חרדות.

[motek89]

חרדות.

שלום לכולם... אני חדשה כאן, הגעתי לפה מקישור מפורום אחר.. אני בת 15 ומאז שאני זוכרת את עצמי יש לי חרדות. בכל מקום, בכל פינה, אפילו כשאני לבד. כשנכנסתי לפורום הזה וקראתי קצת, הייתי בהלם שיש עוד כמוני... חשבתי שאני במלחמה הזאת לבד. לא היה לי עם מי לדבר, לא היה לי לאן לפרוק הכל, חשבתי שאף אחד לא יבין.. אני עדיין חושבת שאף אחד לא יבין אותי.. לא הייתי עדיין בטיפול פסיכולוגי, (יש לי טופס ביד, אבל עוד לא מסרתי) אבל הייתי בכמה וכמה טיפולים של גמגום. אני לא יודעת למה זה קורה לי, מה אני אשמה

|סגדש| למה כל פעם אני נתקפת בחרדות, וישר אח"כ רוצה למות?! אני שונאת את עצמי, אני שונאת את עצמי!!!!! בכל דבר אני מפחדת!! אתמול למשל הייתי באיזה קורס להדרכה בסניף (לא ממש רציתי ללכת-אבל הלכתי עם חברות שלי) והיו שם בנות שאני לא מכירה, מסניפים אחרים, והמדריכה שהייתה עברה בת בת ושאלה איך קוראים לה ומאיפה היא. (ישבנו במעגל-אבל לא כל כך גדול) עוד לפני שהיא הגיעה אליי ליבי פעם בחזקה, הרגליים שלי רעדו, הסמקתי, ישבתי בחוסר מנוחה, ופחדתי שאנשים אחרים שמו לב לזה!! חשבתי ללכת לשרותים, ולצאת מכל העניין (זה הזכיר לי פעם, ביסודי, שבכל דבר יצאתי "לשרותים" כדי לא לענות לשאלות ששואלים אותי מול כולם) אבל היא הגיעה עוד לפני ששמתי לב, והיה לי דף ועט ביד, ותופפתי עם העט על הדף בלי הפסקה, ובלי ששמתי לב, ועניתי לה על השאלות נראה לי שזה היה בשקט, וכנראה הייתי אדומה, כולם הסתכלו עליי, ורציתי למות. הרבה צחקו, מהצורה שעניתי לה, אני לא יודעת איך זה היה, לא ראיתי את עצמי, אבל תארתי לעצמי שזה היה נורא. אח"כ כשהיא עברה לבת אחרת המשכתי להסמיק ושנאתי את עצמי... שנאתי את עצמי כל כך... רציתי באותו רגע למות. כל פעם זה קורה לי.... בכל מקום... אני לא יכולה לדבר... לא יכולה להביע את עצמי... רק במחשב... יש לי ביטחון עצמי נמוך מאוד.. ואני שונאת את עצמי על זה כל כך... ההורים לא מבינים את חומרת העניין, הם לא יודעים אפילו שיש לי חרדות.. יש לי גם בחלומות... זה רודף אותי כל הזמן!!!!!! ואף אחד לא מבין... אף אחד לא יודע... אני לא מכירה בשכונה שלי או מישהו קרוב שיש לו את אותה בעיה... אני כל כך לבד, כל כך מפוחדת...

 

[שלומפי2]

הייברוכה הבאה לפורום.

אוקיי, דבר ראשון(אני יודע שזה יישמע נדוש אבל...)תיהי רגועה, כי כמו שאמרת יש הרבה עם בעיות של חרדות כמו שלך. טוב תראי,מניסיון אישי שלי, אני חושב שבכל זאת כדאי לך ללכת לפסיכולוג אבל שמבין בחרדות של הסוג שלך(לא כדאי ללכת לסתם פסיכולוג שלא יבין אותך כמו שצריך). אולי הוא יציע לך אפילו לפנות לפסיכיאטר כדי לקבל טיפול תרופתי כזה או אחר(סמכי עליי, זה לא גרוע כמו שזה נשמע, היום יש תרופות ממש טובות, לא ממכרות וכו' והם אפילו משפיעות לטווח הארוך כך שיוצא שלפעמים אפשר להפסיק לקחת אותם אחרי תקופה מסויימת, אבל זה כבר הפסיכיאטר יחליט) וגם אני ממליץ לקרוא כאן הודעות של אנשים ואת התגובות שנתנו להם(אולי באחד מהם יהיה איזשהו פיתרון שיעזור לך) אז..........בהצלחה.

