חשבתן פעם על הצד השני?

[I s t a r]

חשבתן פעם על הצד השני?

נשים וגברים כאן מלינים הרבה על היחס הלא סובלני מהחברה לגבי הדרך למימושם העצמי שהן/הם בחרו. הידיעה הזו של : "לא רוצה ילדים" אצל רבינו -פשוט שם, מרגישים את זה בעצמות, זה לא אנחנו ולא חלק ממה שאנו במאווינו רוצים או שנכון לנו בשום דרך. ואנו מתקשים מאוד עם מה שהחברה מקרינה לנו לגבי "אשמה, לא בדסדר,לא נורמלים "וכו'. אבל... מה עם אלה שבחרו באימהות,בחירה שנמבעה מאלף שיקולים (בלי להיכנס לאילו מהם נכונים ואילו לא..)ומגלות שזו הייתה אולי טעות. שרע להן, שדקשה להן, שהן לא מרגישות טוב עם התינוק הזה לידן, שהן נחנקות, שהנטל העצום פשוט לא נכון להן- האם אנחנו מודעים לכך דעליהן מוטל בעצם הטאבו הכבד מכל?? אין שום לגיטימציה חברתית עבורן לבטא את תחושותיהן. ממש אפס סובלנות. לא רק שהחברה לא מבינה ולא מקבלת ולא מאםשרת להן לדבר על זה (פוי,את אמא רעה!) אלא שהן עצמן כורעות תחת נטל האשמה על עצם תחושות אלה. לימדו אותן שהן חייבות להיות מאושרות, מבסוטיות, מחייכות וממומשות לחללוטין- והן לא! הבושה! הזוועה! כמה אשמה מסתובבת סביב קשר השתיקה הזה. וזה לדעתי חלק ניכר מחרושת שטיפת המוח, סתימת הפיות, המסר החברתי /דתי/פטריאכלי/ שזה תפקיד האישה -נקודה. בדומה מאוד למסרים שאנו מקבלים- גם נשים רבות אחרות מקבלות מסרים שהן פחות טובות,דפוקות, עלובות, פריקיות של הטבע בכך שאינן מאושרות. חושבת שכל זה כרוך באיצטלה אחת עמוסה מאוד שפשוט מפחדים לדבר עליה-וזה מאוד קשור אחד לשני.

 

[עינת12]

את צודקת

ואני מכירה שתי אמהות שאמרו לי בפה מלא שבמבט לאחור לא היו מביאות ילדים לעולם. אחת מהן אפילו לא מסוגלת לאהוב את בנה, היום כבן חמש והיא ילדה אותו רק מתוך לחץ חברתי. היא אומרת זאת בפה מלא. כמובן לא לכל אחד. השנייה - אמא לשני ילדים בוגרים שהובאו לעולם מתוך רצון כן. אך היום, בהסתכלות לאחור היא אומרת בפה מלא שלמרות שתעשה הכל למענם והם נשמתה, היא מצטערת על שהביאה אותם לעולם. ולגבי כל הנשמות הטובות שאומרות שעד שלא ננסה לא נדע - לא עושים ניסויים על בני אדם!

 

[marish]

כן, בהחלט

אני זוכרת שמתישהו למדנו על שירי ערש עממיים בארצות שונות. בקריאה מעמיקה התברר שהטקסטים "התמימים" הכילו איומים מרומזים, כמו "אם לא תישן הזאב יקח אותך ליער". המורה אמרה לנו שהטאבו על ביטויי רגשות שליליים ע"י נשים כלפי ילדיהן הוא כ"כ חזק, שרק בצורה כזאת יכלו האמהות הצעירות לבטא את רחשי לבן, שהמחשבה המפורשת עליהם היתה בודאי מפחידה אותן, והבעתם בקול רם לא היתה לגיטימית מבחינת הסביבה.

 

[עינת12]

ובהמשך:

היום ידוע שכל האגדות בהן יש אמהות חורגות איומות (סינדרלה, שלגיה וכו') בכלל לא מדברות על אמהות חורגות, אלא על אמהות ביולוגיות לכל דבר. חוקרים (חוקרי תרבות, ספרות וכו') מצאו שמדובר על אמהות אמיתיות, אבל מכיוון שזה טאבו - הפכו אותן לאמהות חורגות.

