חשבון לא סגור עם הבעל לשעבר

[דף חדש4]

זה טוב להסתכל קדימה אבל לוקח זמן להסתכל קדימה

זה תהליך. קוראים לזה- עיבוד אבל. הפרידה לא נגמרת ביום של הגט לפעמים. לפעמים גם לא התחילה ביום של הגט אלא הרבה לפני האקט של הגט והתהליך הפרידה הפנימי יכול להמשיך שנים אחרי הגט. אצל חלק מהזוגות הקושי להפרד מתבטא בתהליך גרושין ארוך ומכאיב. אצלינו, אולי זה מזלינו, זה התבטא בכאב מתמשך שלי אחרי הפרידה, בחרטות ובקושי להכנס לקשר רציני. אצלו- לא ראיתי את התהליך הזה. חודשיים אחרי הגרושין הוא כבר נכנס לקשר ארוך ומחייב שבו הוא נמצא עד היום. הזוי. לך תבין.

 

[חמדת35]

יש אנשים שצריכים להיות בזוגיות

ואלה בד"כ גברים. שוב - לא קשור אלייך ולא לקשר שהיה לך איתו. זה הוא נטו. הצרכים שלו.

אגב - גם את נישאת לפני שסגרת את המעגל. אז מה? את פחות נשואה? פחות מסורה?

 

[דף חדש4]

חשבון לא סגור עם הבעל לשעבר

לפני כ 5 שנים התגרשתי. מאז הגרושין, למרות קשר קורקטי כלפי חוץ עם האקס, היו ויש בי עדיין הרבה כעסים ורגשות בלתי פתורים כלפיו. יש בי צורך לסגור את זה- אם אפשר היה באופן אדאלי מולו- הייתי רוצה שייקח חלק באחריות על הקשר שלא צלח ושיביע הערכה לאשה ולאמא שהייתי כשהיינו נשואים. הייתי רוצה לעבד איתו מה שהיה שם ולסגור את זה תוך הבנה. אבל- זה לא התאפשר עד היום כי הדרך בו הוא בחר להתמודד עם הגרושין ואיתי זה- לצמצם מגע ותקשורת למינימום כאילו הורידו לי גרזן על הראש ואני לא קיימת יותר. כאילו אין לו כל רגשות בתוך הפרידה הזו. עם השנים עברתי תהליך עם עצמי של השלמה עם הגרושין הללו ונסיון לסלוח לו ולעצמי אבל עדיין נותר מטען שאני לעיתים מאוכזבת שהוא שם- ותוהה אם הוא ייעלם אי פעם. לאחרונה נשאתי מחדש לגבר שאני מאד אוהבת ומעריכה ומרגישה ברת מזל שהתאפשר לי להתחתן ולאהוב בשנית. עם זאת- מטענים קיימים עדיין למרות שהם הולכים ומתעמעמים עם הזמן. השאלה- האם במקום לכתוב לאקס מכתב סכום אחרון ופרידה במטרה, שוב, לסגור מעגל שנשאר לא סגור עד הסוף בתוכי. או- שאחרי שנשאתי- כל נסיון לפנות לאקס בהדברות רגשית כלשהי- לא מקובלת ולמעשה- את המעגל הזה אני צריכה לסגור עם עצמי. האם זו בכלל בגידה להרגיש שדברים פתוחים? האם יש כאן עוד אנשים עם כעסיםורגשות אחרים פתוחים כלפי האקס? האם זה עובר אי פעם? איך אתם מתמודדים? האם נסיון "לסגור" את הנושאים הפתוחים זה נסיון עקר ולמעשה- עיקר האנרגיה צריך ללכת לבנות חיים טובים חדשים- בין אם בזוגיות ובין אם לבד? תודה על השתוף והמחשבו שלכם... אני יודעת שזה נושא שיכול להיות רגיש.

 

[chili3]

מי יזם את הגירושין?