 

[motek89]

שלומפי..

כן נראה לי שבאמת אני אלך לפסיכולוג. אבל זה לוקח המון זמן... כמה חודשים מאז מסירת הטופס... עד אז אני אסבול... כל החיים שלי סבלתי.. וזה נראה כל כך רחוק.. ואם הטיפול לא יעזור לי..? אם אני אגמגם מולו והוא לא יצליח לטפל בי..? אם הוא לא יהיה מוצא חן בעיני ואני אשנא אותו..? אני חוששת... ואם הטיפולים יתגלו בכל הביה"ס ויצחקו עליי..? כן אני אקרא יותר הודעות של אנשים... תודה..

 

[גילה זילברמן]

את לא לבד, אנחנו כאן ../images/Emo140.gif

יש לך טופס ביד? זה כבר צעד קדימה. בחרי פסכולוג וגשי לטיפול. את לא היחידה עם הבעיה הזו. ממליצה לך לקרוא הודעות בפורום של אנשים המתמודדים עם בעיה דומה. קבוצת תמיכה לסובלים מבעיה דומה יכול גם לעזור. קבוצות כאלו בדרך כלל מתנהלות במרפאות החוץ של בתי חולים כלליים. זה יכול להשתפר ולא חייב להשאר כך תמיד. בהצלחה!

 

[motek89]

גילה...

כמו שכתבתי לשלומפי אני חוששת מהטיפול.... אבל בכל זאת אני אמסור את הטופס.. כי אין לי דרך אחרת :\ מקביצת תמיכה אני גם חוששת... קשה לי להיות עם אנשים שאני לא מכירה.. אני מפחדת.. מקווה שיהיה טוב...

 

[שלומפי2]

אוקיי את צודקת במה שאת אומרת

אני למשל, הייתי לא מזמן בסדנת נוער של חרדות(עד גיל 19) וחששתי ללכת כי חשבתי יהיו שם הרבה אנשים וזה בושה לאמר בפניהם את הבעיות שלך ואולי יצחקו ווכו'.... אבל, וזה אבללל גדול....בסופו של דבר היו לפחות 6 אנשים שהיו במצב נפשי יותר גרוע משלי וזה הראה לי שבעצם אין ממה להתבייש וגם יחסית אני עוד הייתי בין האנשים שהכי דיברו שם ונתנו עצות לאחרים וגם הכרתי ידידה דרך הסדנה הזו(אומנם אני בקשר די מוזר איתה, לפעמים אנחנו מדברים די הרבה ולפעמים קורה שסתם אנחנו לא מדברים שבועות) ובקשר לפסיכולוג, זה די מוזר מה שאת מספרת, אני הלכתי למרכז סיוע נפשי בעיר שלי וקיבלו אותי די מהר לשם.

 

[בוזיקית]

רוצה לחזק אותך

הי מותק יקרה, גם אני, כמוך, חדשה פה. תראי איזה יופי שאת מסוגלת לכתוב לפורום הזה - איזה יופי שיש אינטרנט ואפשר לבטא את רחשי ליבך מבלי להחשף! אל תהססי לבקש ולקבל עזרה. אני בדיוק כפול ממך בגיל, כך שיש לי מעט נסיון בחיים, ומהמקום בו אני נמצאת היום אני יכולה להרגיע אותך ולבקש ממך לא לחשוש, לעשות את הצעד הבא (שהרי את הצעד הראשון כבר עשית) וללכת לטיפול. כל סוג של טיפול שיציעו לך כדאי שתבחני ולא תפסלי על הסף - אחרי הכל יש לך רק מה להרוויח ואין לך מה להפסיד... מחזקת את ידייך וספרי לנו איך היה... בוזיקית