 

[QueenOfMagic]

זה מעניין..

אני מאמינה יותר לקטע של תמי ועמי...אבל לא לסינדרלה. כי אני דיי מאמינה שאמא תאהב את הילדות שלה ולא של מישהו אחר.. אני לא יודעת מה איתכן אבל מתחיל להימאס עליי כל הקטע הזה של האימהות...כשתביאו ילד תבינו...או עם הילד יבואו גם הרגשות האימהיים. מוזר שיש פה חוסר רצון להתמודד עם אנשים כמונו. אני לא מציקה להורים כי אני שונאת ילדים ולא בא לי שיהיו עוד ילדים קטנים בעולם.. למעשה אני דיי שמחה שיש להם ילדים.. אני פשוט לא מבינה את אילו שקשה להם להבין אותי.. מרוב שהחברה לימדה אותנו שילדים זה דבר טיבעי שאישה עושה. אני לפעמים תופסת את עצמי אומרת :"אני לא אעשה את זה לילדים שלי". כשאני יודעת בבירור שפשוט לא יהיו לי ילדים "שלי"...

 

[מלח השמים]

בנערותי...

כשהייתי למד דבר מה חשוב וחדש, לקח כלשהו, הייתי חושב לעצמי, שאת מה שלמדתי כעת אלמד לילדי. וכאשר הבנתי והחלטתי שלא להוליד. לקח לי זמן להפסיק לחשוב כך. בתחילה זה היה מוזר, הייתי חושב כנ"ל ואז תופס ת'צמי ואומר לעצמי, הרי לא יהיו לי ילדים אז ברור שגם לא אלמד אותם כלום. המחשבה הזו קצת מדכאת אפילו. לחשוב שלא יהיו לי ילדים להעביר להם את הטוב שהשגתי.

 

[inbal76]

וואלה? זה מעניין מאוד.

לא ידעתי את זה.

 

[I s t a r]

גמני למדתי את זה.

יש הרבה שירי ילדים גם שבהם מוטמעת האגרסיה והכעס של אימהות כלפי ילדיהן ובכך ניתנת להן ההזדמנות כיבכול להביע את עוצמת רגשותיהן השלילייים באופן "לגיטימי". rock -a bi-baby in the tree top when the wind blows the cradle will rock .........'' ........ when the wind blows the cradle will fall down will come baby -cradle and all זה אחד השירים הכי מושרים לילדים קטנים בארה"ב- והיה דוגמה במחקר שקרתי עליו. מדהים כמה זה נכון.

 

[I s t a r]

וסליחה על שגיאות הכתיב באנגלית.

 

[habubnik]

אני חייבת קצת לא להסכים

במידת מה. אני חושבת שהלחץ על נשים במקרה כזה הוא קצת אחר. היום מותר לאמא לבוא ולומר "קשה לי". להיפך, יש מגמה של תמיכה, אמהות הולכות לטיפול כדי ללמוד איך להתמודד וכאלה. הבעיה שהכל נעשה מאותו שורש שמתנגד לנשים שלא רוצות ילדים: שחס וחלילה לא יגיעו למסקנה שהן מתחרטות על הבאת הילדים לעולם. דבר כזה לא ייתכן. ההתנהלות הנכונה היא: אישה/גבר שרוצים ילד - מביאים ילד - הכי שמחים בעולם כולו, למרות הקשיים - סוף טוב הכל טוב. מי שחורג מהסכימה, כנראה דפוק בראש.