לדעתי העיסוק בזה צריך להיות שלך עם עצמך או שלך עם בן זוגך הנוכחי
זאת אומרת, מה לעשות הפעם האחרת כדי להצליח בזוגיות טובה
ממש לא רלוונטי לפתוח את זה מול הגרוש
מה שהוא הרגיש/מרגיש כלפיך, זה שלו ושלו בלבד
לצפות ממנו לגלות הערכה כלפי האישה שהיית עבורו, מעט הזוי ולא מתאים.
אם את מרגישה צורך לחזק את הבטחון שלך כאישה וכאמא, זה משהו שאת צריכה לעשות עם עצמך ועבור עצמך

 

[XמXלה]

 

[דף חדש4]

אני יזמתי

 

[רפסודיה]

תהליך פנימי ואישי

מבינה על מה את מדברת, זה גם נראה לי טבעי. אני רואה את כל זה כתהליך פנימי. אישי, שבו אני לא זקוקה לאדם אחר מבחוץ כדי לסגור את החשבון האישי שלי יש איתו/עם דמותו שאצלי. הדרך שהאקס שלך בחר להתמודד היא שלו. ואם לא לקח אחריות על החלק שלו בקשר שלא צלח את ממילא לא יכולה להכריח אותו לעשות זאת כעת וגם אינך יכולה להביא אותו להביט על משהו שהוא מעצמו לא בחר/בוחר לעצרו להביט בו. גם אינך יודעת מה קורה בינו לבין עצמו או איזה תהליך הוא עבר או לא עבר עם עצמו. זה לא השטח שלך.
החוויה שלי ביחס ל"מטען" היא שזה לא איזו ערימה לא רצויה שאיני מצליחה לזרוק לזבל או לפח מחזור אלא יותר בכיוון של מגירות מסודרות, כמו ארכיון של תמונות, אלבומים וספרי זיכרונות ישנים וישנים יותר. והם חלק ממני, ממי שאני עכשיו. לא הייתי מגיעה משם לכאן בלי שעברתי וצברתי בדרך את המטען הזה או לפחות את חלקו המכריע.
אני מקשרת את השרשור הזה לשרשור הקודם שלך. ייתכן שכאשר תרגישי יותר שלמה עם סגירת הפרק הקודם ותחושה שהמטען שלך מהעבר אינו חבילה שאת מאוכזבת לגלות שחלקים ממנה עדיין קיימים בך, יהיה לך בתוכך יותר מקום לכל ה"מטענים" של פרק ב'?

 

[דף חדש4]

מגירות מסודרות

הלגיטימציה למטען- מקל מאד. הדמוי של מגירות מסודרות (דגש על מסוגרות... התכוונתי לכתוב- מסודרות...) ושל אלבומי תמונות בלי לשפוט את מה שהיה או להתחרט- מאד נעים ומקל. ונכון- לא אדע מה התהליך שהאקס עובר ולמה שייתן לי עכשיו מבחינה רגשית את מה שאני צריכה כשלא עשה זאת בזמן הנשואין ולכן הגרושין הגיעו? למה שיעריך אותי עכשיו אם לא העריך בזמן הנשואין?! המטען הזה צריך להגמר ביני לביני. הצורך לכתוב לו מכתב ולסגור את הדברים הוא לא במקום. זה צריך להיעשות בתהליך פנימי. מה שבטוח- לקחים שהופקו מיושמים בקשר החדש ובעיקר- הלקח הבנאלי של לא לקחת את הקשר כמובן מאליו ולעבוד כדי לתחזק אותו. מה שמתסכל הוא, שקשר חדש- נותן הזדמנות חדשה אבל גם- מביא עימו קשיים חדשים וכבר לא לגמרי ברור איפה היה קשה יותר- בעבר או היום...זה קצת מתסכל. אני חושבת שאם אסתכל על זה דרך- איפה יותר הזדמנויות להתפתחות רגשית- אז התשובה היא- היום. למרות הקושי. יש אופטימיות שלא היתה בנשואין הראשונים...עדיין, יש כאן איזושהיא התפכחות כואבת לגבי העדר הפתרון המושלם ולגבי הצורך תמיד להתמודד עם משהו. אני מניחה שצריך להביט על חצי הכוס המלאה, תמיד.

