ליברה יקירתי
אני נרגשת לקרוא את דבריך. אני גם מסכימה איתך ומאמצת ללבי את מילותייך. אני חושבת שאכן, לא חזרנו לנקודת ההתחלה, אלא אספנו עוד חוויות לסל החוויות שלנו. דברים נראים כעת אחרת משנראו לפני שנה. גם אני קרובה שוב לילד יותר משהייתי אך אתמול או לפני שבוע. היום אמרתי למישהו שאין מילים לתאר את הכאב והעצב שאני חשה. שריקנות מסך האולטרא סאונד אתמול זעקה. הבטתי וזכרתי שפעם הוא היה מלא בעוברית חיה ובועטת. אבל, מתוך הריקנות והאובדן צמח גם רגש שלא היה בהפלה הקודמת. רגש של השלמה עם המצב, וגם אין בי כעס הפעם, וזו עבורי גם נקודת מפנה. מציאות חיינו כפי שהיא היום תשתנה. אני בטוחה בכך. אני מאחלת לשתינו שזה העצב האחרון שנחווה. אלו צעדים ראשונים, אולי מהוססים, אבל הם מעלים אותנו על דרך האושר, שלסופה, אני מקווה נגיע מחוזקים ובטוחים יותר. אוהבת, זוהרה