חרדה חברתית..

[magic spoon]

חרדה חברתית..

היי שוב, לגבי מה שרשמתי פעם שעברה על החרדה שיש לי מהתעלפות באותם מקומות- היא יותר ויותר נחלשת וכבר לא נמצאת. אז את עניין הפסיכולוגית השארתי בצד כי הנחתי שהצלחתי להתגבר על זה. ואני מקווה שזה לא יחזור שוב. בנתיים זה לא מעיק לי. וגם ההרגשה שלי לאחרונה כל כך טובה ואפילו שיש לי בעיות עם עצמי וכל מיני דברים שממש העיקו עליי בשנה הזאת, אני מצליחה להבליג ולא להרגיש רע. אני עדיין באיזשהו מקום רוצה פסיכולוגית אבל עכשיו שמתחיל להיות לי טוב זה נראה כאילו...לא הכרחי. ורציתי חוות דעת ואיך מאבחנים חרדה חברתית? הייתי מאז ומתמיד ילדה ביישנית/שקטה. וכמובן שחל בי שינוי ואני ממש לא הילדה שהייתי אז. אני הרבה יותר פתוחה מפעם. אני זוכרת אבל שתמיד ביסודי נמנעתי מאירועים חברתיים. הרבה פעמים העמדתי פני חולה כשהבנות יצאו. לא הייתי כל כך בחבורה שלהם. הייתה לי חברה הכי טובה [מגיל 0] שהייתה איתם ותמיד הייתי תלותית בה. אם היא לא הייתה באה אז מראש הייתי מוותרת. כמובן שזה השתנה עכשיו והבנתי שזה לא נורא. אבל עדיין, אני מוצאת את עצמי רוצה להימנע מכל מיני סיטואציות חברתיות. נכון שהרבה פחות מפעם אבל אני שמה לב לזה וחשבתי שאולי אם זה קשור לחרדה חברתית זה יכול להקל עליי באיזשהי מידה. שאני יודעת שזה לא שאני לא בסדר או בדדניקית. אני לא רוצה למצוא את עצמי מפחדת מזה, נלחצת. אני לא רוצה שזה מה שיניע אותי כי זה ישר מחזיר אותי לאני הישנה. והתווית הזאת ממש מעיקה. אני לא יודעת כל כך מה עוד לרשום... מחכה לתשובה

 

[teenager4]

וזאת אני.

בטעות כתבתי ממשתמש נוסף שלי.

 

[טלי גולן]

חרדה חברתית

קודם כל, אני שמחה לשמוע שהחרדה שהיתה לך סביב התעלפויות הולכת ונחלשת, ושאת מרגישה טוב יותר

לגבי חרדה חברתית, את מתארת שהיית ילדה ביישנית, ושניסית להמנע מסיטואציות חברתיות, ושהיום הדברים השתנו ואת כבר הרבה פחות ביישנית, אבל את מרגישה שמשהו מזה בכל זאת נשאר. כתבת שאת מוצאת את עצמך רוצה להמנע מסיטואציות חברתיות. האם בסופו של דבר את נמנעת או שאת הולכת בכל זאת? בין אם את סובלת מחרדה חברתית ובין אם לא, זה שאת מרגישה שאת רוצה להמנע מסיטואציות חברתיות, לא עושה אותך לא בסדר. יש המון אנשים שלא קל להם בסיטואציות חברתיות וזה בהחלט משהו שאפשר להתגבר עליו. חרדה חברתית היא בגדול חרדה שמאופיינת בקושי עם מצבים חברתיים, בפחד גדול מהם, ברצון עז להמנע מהם, ובהמנעות מהם בפועל. הרבה פעמים אנשים שסובלים מחרדה חברתית מתקשים מאוד לדבר לפני אנשים (למשל להצביע בכיתה), לפנות לאנשים בשאלות או בקשות, סובלים מביישנות גדולה מאוד, מנסים להמנע מארועים חברתייים. כמובן שאצל כל אחד החרדה לובשת צורה קצת שונה, וגם העוצמה שלה משתנה מאדם אחד אחר. יש מי שהחרדה אצלו קיצונית מאוד ויש מי שהחרדה אצלו היא קלה יותר. בכל מקרה העיקרטן של הטיפול בה הוא אותו העיקרון - לנסות לא להמנע מהמצבים המפחידים, אלא דווקא להתמודד איתם... גם בחרדה חברתית, כמו ברוב סוגי החרדה, נהוג לטפל בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, שבו מלמדים כלים להתמודדות עם החרדה. בגדול מי שמאבחן אם מישהו סובל או לא מהפרעה מסויימת הוא פסיכולוג או פסיכיאטר. שדרך שיחה ולפעמים גם שאלונים, בודק ממה בדיוק האדם סובל. כתבת שאת עדיין רוצה פסיכולוגית, למרות שעכשיו זה נראה לך פחות הכרחי. ללכת לטיפול אפשר גם אם מרגישים שזה לא הכרחי, אלא יותר משהו שרוצים ושיש תחושה שיכול לעשות טוב. לא חייב להיות נורא נורא קשה כדי שזה יהיה בסדר ללכת לטיפול. זה בסדר בכל מקרה... אז אם את מרגישה שזה משהו שאת כן רוצה ושכן יוכל לעשות לך טוב, אולי שווה לחשוב על זה שוב...