חרדית מאושרת, קראי בבקשה את הדברים הבאים
תחת שמי המערב , בעולם מטורף של מדע, תעשיה ותקשורת, פוסעות להן נשים בשכונותיהן הסגורות וכאילו מאום מכל זה לא פורץ לתודעתן. זה לא קשור לכאן בכלל, זהו מקום אחר. עולם שבו השתיקה היא הדרך היחידה להתמודדות. עולם שבו שולט שבט של גברים, יחד עם אלוהים מומצא, עצב וזעוף גבות, ובו מטופחים חוקי שנאה במעטה מסתורי של חוקי טוהר מיני. ובעוד חיידקים מתרבים במבחנות המעבדה של מדענים בני זמננו, נוקטים הגברים הללו בלשון הגמרא העתיקה, כשהם מונעים מנשות החיל שלהם כל חלקה קטנה של עצמאות, והכל מאימת הפריצות, זו שעלולה לטמא את האומה. *$#$*)*&)*) לפני שהחלטתי אם להיוולד בכל זאת, או שמא לעלי להצטרף לתכנית להקפאת עוברים, כבר התחילו חיי לעלות על מסלול ידוע מראש. משעול בו אני אמורה להיות שקופה כל חיי, בלתי נראית ונשמעת, אלא אם כן אני בדיוק באמצע צירים ונושאת צרחות שקשה להתעלם מהן, או שלמזלי הטוב, אני גבר. לרוע המזל המיילדת שלי היתה פולניה מעצבנת ועקשנית. אפילו היא לא ידעה שהחיתול הענק, שבו היא עוטפת אותי, הוא משל נהדר והקבלה מקומית מצוינת לתלבושת הסמינר העתידי, שבו אבזבז את רב שנות נעורי היפות, כשגרביים פלסטיות בצבע חום מגרדות לי את השוקיים, סיגריות מוחבאות בילקוטי התכול, לצד סידור עור וטמפונים, וצמתי המרושלת מוטלת בעגמומיות על כתפי, כאומרת די למכים. "מה שקנתה אשה - קנה בעלה" דקלמה מורה אחת ברגש. והכוונה – כל מה שאי פעם היה או יהיה לך שייך לבעלך, לא לך. "גור בפסגה! זאת עובדה" פסקה רעותה,ידיה החוורות ממוללות את הכפתור העליון בחולצתה, הרכוס עד מחנק, כאומרת: "אולי אני אמות אבל לפחות לא יראו לי טפח קטן מהצוואר!" "אני אשאל את בעלי" התחטאה השלישית למול שאלה בלתי צפויה שלי בשיעור תורה(מאוהבתת במשפט הזהההעהעה!! ואכתוב אותו עוד מלאא פעמים. הוא בעצם אומר שרק הגבר שבעל אותי בלילה יודע אל נכון תשובות תורניות כאלו או אחרות, כי אני, כאשה, מנועה מלהכנס לטקסטים עתיקים שרק גברים שבועלים אותי בלילה מורשים ללמוד) "החטא הכי נורא הוא להכשיל גברים, אתן לא יודעות כמה מלאכים טובים בשמיים ייבראו לכן אם תקצרנה את הפאה!" גם המשפטים התמוהים ביותר נראים איכשהו נורמטיביים כשאת יושבת בחדר לימודים ירוק-שלחנות, סביבך כולן מקשיבות כאילו זה הגיוני, וזה אחרי שהמורה של השיעור הקודם המשילה במליצה: "הסוסים הולכים באמצע, אנשים הולכים בצידי הדרכים, ונשים בצידי-צדדים" ^ ^ $ $ # אחרי שחווה פיתתה את אדם וגרמה לו לאכול מהתפוח, לקחה על עצמה אשת החיל אשמה נצחית בכל הקשור לפיתוי, רק שזה לא נעצר בענייני תפוח. לא משנה מי היא ומה תעשה, ובאיזה עשור היא חיה, האשה תמיד אשמה, או הקרבן. הגבר המסכן שאינו מסוגל לשלוט בזקפתו ולקחת אחריות על מעשיו באופן ישיר, נוהג לנעוץ את האשמה בכל נקבה שאיננה הוא. (זה משפט ממש מפגר אבל איכשהו אני מתה עליו) אם גבר רואה אשה ברחוב הוא חלילה עלול להתפתות, ואז יש כמה אפשרויות: א. כמו במאמר הידוע ההוא מהגמרא, המתאר תנא אחד שראה מטרוניתא ברחוב ועמד לו, ואז הוא התאפק, ובמקום לגעת בה - זיין את אשתו החוקית, ובגלל זה, מסיימת הגמרא, זכה התנא לשכר גדול מאד בשמיים (!!!) (הדיון על מקומה של האשה בסיפור כחפץ שמשעבדים לסיפוק צרכים סלש לשמירה על הטוהר הגברי - זניח מאד. הדיון בתחושותיה של אשה שבעלה שוכב עמה בגלל שהתחרמן מאחרת מעולם לא עלה לסדר היום. הגמרא מחזקת את התנא שפעל נכון ובכך מורה לשאר גברברי ישראל הטהורים לנהוג כמוהו) ב. לא אכתוב בבירור מה הדבר השני שעלול לקרות לגבר הרואה נשים, אבל מה שזה לא יהיה, מדובר בחטא גדול מבחינה הלכתית, שבו משולבת המילה "זרע" לצד המילה "בטלה". בחטא זה אשמה, כמובן, האשה שהלכה ברחוב, ולא ראשו הכחול של הפוסע הנלהב. ולכן ההיגיון השפוי של כל גבר אומר לו: "אם