 

[יולאלי]

קשיי העבר חמקמקים ומטעים

מניסיון אישי , אני יכולה לכתוב אליך שהעבר הוא בעל יכולת מתעתעת מאוד מסוכנת, הזמן שעובר, הקשיים העכשוויים , החיים באופן כללי נוטים לשים את מה שעברנו באור חדש ולהכהות את כאב והקצוות החדים שהיו כל כך חדים ופוגעים וחד משמעיים ומה לעשות הנפש שלנו לא הייתה שורדת אם היינו זוכרים כל כאב וכל טראומה וכל פגיעה בעוצמתה המקורית,
נניח ובאופן תיאורטי, תצליחי ליצור עימו איזו סוג של שיחה, רוב הסיכויים שהוא לא יבין על מה את מדברת בכלל, הוא חייב היה למחוק את הטוב וההערכה כדי להשלים עם הגירושים ( במיוחד אם את יזמת אותם) והכי חכם ונכון מה שאת רשמת בעצמך, איזו סגירה את רוצה מולו, איזו יכולת שיח ופירגון בדיעבד את מצפה ממנו כשברגעי השבר הגדולים ביותר כשזה היה לחיות או לחדול ויכול להיות שהבנה ואמפתיה מצידו היו פותרים את הבעיות ביניכם או לפחות דוחים את הקץ - הוא לא ידע לספק את הסחורה..
כולנו חיות בתחושת המה יכול היה להיות, מה יכולתי לעשות אחרת - חלק מהיותנו יצורים תבוניים.. תנשמי עמוק, תזכירי לעצמך על מה הלכת ותמשיכי הלאה
והכי הכי חשוב !!! אל תשווי בין השניים, החדש לא בא לפצות או להשלים על הישן - כל אחד מהם עומד בזכות עצמו.
וסליחה על הקדיחה..

 

[דף חדש4]

שום סליחה על הקדיחה. תודה רבה! זה עוזר מה שכתבת. מרגיש מאד נכון. הוא חייב היה למחוק את הטוב וההערכה כדי להשלים עם הגירושים ... והכי הכי חשוב !!! אל תשווי בין השניים, החדש לא בא לפצות או להשלים על הישן - כל אחד מהם עומד בזכות עצמו.

 

[רפסודיה]

נכון

ניסחת לדעתי כל כך נכון, שאין לצפות שהאקס ייתן לך עכשיו משהו שהרגשת שחסר לך ממנו עוד בהיותכם נישואין. גם מסכימה אתך שהחסרים האלה הם חלק מכך שהגיעו הגירושין.
אם זה עוזר לך טכנית את כן יכולה לכתוב מכתב שממוען כביכול אליו, אבל שזה יהיה מכתב לעינייך בלבד, שלא יגיע אליו. ועדו משהו שלא כתבתי לך קודם לכן, אני לא חושבת שזו בגידה במערכת החדשה אם יש לך צורך להתעסק בינך לבין עצמך בשאלות ומחשבות על מה קרה לך שם בקשר הנישואין, ועל איך הם נגמרו. להפך, התובנות שתגיעי אליהן רק מביאות אותך להיות מפותחת יותר וגם הקשר הזוגי מרוויח מכך.
מסכימה מאוד גם לגבי התחושה שקשר חדש נותן הזדמנויות חדשות. הוא גם מביא אתגרים חדשים ולא מוכרים. קשר חדש מטבעו גם יותר מורכב. הכול יותר מורכב גם אנחנו.
אבל לדעתי כל זה פשוט יופי שקורה כי זה שומר עלינו צעירות