 

[גאטו נגרו]

כאן לא מדובר על "קשה לי" אלא על

אמא שמגלה (באיחור) שאינה רוצה את הילדים שלה ו/או אינה אוהבת אותם, שהם עוצרים אותה ומונעים ממנה להגשים שאיפות אחרות שלה וכו'. זהו אכן מצב קשה ביותר, שאין לי פיתרון פשוט לתת. מצד אחד, אנחנו לא מדברים על הזנחה כי יכול להיות שהאם הזו דואגת לילדיה למרות מה שהיא מרגישה כלפיהם (מפני שיש לה תחושת אחריות), כך שאין מה לגנות אותה. מצד שני, יש את כל אותן ה"צדיקות" שיצקצקו בלשונן ויטיפו לה שהיא אמא רעה ובמקום לעזור לה יגרמו לה סבל נוסף. מצד שלישי יש את רדשות האשם שלה עצמה, שאין לה לאן לפרוק אותה, כי סביר להניח שבסביבתה הקרובה לא תוכל למצוא לה "סניגורים" - כפי שאתן יודעות מנסיונכם. דבר אחד בטוח - אני לא רוצה למצוא את עצמי במצב כזה, ולכן אני מנהלת את הדיון הזה ביני לבין עצמי וגם ביני לבין אחרים ואחרות. אולי הדיון הזה יתרום להקטנת התופעה, וכך, גם אם לא עזרנו לנשים שכבר נמצאות במצב הזה, לפחות הקטנו את מימדי התופעה ומנענו את קיומה בעתיד.

 

[I s t a r]

אני מאוד מסכימה עם מה שכתבת.

זה בדיוק כך, לנשים האלה אין לאן לפנות ,והתחושה שלהם עם עצמן רעה מאוד. אולי אפילו חלקן מגיעות הנה ושונאות את הנשים בפורום הזה פשוט מתוך העובדה שלאותן נשים עצמן לא הייתה האפשרות או היכולת לעשות החלטה אמיצה כמו הנשים כאן (לא יעזור אצל רובכן אני תופשת את זה כאומץ) ומפגינות זעם רב כתוצאה מכך כנגד מי שכן מצליחה להימנע מלעשות משהו שלא נכון עבורה- זו רק השערה , או שיש בה משהו או שלא. אני כרגע עובדת עם שלוש נשים עם ילדים בוגרים לגמרי -כלומר גילאי 20 + שבאות לקבל עזרה בהתמודדות מול רגשות האשם שיש להן על כך שמעולם לא רצו את ילדיהן. זה כל כך קשה - וזה לא נוגד בכלל את אהבתן לילדיהם ואת העובדה שהן תמיד יהיו שם בשבילם ויעשו הכול למענם מלב שלם ואוהב. רק העליתי את זה כתופעה כדי שנבין שלא רק הנשים כאן מתקשות- שיש גם קשיים אחרים- של נשים שמעולם לא באמת רצו באימהות וזה די"נכפה" עליהן -או של נשים שחשבו שהן כן רוצות אולם אחרי שזה הגיע היה להן ברור שזה לא בשבילן וכל ההישרדות שעברו מול זה. בסך הכול- יש קבוצה גדולה של נשים בכל הנוגע לנושא הילדים- שעוברות סבל וחוסר סולבנות גדול מצד ה"נורמטיבים" בכל הנוגע לקשייהן.

 

[רונילה היחידה]

שני דברים שלא הבנתי מדברייך:

א. "כפי שאתן יודעות מנסיונכם" - למי פה יש ניסיון של אי רצון בילדים לאחר שנולדו? ב. איך הדיון יתרום להקטנת התופעה? כשאני כתבתי שהפורום עשוי להשפיע על נשים לפני לידה, ולכן לא הייתי מפנה את כולן לפורום, הותקפתי באופן רציני. טענו פה שאני מפחיתה בערכן של בנות אם אני חושבת שהן תושפענה כל כך מהר. האם דבריך לא נשמעים דומים (לגבי השפעת הפורום)?

 

[QueenOfMagic]

תשובה חלקית לשאלה ב'

נגיד שבחורה מביאה ילד עולם שמעולם לא רצתה. והילד הזה נעשה ע"י לחץ חברתי מסויים...לא היה יותר טוב אם אותה בחורה היתה רואה שיש דרכים אחרות לחיות את חייה?? חבל שיש עוד בנות בעולם הזה שכופים עליהן את האימהות...