כך, כנראה שאסור לה לעבור ברחוב". אם התמזל מזלו והוא חי לפני כמה מאות שנים הוא גם קם בבוקר וכתב את זה באישזהו מקום כהלכה, כדי שכולם יסכימו עמו. ברוח דברים אלו, הנה כמהבהרות לגבי חרדיות מאושרות ונוהגות. הנושא הזה נמאס עלי והתגובות לא שוככות, אז אחת ולתמיד הסבר פצפון וממצה: "רשיון נהיגה" אסור בתכלית האיסור, כל גילוי חדש של עצמאות מעורר אצל הגברים חלחלה, אשה שנוהגת זוכה למבטי רחמים ברחוב כשבו זמנית מעיפים לה את הילדים ממוסדות החינוך, בניגוד להרבה הלכות הנוגעות לנשים ומוסברות בכל מיני צורות מופרכות, זהו איסור מהותי שאין לו הסבר, חוץ מ "זה לא צנוע" וכן המשפט המטומטם: "מה תעשי אם תתקעי באמצע הלילה בלי דלק?" ואם אני בעלי, אז מה אעשה אז? אני מניחה שבכל מקרה, עדיף להתקע לבד ובלי דלק, מאשר יחד עם נהג מונית חרמן וקרח ובלי דלק. והנה ההבהרות: יש נשים חרדיות שכן נוהגות. הן בעיקר נשים "מודרניות", לרב מקרב המגזר הליטאי. כאשר הן נשים חסידיות, קרוב לוודאי שהמשפחה כבר לא מדברת עמן. בשני המקרים לא מקבלים את הילדים למוסדות החינוך החרדיים האותנטיים כדלעיל וכיו"צ. והם מסתפקים בבתי ספר ותלמודי תורה מודרניים מאד, מה שכבר מעלה שאלה רצינית בעניין מיתוג המשפחות הללו כחרדיות מבחינה תרבותית מקובלת. כהמשך לכך, לא תוכל המשפחה למצוא לילדים שידוכים מספיק טובים מהבחינה הערכית-חברתית. אם הנהגת תגור בשכונה חרדית סגורה היא תאלץ להתמודד עם הכפשות מצד השכנים הצדיקים או עם הטרדות מצד וועד הצניעות של השכונה. במילים אחרות: היא תשלם מחירים. כי היא פרצה גדר ועיקר העיקרים: גם לחרדית נוהגת אין את המעמד שיש לגבר בתוך התרבות בה היא חיה: היא לא תוכל להיות בקשר אמיתי, כמוהו, עם הטקסטים היהודיים, כי לנשים אסור הלכתית ללמוד אותם. וכמובן שאסור לה לפסוק הלכה או להביע דיעה. נוהגת או לא, מקומה כאשה משאיר לה רק את ההקשבה והציות. יהא הקילומטרז` שלה ברכב עצום ככל שיהיה, אשה כזו בחיים לא תוכל להתמודד באמת עם המעמד ההלכתי והתרבותי שמקנה לה היהדות, כי הוא מעמד בעייתי שלא מתאים לה כאשה מערבית מתקדמת. אך גם לא תוכל להתנגד אליו – היות והיא קוראת לעצמה "חרדית", מיתוג שלא מרשה לה להביע את דעתה. חתיכת קונפליקט אה? אז היא איכשהו מבוססת בשוליים, נוהגת, עוטה פיאות ארוכות ומתעלמת מטקסטים מהותיים שנוגעים לנשים כאילו זה לא באמת קשור אליה. במקרים כאלו היא נוהגת לאטום אזניים ככל הנראה, או לחילופין לקרוא בקול בכדי להסוות את הקול הפנימי המציק: "תשעים וחמש, מיכל מלא בבקשה!". . בקיצור, זה למה המשפט הנפלא: "אני אשה חרדית נוהגת ועם תואר בהיי טק", גורם לי לגחך. וחוצמיזה, גם בגלל שאלו שתיים שלוש נשים סדרתיות שלקחו ללב את מילותי וטרחו להגיב מליון פעמים בכל כתבה מצויה שלי. (אחרת, מצטייר כאילו כל כבישי בני ברק אפופים בנהגות עם תואר בהיי טק, רק שמישומה הן לא כל כך יוצאות לרחוב אז אף אחד לא מתוודע לתופעה ה"מוכרת" הזו) ולהלן פנייה אישית נרגשת: ברגע שאת כה מודרנית, נוהגת ועובדת בהיי טק, לפעמים בסביבה חילונית, תשכחי מלקרא לעצמך חרדית. את לא מיינסטרים ולא מייצגת אותו אפילו לא לשביב שניה. שכחת איך קוראים החרדים לאנשים כמוך? "שוליים". כי אצל חרדים רגילים נשים לא נוהגות ולא שרות בקול ולא מחליטות כלום נקודה . היא פנתה משם בדד וצעדה לעבר מפתח הגזוזטרא, אל השביל המוליך לשדרת הערמונים, המנומרת באמרת קרני האור המתעתעות של השמש, עת היפרדה לשלום משדות החיטים המצהיבים שמלניותיה רפרפו על פני שאריות מספוא שריקדו בעצלתיים על האדמה החומה, הלחה. הערב הארגווני זחל לו בשקט מעל לכרכומים, טיפס ועלה אל הצריחים העליונים של האחוזה, המבושמת כולה בריחו העוקצני, החריף והנערי, של האביב (פןסט מהפורום המצוין של שרה איינפלד:
http://www.tapuz.co.il/blog/userblog.asp?foldername=sdin)