אני אישית לא מתעסקת בשאלה היכן היה קשה לי יותר, בעבר או כעת כי השינוי המהותי שחל בי במהלך השנים, הוא שאני מתמודדת בדרכים שונות עם קשיים, וזה מה שחשוב, ולא מהו הקושי או מה רמת הקושי.
מאחלת לך שנה נהדרת עם כוס מלאה

 

[דף חדש4]

להתמודד בדרכים חדשות עם הקושי

הלב שלי שמח לפגוש תגובות מבריאות כאלה. זה כל כך נכון ומדויק ואופטימי. טוב שיש את האנטרנט לחלק את חכמת החיים שצברנו ולעזור זה לזה לחדד ולהבהיר דברים ולראות אותם קצת אחרת

 

[ornme]

אצלי, הנושאים הלא סגורים עם האקס...

כנראה שיישארו כך.
חושבת שחלק מתהליך האבל שעברתי עם הניתוק ממנו, מהאקס שלי, היה כרוך בהכרה שכך הדברים יישארו, לא סגורים.
וגם אני רציתי לסגור הכל בקפסולה עגלגלה מושלמת ולהמשיך הלאה בידיעה שאיפשהו האני שהייתי זכורה לטובה... כי כל כך השקעתי וכל כך ויתרתי .
וגם הרגשתי לגבי תקופות מסויימות כאילו ששנות חיים שלי נשטפו וזרמו למקום לא ידוע.

אני רואה כאן מדי פעם את השאלה מי יזם את הגירושין, ונראה לי שתשובה לשאלה כזו היא לפעמים מאוד מאוד מורכבת, כי יש את האמירה הזו הפסקנית, שזהו זה, כאן זה נגמר,
וגם יש את כל מה שקדם. מדוע זה נגמר. מי הביא את הדברים למצב כזה.

אצלנו אני יזמתי את הגירושין. לא בגלל שככה פתאום בא לי אלא בגלל שפשוט לא יכולתי יותר. חייתי בתוך משהו בלתי נסבל.
והשקעתי המון עד שעזבתי בכדי לשמור על מה שהיה ומה שחשבתי שהיה שאולי בכלל לא היה. עד שלא היו בי יותר משאבים.

הייתי עם המחשבות ועם התחושה הלא שלמה הזו, והגעתי למסקנה שזהו, יש דברים שפשוט אי אפשר "לסגור".

אחרי כמה שנים הגיע האיש שלי, שאסף שברים וחיבק וגרם לי להאמין שאפשר. צדק, עובדה. ובשנים האלו הדברים נהיו פחות ופחות חדים ודוקרים.

אז כן, הכל מתעמעם עם הזמן. היום אני לא מעוניינת לסגור כלום עם האקס.
פה ושם אני שומעת קטעי דברים ממכרים משותפים, דברים שמלמדים אותי שלי ולאקס זיכרונות שונים לחלוטין מאותם אירועים ומאותן תקופות חיים.
ברור לי שלא יכול להיות כאן דיאלוג.
ככה זה וזהו.

 

[דף חדש4]

מזדהה ומתנחמת

השאלה- מי יזם את הגרושין זו לדעתי שאלה לא רלוונטית. שמעתי מישהו אומר- שגברים לא יוזמים גרושים, הם רק עושים את המצב לבלתי נסבל עד שלאשה אין ברירה. זה הרבה יותר קשה ליזום כי אז אתה נושא איתך את מלא כובד האחריות וכביכול- האשמה. למעשה- ברגע שיש גרושין- שני הצדדים אחראים ולא משנה טכנית מי יזם. מנחם לדעת שהמחשבות הכואבות פחות דוקרות עם השנים. זה תהליך ארוך, להתגבר על הכאבים והחרטות וגם הגעגוע אם גם זה קיים- אבל זה רק מראה לנו שאנחנו אנושיים.

