זן ואמנות התחרות
איילת היקרה, אני מסכימה איתך לחלוטין: לא כל אחת בנוייה לתחרות. ומי שנהנית להתחרות בתחום אחד (למשל, את עם החתירה) לא תהנה מתחרות בתחום אחר - וזה בסדר. ואני חושבת שזה גם בא לנו בתקופות - לפעמים אנחנו בתקופות שאנחנו אוהבות את כל האקשן והאדרנלין, ולפעמים לא בא לנו, וזה גם בסדר. אני כן חושבת, שכדאי לכל אחת לנסות ולהתנסות, ולהרחיב אופקים. ולשם כך, אנחנו זקוקות לרשת תמיכה, מהסוג שהפורום הזה בא להציע. אני למשל אוהבת לחשוב על תחרויות בתור הפנינג ענק, שמוציא ממני דברים שלא ידעתי שקיימים. האנרגיות באויר זה משהו מופלא בעיני, שגורם לתחושה של חג. לפעמים אני גם בקטע של לעקוף מתחרות, לפעמים ממש לא. כמעט לכל תחרות אני מגיעה בגישה של "כל אחת מנצחת", ובפרט, אני מנצחת, מעצם זה שאני כאן, מעצם זה שאני מתמודדת עם משהו שמפחיד אותי, או קשה לי (בטריאתלונים זה בדרך כלל הים) ומנצחת את הפחד הזה בקטן. תחרויות ארוכות אני אוהבת במיוחד, כי זה מחבר אותי לקטע זני מדהים ומיוחד, אפילו יותר מאשר באימונים. ו... תמונות מדהימות!!!! קראתי את מה שכתבת על קפריסין במגזין אופניים ומאוד אהבתי. תמשיכי לכתוב, לצלם, להנות ו... לעדכן אותנו כאן, שגם אנחנו נהנה