 

[bilitis]

בוקר טוב מותק../images/Emo24.gif

את לא לבד האם אנו מבינם? ועוד איך!!!! נתחיל עם חיבוק חם,ונגיד לך ברוכה הבאה. קראתי את המסרים שלך גם בפורום האחר. את כואבת,כך ניתן לחוש מייד. את פוחדת-מאוד אבל: מרגע זה את לא לבד!!!!! מצויים כאן בפורום אנשים עם לב רחב הקשובים לך כך העת. יש גם מי שידע להציע לך כיוונים לטיפול. נסייע לך ככל יכולתנו להתעמת עם הפחד הזה ואולי-גם לאהוב את עצמך אנחנו כבר אוהבים אותך שהרי את מותק שתפי אותנו בקורה איתך את באמת לא לבד כבר אמרתנו שאת מותק?

 

[motek89]

בוזיקית וביליטיס...

קודם כל, באמת נראה לי שאני אקח טיפול.. כי אני לא יכולה להמשיך ככה.. זה הורס אותי נפשית, זה מגביל אותי, את כל הכיף שבחיים אני לא עוברת, בגלל החרדות.. זה כאילו שאני חיה בתוך בועה, שאני מנסה לצאת מכל המהומה של אנשים, של אהבה, של חברויות.. בטלפון אני חוששת לדבר, פנים מול פנים.. לדבר בעיקר אני מפחדת.. זה הפחד הכי גדול שלי.. לעמוד לפני מישהו ולהביע את דעתי.. בעיקר לבן אדם זר.. זה הורג אותי.. זה הגבלה ענקית.. אני גם מגמגמת בגלל זה.. לקחו אותי לשלושה טיפולים לגמגום-אחד מהם היה ללמוד איך להרפות את הגוף ואז לדבר.. (נראה לי שהרפיה זה חלק מפתרון חרדה-או שלא..?) וזה עזר לכמה חודשים ואז הכל חזר.. כאילו לא עשיתי כלום.. החרדה יותר גדולה ממני, היא אוכלת אותי... תודה על התמיכה, אבל נראה לי שכאן כולם מבוגרים.. אני הצעירה היחידה פה.. אז אני מרגישה פחות חופשיה לדבר על הכל....

 

[שלומפי2]

דרך אגב.....

אכפת לך אולי להסביר מה כל כך מפחיד בלגמגם(ברור שאת לא חייבת סתם מעניין אותי לדעת)....בסדנה שהייתי שם היו עוד כמה שבאו בגלל בעיית גמגום אבל לא הבנתי מה מפחיד בלגמגם? כאילו אתה מדבר עם מישהו ומגמגם, אז מה? אני הרבה פעמים נעצר בדיבור שלי עם אנשים אבל לא יודע זה לא משהו ששמים אליו לב. לאנשים בדרך כלל חשוב רק המראה של הבנאדם והאישיות, לא נראה לי שמישהו בכלל חושב על איך השני מדבר. האמתי, הייתי רוצה שגימגום יהיו הצרות הכי גדולות שלי. בואי נגיד ככה, עדיף לגמגם מאשר להיות מכוער, או טיפש.. ועוד משהו,בסדנה הייתה מישהי שגימגה ואני אישית חשבתי שזה דווקא די חמוד כזה....כי מהצד(מזוויתה הראייה שלי) זה נראה דווקא שהיא התרגשה וזה הפך אותה דווקא לאנושית יותר, ואני אישית חיבבתי אותה יותר מאשר את האנשים האחרים שם. מקווה שנתתי לך נקודה למחשבה......