 

[רונילה היחידה]

נגמרו לכן הנושאים על עצמכן

שאתן עוברות לרחם על אימהות (ואת עוד מעיזה לקבוע שיש נימוקים 'נכונים' ו'לא נכונים' ללידה - בדיוק מה שעושים לך, לא?)? ולגבי העניין עצמו. זה נכון שלהרבה אימהות מאוד קשה לאחר הלידה - יש עייפות, וקושי פיזי וקושי נפשי, והרגשת מחנק... להרבה מאוד זה עובר, לאחר טיפולים תרופתיים או פסיכולוגיים, וגם אם לא - אני, ורבים כמוני, לא רואים אותן כדפוקות וכו'. היום יותר מתמיד יש פתיחות מחשבתית ומודעות לגבי 'דיכאון שלאחר לידה'. רופאים מודעים לזה, המשפחה מודעת לזה. ככה לפחות זה בסביבתי (לצערי זה לא ככה בכל המגזרים והמקומות). אז אל תנסו להעביר את הבעייה לפסים של פמיניזם ובעקיפין גם לעודד את עצמכן בבחירתכן. כפי שאתן מדגישות, אתן לעצמכן ואתן לא צריכות לראות קבוצות של אימהות אומללות כדי להרגיש טוב יותר...

 

[I s t a r]

../images/Emo18.gif

 

[QueenOfMagic]

../images/Emo31.gif

 

[t32]

לרחם על אמהות באופן כולל?

ממש לא אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש גם אחוז לא מבוטל של אמהות שאינן מאושרות. בין אם הסיבה היא כימית-נוירולוגית (דכאון לאחר לידה) ובין אם הסיבה היא אחרת, קיימות אמהות שאינן מאושרות. אני שלמה עם בחירתי לא ללדת, ואני מניחה שאם באחד הימים בחירתי תשתנה מאיזושהיא סיבה- אהיה שלמה גם איתה. אני לא רוצה להעציב אותך אבל- דכאון לאחר לידה לא באמת עובר. המצב אמנם משתפר בגין התערבות תרופתית אבל לא ממש עובר. ישנם מקרים שאינם מאובחנים או מטופלים בזמן, ישנם מקרי התאבדות וישנם מקרים שבהם האם לעולם לא חוזרת לתפקד במסגרת התא המשפחתי באופן תקין - תחשבי מה זה עושה לילד או לילדים שנולדו לפניו. ממש בימים אלו מאושפזות שתי מכרות שלי במחלקה סגורה בגין דכאון שכזה. לא שאני מביאה את זה כסיבה להימנעות מלידה. ממש לא. אני מכבדת בחירה באמהות ורוצה במקביל שינתן מספיק כבוד להחלטה של אדם בוגר לא ללדת.

 

[רווינסרה]

יש אחוז לא מבוטל

של אנשים לא מאושרים באשר הם וללא כל הגדרה כזו או אחרת(אמא,נשואה,רווקה,קרייריסט וכן הלאה). רק שימו

שכאן זה פורום תמיכה לנשים שאינן רוצות ילדים ולא לאימהות שרע להן והן מתחרטות. גם לי בא לחבק אישה כזו-שבמבט לאחור מצטערת שהביאה לעולם ילדים. אבל בא לי לחבק אותה מהמקום של צער עבור אדם שטעה בבחירות שלו ולא נקודתית בגלל האימהות והילדים. מקווה שירדתן לסוף דעתי.

 

[פשטידת תירס]

יש אמהות שמתחרטות על זה?

קשה להאמין. עם כל הקושי שבגידול ילדים (לי יש 2) אני לא מתחרטת כי בלי ילדים היה לי הרבה פחות טוב וכייף ושמח. קשה לי להאמין שיש נשים שממש ממש מתחרטות שהן הרו (או אימצו) וילדו. אולי לפעמים נמאס להם ובא להם לברוח או לנוח או לצאת לחופשה ארוכה, גם לי, אבל מכאן ועד להצטער? לא מאמינה. עם כל הקושי והבעיות שילדים (לפעמים) מביאים, ילדים זה אושר, וזו לא קלישאה.