 

[רפסודיה]

מזדהה

במיוחד עם המשפט שלמדת מקטעי דברים כי לך ולאקס יש זיכרונות שונים לחלוטין מאותם אירועים ותקופות בחיים

 

[chili3]

מאוד רלוונטי מי יזם כשהיא באה בדרישה

לקבל מהגרוש פידבק חיובי על האישה שהיא היתה עבורו
פשוט הזוי מבחינתי
גם אני יזמתי את הגירושין וגם אני חושבת שלי ולגרוש יש חלק שווה בכשלון הגירושין ורק שלי היה את האומץ לעשות את המהלך הקשה ולפרק את הזוגיות.
אבל אני בטח לא יכולה לבוא אליו אחרי שכבר התקבלה ההחלטה (ובמקרה שלה חמש שנים אחרי !) ולהגיד לו "אני רוצה שתודה שהייתי אישה נפלאה ואמא נהדרת לילדיך"
אלו כן דברים שאמרתי בטיפול הזוגי שקדם להחלטה
אבל אחרי שכבר חתכתי לבוא ולדרוש ממנו הכרה או לדרוש ממנו להתמודד איתי עם זה, פשוט לא במקום

 

[יולאלי]

מבינה מה את אומרת אבל לא בהכרח מסכימה

ייתכן וממרחק של תקופה אחרי שנרגעו הכעסים הראשוניים, היא מניחה שגם הוא כמוה עשה חשבון נפש ונזכר אחורה גם ברע וגם בטוב.
החיפוש שלה אחרי הכרה זה לא בשביל המחמאה, אלא כדי לצאת מהסיטואציה קצת יותר נינוחה, לקבל לגיטימציה למה שהיא הרגישה שם - סביר להניח שלכל אורך התהליך מה שהיא שמעה ממנו זה סוג של " את חיה בסרט"..על כל דבר שהיא אמרה..
זה רק אנושי לצפות לקבל הכרה ממישהו שאוהבים / אהבנו..משהו טוב הרי היה ביניהם פעם, אחרת למה התחתנו ועשו ילדים ?
זה לא מציאותי לחכות לזה אבל זה לא הזוי לפנטז על זה..

 

[ornme]

תלוי במקרה, לפעמים זו תשובה מורכבת,

מי יזם.
לא יודעת לגבי הרלוונטיות במקרה שלה, היא טוענת שלא.
טוענת לגבי המורכבות במקרה שלי, שמאוד קשה לענות על השאלה מי יזם,

אצלי, אני קמתי ואמרתי שלא יכולה יותר, אבל הוא זה שיזם עשיית דברים שמררו את חיי...
אז לא יכולה לומר עם יד על הלב שאני יזמתי, כי ככה, ביני לביני, ברור לי שלא הייתי מפרקת מיוזמתי את הגרעין המשפחתי שבנינו אילו, נניח, הייתי מפסיקה לאהוב אותו כי הזמן שוחק, או שלא היה לי מעניין יותר, וגם לא חושבת שהיה יכול להיות סביר שהייתי מתאהבת במישהו אחר באותה תקופה...
בחיים לא הייתי עוברת את הסיוט הזה של הפרידה שלנו (שהיתה איומה, תאמיני לי) אם זה לא היה ממש הכרחי לי, בכדי לחיות...
ובדיוק כמו שכתבת,
במקרה שלי, זה הזוי לצפות שהאקס יודה איזו אישה נפלאה הייתי לו... ובודאי אחרי שעזבתי.
אבל גם אם הוא היה עוזב הוא לא היה מודה במשהו טוב שהייתי או עשיתי...

ייתכן שינם זוגות שנפרדים ומפרגנים. לא יודעת.

 

[חמדת35]

הדרך לפתור היא

לבנות את עצמך באופן שלא זקוק לאישור או הבעת הערכה לאשה ולאמא שהיית.
אני זקוקה לאישור רק מבן זוגי הנוכחי, או ממישהו שאני מאד מעריכה/מעריצה (נניח פרופסור מבריק בתחומי, שאני שמחה שאומר שאני מוצלחת מבחינה מקצועית).