 

[motek89]

לגמגם זה הפחד הכי גדול שלי

עד כמה שזה נשמע לא הגיוני.. אני פשוט מפחדת מזה.. זה מאז שהייתי קטנה, ואחרי שלקחתי את הטיפול הראשון נראה לי בגיל 6 הפסקתי לגמגמם בערך שנתיים, ואז הכל חזר.. לקחתי עוד 2 טיפולים והם עזרו לזמן קצר בלבד.. לדעתי החרדה הכי גדולה שלי בכלל זה לדבר לפני אנשים.. אולי בגלל זה אני אכן מגמגמת.. אתה כתבת שעדיף לגמגמם מאשר להיות טיפש ומכוער.. אצלי זה פחד כל כך גדול.. כל כך גדול.. שהייתי מעדיפה להיות מכוערת.. אני אמנם לא מכוערת בכלל ויש כאלה שלא מבינים למה יש בי חרדות.. אני נראית מבחוץ אחת שאין לה בעיות... אבל.. כמה שדיברו איתי על זה... אין לך מושג.. זה פשוט פחד אצלי.. פחד לדבר.. מאז שאני זוכרת את עצמי.. (וזה מתבטא בכל כך הרבה דברים.. עם מורים אני מפחדת לדבר, עם מוכרים בחנויות, עם הורים של חברות, עם בני משפחה.. להתקשר לחברות אני מפחדת.. להתקשר לידידים.. אל תגיד לי שמשהו אצלי לא בסדר.. מספיק יש לי שנאה עצמית לגבי מי שאני וכמה הגבלות אני יכולה לסבול..)

 

[בוזיקית]

מתוקה, עוד רעיון בשבילך../images/Emo13.gif

מחזקת את ידייך: לכי לטיפול ואל תחששי. נראה לי שרוב האנשים שכותבים פה (כולל אני) היינו בטיפול בשלב זה או אחר. את לא שונה, אינך יוצאת דופן. ועכשיו רעיון שנראה לי מתאים: מה דעתך על יוגה? אם כבר הזכרת הרפיה, את צודקת! יש מרכזים ליוגה בהם תוכלי למצוא מלבד התירגול הגופני גם חברים חדשים, וגם אם תבחרי לשתוק איש לא יבקר אותך ותוכלי להרגיש שווה בין שווים. אם הרעיון מעניין אותך תכתבי לי תגובה, ואפנה אותך למקום בו אני עברתי צמיחה לא קטנה, ושם למדתי בקורסים להרפיה, תרגול גופני, חשיבה חיובית ועוד. ספרי לי אם זה נראה לך,ואשמח לתת לך קישור אליהם!!

אוהבת אותך, בוזיקית

 

[motek89]

בדיוק עכשיו חיפשתי את הטופס

שמילאתי לטיפול.. ועדיין לא מצאתי.. בקופת חולים, איפה שמקבלים מטופלים לבעיות נפשיות, זה לא ליד הבית.. זה די קרוב לביה"ס שלי.. ואני מפחדת ללכת לשם.. גם בגלל שאני מפחדת לדבר בכללי עם אנשים.. (ואיך אני אלך לשם לבד..?) וגם בגלל שקרוב לוודאי שאני אצטרך ללכת לשם אחרי ביה"ס ובטח החברות יתעניינו לאיפה אני הולכת, ואני לא רוצה שזה יתגלה.. (גם חשבתי על זה, שאם אכן אני אלך לטיפול, וזה יהיה בואי נגיד פעם בשבוע, החברות שלי יראו שאני הולכת לשם קבוע.. ואין לי תרוץ לזה.. אני לא יכולה לספר להן על כך!!!) יוגה-אני לא יודעת אם זה יעזור.. אני לא רוצה יוגה... לדעתי זה יעזור אולי בהרפיה של הגוף, אבל של השכל..? זה לא יעזור.. זה לא נראה לי..

