בששת הימים הייתי מילואימניק המחנה היה בית-דרס
היום כבר לא קיים, הרסו אותו.
סככות הטנקים היו למטה ליד מה שהיתה משטרת-בית-דרס המצרית (קיימת עד היום), וכאמור כל המחנה נמחק.
המלחמה כמובן בדרום/סיני .
אחרי המלחמה חתמתי קבע ושרתתי כקצין ממשל במרש"ל 72 (איזור אבו רודס עד שארם-א-שייח) משך שנתיים, עד שהתפקיד עמד להפוך לתפקיד ג'ובניק במשרד, וזה כאמור לא בשבילי, לא הייתי ג'ובניק לא בצבא ולא במשטרה.
מה שכן זכרו לי את עברי בכתת השועלים (באחת הפעולות פעלנו באיזור) , והשתתפתי כנווט קרקע בפשיטה על גשר קינה במצרים (למי שזוכר - גניבת הרדאר המצרי בסוף 1969 מבצע "תרנגול").
בכלל יש לי עבר של גניבות ואני שוטר ולא גנבתי תרנגולות בפלמ"ח, אז במלחמת יום הכיפורים שלחו אותי לגנוב טנק מצרי חדיש מ-"כח באדר" (כח קטן שישב צפונית לארמיה השלישית בסיני), ניצלנו את העובדה שצוות הטנק הלך לשבת עם חברים בטנק אחר, וגנבנו אותו.....
ואפילו הספקנו לחזור ולשמוע את יפה ירקוני שרה במטה החטיבה מעל גבי סיפון של אחד הטנקים.....
אח"כ היא שאלה מי היה זה הטנק שהגיע באמצע ההופעה ועשה רעש שהפריע לה לשיר? (הבנתי שזה היה מסקרנות ולא מכעס) וכשסיפרו לה מה עשינו, רצה אלינו, ומהאשה שהיתה נערצת על ידנו כזמרת המלחמות , זכינו כל אחד לחיבוק חזק.....
בינינו, כל פעם שאני נזכר באירועים אלו ואחרים, כי עשיתי כמה דברים חריגים בחיי, אשתי מתחילה לצרוח (מחרדה), שמרוב התרגשות אני עלול לקבל התקף לב, אז מזל שהיא בסלון ואני בחדר העבודה שלי במרפסת, כי היא מיד מבחינה.....
אני לא זוכר שהייתי רגשן כזה כשהייתי צעיר.....