווה ואמונה , שהמזל יאיר לך פנים הפעם, שתזכי ב"מספרים"
שרק יקדמו ויעלו אותך מעלה, לאט לאט, בזהירות ובבטחון.
 

מרב.

New member
זו-הרת

כי נראית באמת זוהרת ביום ראשון. יש לך אופי של חתול, זוהרה, כי למרות המכות שאת סופגת, את נוחתת על ארבעת הרגליים תמיד, מוכנה לזינוק הבא. הכאב עוד שם, הוא ישהה שם עוד זמן מה, אבל זה אינו גורע כהוא זה מהרצון והיכולת שלך להסתער הלאה. יקירה, מאחלת הרבה סבלנות וחוזר בחודשים הקרובים. שהנפש גם היא תתאושש, תלך בעקבות הרחם והזקיק המנץ, ושבקרוב ינבטו אצלך ברחם חיים חדשים, חיוניים, בריאים, שילבלבו ויבעטו שם 9 חודשים תמימים... ואל תכעסי על האנשים סביבך, אלה שאינם יודעים את כל הפרטים, אלה שאינם מרגישים חופשיים להגיד לך שהם מצטערים, כי המילים נעלמות ונאלמות מול כאב. אני יודעת שאת תצליחי, והשם ישמש אותך שוב במובן של זו-הרה, וגם במובן של זוהרת.
מחבקת, מרב
 

רינתילה

New member
זוהרה חמודה!

מאחלת לכם באמת מכל הלב שהפעם תלכו עד הסוף, שהכוס תתמלא ותינוק קטן וחמוד ימלא את ביתכם באושר!
הרבה כוחות ליציאה המחודשת לדרך (ושתיהיה קצרה!) רינת.
 

הרמוניה

New member
זוהרינה יקירה ../images/Emo68.gif

שמחה לשמוע שאת מתאוששת ושגם הרחם שולחת סימנים מעודדים איתך במאבקך הצודק-הפעם עד הסוף הטוב הרמוניה
 

רונה33

New member
זהרורה, נראה לי

ששתינו יכולות לכתוב ספר על בנות מהעבודה ויחסן לבחורה שעוברת טיפולים. מה היא משפילה ראש? מה היא חושבת לעצמה? לעניין החבלים והסולמות , אכן אכן מסכימה עם כל מילה ובעיקר שמחה לראות שאת חוזרת לך למצברוח אופטימי, נמשיך לחתור יחד!!!
 
היא התקשרה להתנצל....

היא התקשרה אליי לפלאפון להתנצל על התנהגותה. היא אמרה שחשה "אשמה" על שהיא בהריון ועל מה שקרה לי... האמת, לא הכלתי את התרוץ שלה ואמרתי שצפיתי שתתקשר או תגיד לי משהו למרות המצב. ושכאב ה"אין" שלי לא נובע מאושר ה"יש" שלה, אלא פשוט מכך שלי אבד מה שהיה. אני באמת מאמינה שאין הקצאה מספרית של תינוקות לעולם הזה ואם למישהו יש אז לי אין. אלא שאני כבר פשוט כל כך רוצה להיות באושר ה"יש". אני גם מקווה שבאמת שילמתי כבר מספיק מיסים לאל הפריון. זוהרה
 
שילמת גם שילמת

ואת העודף תקבלי בתינוקות (כמו שבמכולת מחזירים בבזוקות). לדעתי, טוב שענית לה כדי שהיא תבין שהתנצלות זה לא מספיק ותהיה יותר אכפתית. בהצלחה, זוהרה! עכשיו תורך! דרך אגב, מי הרופא הנחמד?
 
אני מקווה שהם יהיו מתוקים

כמו הבזוקות... תודה על התמיכה. הרופא הנחמד הוא כמובן פרופ´ זיידמן. רק מילים טובות יש לי לומר עליו. מעבר להיותו רופא מקצוען הוא פשוט בן אדם אציל נפש. הוא מטפל בנו במסירות שלא תתואר.
 