 

[בוזיקית]

חמודה, את ביקשת עזרה, את צריכה עזרה

אז צאי, שנסי מותניים, תגידי לעצמך שאת חייבת, פשוט חייבת לקבל עזרה. תתחזקי, חמודה, גם אני הייתי במצב שלך. היום זה כבר בכלל לא בושה ללכת לטיפול, ואם החברות יצחקו לך זה רק מראה כמה שהן "בוגרות". אגב - מדוע שאחד מהורייך לא ילווה אותך לשם? או קרוב משפחה שאת סומכת עליו? אפילו מורה שאת סומכת עליה יכולה להיות הכתובת. וגם אם אין איש שיוכל ללוות אותך לשם, איזרי אומץ ועשי זאת, משום שאת חייבת לקבל עזרה. אגב, גם יועצת ביה"ס יכולה לסייע לך ולתת לך "טיפים" כיצד לפנות לטיפול, ואולי אפילו ללוות אותך לשם. אשר ליוגה - זה מרפה גם את הגוף, גם את החושים, גם את המוח. את יכולה, בשביל הרושם הראשוני, בלי ללכת לשם, לגלוש לאתרים בנושא יוגה, לקבל את התחושה מה זה בכלל, וגם להאזין לדיסקים או קלטות בנושא הרפיה - יש המון כאלו ממש טובים. וגם ספרים. זה בשביל לעשות עבודה עצמית בבית. אבל אין לי ספק בכך, ואני בטוחה שהחבר'ה בפורום יסכימו איתי, את צריכה עזרה מקצועית! את זועקת לעזרה, חמודה, עלייך לאפשר לאיש מקצוע לעזור לך לבטא את עצמך. עשי את הצעד הראשון, הוא המפחיד ביותר, אני יודעת. אבל אני כאן כדי לשמוע איך היה. אני איתך. וגם כל אנשי הפורום ישמחו להשיא לך עצה וללוות אותך בתהליך הלא פשוט אך החיוני כל כך של קבלת טיפול. היי חזקה, מותק. אנחנו איתך

 

[motek89]

בוזיקית...

ההורים שלי עובדים בדיוק בשעות שהסניף פתוח, ואין לי אלא ללכת לשם לבדי... (או שאבא שלי יחסיר טיפה שעות מהעבודה, וייקח אותי לשם יום אחד...) קרוב משפחה-לא קרובה למשפחה שלי, אין מישהו שאני מדברת איתו על הכל, מורה-אני לא סומכת על אף אחת... חוץ מהמחנכת אבל אני לא אדבר איתה על זה.. יועצת-הלכתי אליה והיא אכזבה אותי.. הלכתי אליה מזמן בגלל חרדת בחינות והגמגום והיא לא ידעה מה לעשות... היא אמרה לי שאני אבוא אליה יום אחר אחרי שהיא תקרא לי, והיא שכחה ממני... היום כשאני עוברת לידה היא לא שמה עליי.. היא לא יודעת מי אני בכלל.. אז אין סיכוי שאני אדבר איתה.. בקשר ליוגה... אני לא מאמינה שיוגה יעזור לי.. אני לא רוצה את זה.. אני לא אוהבת את זה... מצטערת. בסוף אני אלך לקבל טיפול מקצועי, אני אמצא זמן, איכשהו ואלך למסור טופס.. (אבל אחרי זה ייקח זמן עד שיתקשרו אליי חזרה... אבל אין מה לעשות..) תודה על הדאגה ועל הרצון לעזור....

 

[בוזיקית]