עצם העובדה שנפרדת ממנו אולי אומרת, שאתם אנשים שונים בתפיסת העולם ובסדרי העדיפויות שלכם, וייתכן שמה שראוי בעינייך להערכה אינו ראוי בעיניו לכזו. יש אנשים ששונים ממני מאד, שיש להם סולם ערכים שונה, או שאינם מבינים אותי, שאין משמעות רבה לשיפוט שלהם כלפי - לא לביקורת, ולא למחמאות.

 

[דף חדש4]

לא להיות זקוקה לאישור

מסכימה שצריך להגיע למקום הנפשי בו- לא זקוקים לאישור של אף אחד. אולי גם לא של אנשים קרובים כמו בעל נוכחי, ילדים וחברים. אלא להכיר בערך שלי בפני עצמו.
דבר משונה קרה לי בזמן קריאת השרשור הזה שהיה מדהים בעיני בתגובות החכמות והמעניינות שבו- פתאום הרגשתי שאשכרה זה טפשי. אני לא זקוקה לאישור שלו וזה גם מטורף לצפות לאישור שלו. מצד אחד- צדקה מי שהבינה את נקודת המבט שלי וכתבה פה שיש ציפייה שהגבר שחיית איתו כל כך הרבה שנים ועברת איתו כל כך הרבה מצבים משמעותיים (בעיקר הולדת הילדים) ושעשית בתוך הקשר איתו ועבורו כל כך הרבה דברים שאת ראויה להערכה עליהם (בעיקר גידול הילדים....אבל לא רק) ושהכיר אותך לפני ולפנים- יש את הצורך לדעת שהוא זוכר בך משהו טוב. יש משהו מאד מערער במחשבה שהבן אדם הזה שהיה חלק כל כך משמעותי מחייך, ממי שאת- יכיר בך. יכיר בזה שהיית משמעותית עבורו ויכיר בדברים הטובים שאת- גם אם חליטים להפרד. גם אם היתה פרידה ולא הסתדרנו- זה לא מחייב למחוק כל דבר חיובי שאי פעם הייתי או עשיתי ולראות אותי באור שלילי. זה מאד מערער ומאכזב
למה בעצם?
א. כי אם אני מעריכה אותו- מכאיב לי שהוא לא רואה בי שום דבר טוב כי אני צריכה שהוא יראה בי דברים טובים כדי להעריך את עצמי.
ב. כי אם הוא לא רואה בי שום דבר טוב- אז אני לא מעריכה אותו. אז אני מסתכלת אחורה, על חיים שלמים יחד וחושבת- זה הבן אדם שבחרתי ושחייתי איתו חלק גדול מחיי? בן אדם שכל כך לא מעריך אותי? וזה מרגיש כמו בזבוז שנים נוראי ומפחיד לחשוב שחייתי עם אדם כזה.
ג. כי אם הוא העריך אותי פעם (ומן הסתם העריך בעבר) והגיע למקום היום שהוא לא מעריך אותי בכלל- זה גורם לי לחשוב- מה עשיתי שאבדתי ככה את ההערכה שלו? ואיזה "ילדה רעה" הייתי כדי לאבד את ההערכה שלו כלפיי.

אחרי קריאת התגובות פה והפליאה- למה את צריכה את האישור שלו? זה מטורף. ולצפות לקבלאת זה כשאתם גרושים- זה מטורף
אז אני מבינה שאני צריכה להעריך את עצמי בלי קשר למה שהוא מרגיש
ושאם הוא צריך לא להעריך אותי כדי להמשיך בחייו ושלא יכאב לו- מי אני שאתנגד לזה

אני לעומת זאת, מעריכה אותו. יש בו המון תכונות טובות וזה גורם לכאב לחשוב שנפרדתי מבן אדם שהוא בסך הכל בן אדם טוב. אבל כן, הוא היה ועודנו אדם טוב רק שמכל מני סבות לא הצלחנו להשאר נשואים. וחבל.