ליברה*

New member
זוהרה

טוב לשמוע ממך עדכון, אכן חשבתי עליך בימים האחרונים וטוב מזה גם לשמוע עדכון שנשמע מצוין. לפחות זה, בנסיבות הקיימות. אני לא חושבת שחזרתם לנקודת ההתחלה גם אם על פניה היא נראית מאד דומה לה. אין שתי נקודות זהות בחיים ובכל חזרה מחודשת למירוץ את כבר מזנקת ממקום אחר, מתקדם יותר ועם הצטברות אחרת של ניסיון והיסטוריה. כך, לפחות אני מאמינה. מעניין שבדיוק היום בבוקר תפסו אותי מחשבות קצת קשות על מצבי שלי, על כך שלאורך כל חודשי הטיפולים שלי הרגשתי רק מתקדמת בדרך - גם כשהיה קשה וגם כשהיה שמח, ואילו השבוע לראשונה אני מרגישה כאילו אני נסוגה. ואז ניסיתי לחזק את עצמי ולומר לעצמי שאני לא באמת נסוגה אלא זה רק נראה לי ככה, מין אשליה רגשית שנובעת מהדכדוך שאני נמצאת בו. וגם אמרתי לעצמי שבשורה התחתונה אני עדיין מתקדמת כי אם נגזר עלי לעבור הפלה בדרך לילד המיוחל - הנה ההפלה כבר מאחורי ועכשיו אני יותר קרובה לילד שלי ממה שהייתי קודם. אני יודעת, זה קצת פילוסופי מדי אולי. אבל זה עוזר לי להחזיק מעמד ונותן איזו תחושת משמעות לכל המירוץ הזה, על כל קשייו. ואת זה אני מספרת לך כי אולי כיוון החשיבה שלי יוכל לתרום לך במשהו. את יודעת, אולי בשל סמיכות הזמן בין ההפלות של שתינו אני חשה כלפיך קצת יותר שותפות, ואולי גם בגלל שהמקרה שלך היה התגשמות של אחד הפחדים שלי וזעזע אותי. זוהרה, אי אפשר לעקוף את העצב, את האבל על האובדן. אני אישית לא מאמינה בלהיות "בטון אייזן" כפי שפעם התבטאת, כי הכאב והאבל הם אמיתיים ונחוצים. אבל אפשר להמשיך הלאה!!!!!! ותודה לך על שאת ממשיכה הלאה כי כתוצר לוואי של זה, את גם נותנת לי עידוד וכוח להמשיך הלאה בשלי.
 
ליברה יקירתי

אני נרגשת לקרוא את דבריך. אני גם מסכימה איתך ומאמצת ללבי את מילותייך. אני חושבת שאכן, לא חזרנו לנקודת ההתחלה, אלא אספנו עוד חוויות לסל החוויות שלנו. דברים נראים כעת אחרת משנראו לפני שנה. גם אני קרובה שוב לילד יותר משהייתי אך אתמול או לפני שבוע. היום אמרתי למישהו שאין מילים לתאר את הכאב והעצב שאני חשה. שריקנות מסך האולטרא סאונד אתמול זעקה. הבטתי וזכרתי שפעם הוא היה מלא בעוברית חיה ובועטת. אבל, מתוך הריקנות והאובדן צמח גם רגש שלא היה בהפלה הקודמת. רגש של השלמה עם המצב, וגם אין בי כעס הפעם, וזו עבורי גם נקודת מפנה. מציאות חיינו כפי שהיא היום תשתנה. אני בטוחה בכך. אני מאחלת לשתינו שזה העצב האחרון שנחווה. אלו צעדים ראשונים, אולי מהוססים, אבל הם מעלים אותנו על דרך האושר, שלסופה, אני מקווה נגיע מחוזקים ובטוחים יותר. אוהבת, זוהרה
 

יובל@

New member
זוהרה ../images/Emo20.gif

האופטימיות שלך משפיעה על כולנו - וטוב שכך. מרב צודקת, את באמת כמו חתולה שנזרקת פעם אחר פעם ומוצאת את הכוחות העיליים להתרומם ולהמשיך. מקווה שהסולם פעם יהיה נמוך מאד (שלב אחד ויחיד) ולא תצטרכי לטפס הרבה ושחבל יהיה באורך של חצי שרוך.
בהמשך. יובל
 

יובל@

New member
זוהרה סליחה אני מתנצלת ../images/Emo52.gif

זכרוני בגד בי בקשר למשחק הזה "סולמות וחבלים", אף פעם לא אהבתי אותו ולא שיחקתי בו יותר מידי. זכרתי שהסולמות והחבלים משמשים לטיפוס כלפי מעלה, אבל פתאום נזכרתי ש... החבלים בעצם לא! אז אני מתקנת את עצמי: מקווה שהסולם הפעם יהיה נמוך מאד(שלב אחד ויחיד) ושלא יהיהו יותר חבלים אף פעם במשחק שלך! באמת שיהיה בהצלחה ! יובל
 
למעלה