אני סומכת עלייך שתפני לשם גם לבדך

ובינתיים, כמה הצעות לשיפור המצב עד שיחזרו אלייך עם התור הנכסף: 1. תתקשרי לער"ן או לפורום סה"ר באינטרנט. הם יקלו על מצוקתך, אפילו באופן זמני. 2. תמשיכי לכתוב לכאן. נשמח ללוות אותך במסע. 3. חשבת על התנדבות? כשאני הייתי בשיא החרדות שלי, בתקופה שידעו שאני חולה, אבל לא ידעו מה המחלה שלי (בעיות הורמונליות), הייתי כל כך הרבה בבתי חולים ובקופת חולים, והשתעממתי. אני הייתי שם לבד, תמיד לבד. אבא נפטר קצת לפני שחליתי, ולאמא שלי (שנפטרה לי בידיים לפני 7 חודשים) לא היתה סבלנות לבוא איתי. אז החלטתי לעשות מעשה ולנצל את הזמן בהתנדבות: שאלתי את המזכירות בקופ"ח אם הן צריכות עזרה, והן הסכימו בשמחה. מאז, במשך כמעט שנתיים וחצי, התנדבתי בקבלת קהל, עזרתי למטופלים ולמזכירות, וזה העניק לי חשיבות וטעם לחיים, וגם הסיח את דעתי מהבעיות שלי. עכשיו, מכיוון שאת תלמידה, את יכולה אחרי שעות הלימודים, אפילו פעם - פעמיים בשבוע להתנדב במה שקרוב לליבך. לדוגמה: להיות חונכת של ילדים עם בעיות, לבקר ילדים בבתי חולים, לעזור לזקנים, או לצאת ולחפש למי את יכולה לעזור. האמיני לי - אין כמו התנדבות למען מי שסובל יותר ממך (תמיד תמצאי אנשים כאלה, שגורלם גרוע אפילו משלך).זה בריא לנפש, זה מחזק אותך מבפנים, זה מוציא ממך את הטוב ומכניס אותך לפרספקטיבה נכונה של החיים. זה יתן לך סיפוק אדיר, ויסיח את דעתך מהבעיות שלך ולא, זה לא אומר שאת צריכה להזניח את הטיפול בבעיות שלך, אבל עד שתקבלי טיפול את יכולה להשתלב בדבר כזה וליהנות. נ.ב.את כל כך מזכירה לי את עצמי כשהייתי בגילך... היי חזקה. בחרי בטוב. את יכולה - אני מאמינה בך. לפעמים בחיים צריך רק לבחור...

שלך, בוזיקית

 

[motek89]

הכל כרוך בדיבור..

להתקשר לער"ן... התנדבות.. בהתנדבות בכלל.... צריך בעיקר לדבר... וזו הבעיה... אני לא יכולה...!!!!! זה לא יעזור... עד שאני אפתור את הבעיה... אולי אני יכולה לנסות באינטרנט דרך לעזור לאחרים... אבל כשזה מגיע למצב שאני צריכה לדבר-אני נרתעת.. אני אקח טיפול... תודה.. (אני מצטערת על הורייך......)

 

[בוזיקית]

זה בדיוק העניין!

קודם כל תודה על ההשתתפות בצערי. את נשמעת לי נערה מאוד אינטיליגנטית ולכן אני יכולה לדבר אלייך בגובה העיניים ולבקש ממך - העזרה נמצאת שם, הושיטי לה יד! לילד חולה סרטן או לקשיש שזקוק לסיוע לא יהיה איכפת אם את מגמגמת! וכך תצברי ביטחון. גם לאנשי ער"ן המדהימים יש סבלנות רבה ואף אחד לא יצחק עלייך, אני בטוחה! נסי לדמיין את חייך בעוד 10 שנים מהיום. נסי לראות את האשה שתהיי. את באמת חושבת שאז, ממרומי הגיל, החיים יראו לך אותו דבר? מבטיחה לך שאז תביטי אחורה בחיוך ותסלחי לעצמך ולאחרים על השטויות שעשית, על הפגיעות שפגעו בך (אני יודעת שילדים יכולים להיות נורא רעים. עלי, למשל, צחקו בגלל שאני שמנה, ותמיד הייתי סגורה וביישנית, אז נראיתי להם שונה וסבלתי מהמון התעללויות בגילך). נסי לחשוב הלאה, אל תתקעי, נסי לזרום. העולם מחבק אותך, תני לו לעזור! אל תהיי מקובעת. נסי לפתוח את הראש לפתרונות יצירתיים ואל תדחי את העצות שנותנים לך על הסף. אני כל כך רוצה לחסוך ממך את הסבל שהיה מנת חלקי, וגם אני הייתי עם הראש בקיר, ואז לא היה אינטרנט ולא סלולרי, ולא שמוליק טיאר והיו רק קווי תמיכה טלפוניים, כמו ער"ן. וניסיתי אותם המון. והם עוזרים. אל תהססי. ספרי מה קורה איתך. צאי לעולם. צפצפי על מי שמרע לך - אנשים לפעמים אטומים ומקהים ליבם למישהי שונה וסובלת. שימי עליהם פס, תכירי (בטיפול) את החוזק הפנימי שלך, והיי מקור של אור ותמיכה לסובביך. תראי שזה רק יעזור לך. אני יודעת שעכשיו זה נראה לך סוף העולם, אך אם תטפלי בעצמך, מותק יקרה, רוב הסיכויים שתביטי אחורה בחיוך בעוד כמה שנים, ותוכלי לעוץ עצות לאחרים ולספר להם כיצד התגברת על הקושי. אני כל כך מבינה אותך. היי חזקה. חושבת עלייך... בוזיקית

 

[motek89]

אני יודעת שאף אחד לא יצחק עליי,

אני יודעת שאני מפחדת סתם, אני יודעת שאני נשארת באותו מקום כל הזמן... אבל כל צעד, אפילו הקל שבקלים, קשה לי נורא.. היום, אפילו ללכת לקנות פיצה אני לא מסוגלת.. אז ללכת להתנדב..? בכלל יותר גרוע.. יכול להיות מאוד שזה יעזור לי, אבל זה יעזור לי רק אם אני אהיה מסוגלת.. מסוגלת לעשות את זה.. בינתיים אינני יכולה לטפל בעצמי... אינני בטוחה בכל דבר, אני לא יכולה להסתכל קדימה, כולי חששות לגבי העתיד.. כולי חששות גם לגבי הווה, אני לא יכולה לתפקד לבדי.. לא יכולה לזוז מטר מהבית.. לא יכולה לגמגם גם לפני אנשים שזקוקים לעזרי ולא אכפת להם איך אני מדברת.. אני מתביישת, אני כולי חסרת ביטחון עצמי.. כמו עלה שניתק מענפיו.. מהבית שלו.. ועף לו ברוח, מאיים להתפרק.. להשבר.. לא יכול לחיות מעל העומס.. מעל הגשמים והרוחות.. זה כבד עליו.. אני מרגישה שאני לא יכולה.. לא יכולה לעשות דברים לבדי.. לא יכולה להיות עצמאית ולעמוד מול אנשים ולדבר.. תודה על התמיכה, והסבלנות.. זה עוזר המון

 

[בוזיקית]

חמודה, הלואי שיכולתי לעזור יותר...

אל תדאגי. את פוחדת מהפחד. תלמדי להרפות קצת את השרירים, את הגוף, את המצח... אני מבינה את העומק והמצוקה שלך, אך איני אשת מקצוע. ואני מחזקת את ידייך ככל שאני יכולה. יודעת מה זה להיות לבד, שאף אחד לא מבין. בקשה לי אלייך: אל תיפלי ברוחך. האמיני בטוב. דעי לך שיש אי שם מישהו חושב עלייך. כולנו רוצים בטובתך. בבקשה, פני לטיפול, אל תתמהמהי. בקשי עזרה וקבלי אותה. לא ייתכן שאין פתרון לבעייה שלך. את חייבת להיפתח ולתת לאנשים לעזור לך, וזה קשה, כל כך קשה, אני יודעת... נ.ב. את אוהבת בעלי חיים? אני אימצתי חתול חודשיים לאחר מות אמי (כי אם היא היתה בחיים היא היתה מעיפה את שנינו מהבית

). מה דעתך לאמץ חתלתול או כלבלב מצער בעלי חיים או אגודה אחרת? את יודעת כמה לי זה עזר? את יודעת כמה זה נותן לי בחיים? ואני עוד אלרגית לפרוות חתולים... יש אפילו אסכולה בפסיכולוגיה שדוגלת בטיפול באמצעות בעלי חיים! נסי ותראי איך קורה לך נס, ואיך פתאום יש בעולם נפש חדשה שתלויה בך ושזקוקה לך ולטוב שבך, זקוקה לחום ולהגנה. מה דעתך?