חשבתן פעם על הצד השני?

[cha ching]

זאת ממש נאיביות מצדך.

בהחלט ישנן נשים שלא חשבו על זה עד הסוף. קחי נשים דתיות למשל.. שאין להן ממש בחירה... אם הן מאמינות באלוהים, מאמינות בדת, בתורה ובפולחן הדתי היהודי..? -הן מחויבות גם אם הן אינן רוצות- להחזיק את אמונתן באלוהים ולהמשיך לסבול..

 

[פשטידת תירס]

זה עניין אחר.

אבל אני בטוחה שרוב הנשים לא מתחרטות על 2-3 ילדים (או 1) שהן עשו או אימצו. יש יותר נשים שמתחרטות או יתחרט על שלא עשו ילדים שהן יכלו. אגב, אולי בנות 16 שהרו וילדו כן יתחרטו על זה, אבל לא נשים שהיו בוגרות ובשלות לילדים.

 

[cha ching]

למה שמישהי תתחרט

על ילד שהיא אימצה? בגלל האופי שלו? בגלל בעיות פסיכולוגיות? חרדת נטישה שיש לו? נשים שמאמצות לא יתחרטו על זה, כי זה קודם כל -דבר שעושיםששוקלים בכובד ראש, ודבר שני- מחכים הרבה הרבה זמן לקבלת ילד. ככה שיש מספיק זמן לחשוב תאמיני לי! העובדה שרוב הנשים יתחרטו על שלא עשו ילדים כשהן יכלו, היא עדיין בגדר עובדה. אבל זה ממש לא רלוונטי לדיון פה. ואין קשר בין בגרות מנטלית של בנות 16 לבגרות מנטלית של נשים "בוגרות" להגדרתך. ואני חושבת שכבר נוכחת לדעת שיש נשים בוגרות וטבשלות שהחליטו לא להביא ילד גם כשהן עוד יכולות ולא יתחרטו עלזה לעולם. למה את לא יכולה להבין שיש אנשים שהם לא כמוך? למה את לא יכולה לקלוט שהן לא עושות טעות, אלא בחירה? למה את לא תופסת כבר, שאם מישהי לא רוצה להביא ילדים לעולם וכביכול (זה נתון לפילוסופיה) לא משרתת את מטרתה כבת אנוש, אז היא עושה טעות חמורה.? לא כל אחת מרגישה את ה"רגש" או ה"צורך" הזה שאולי את כן מרגישה.

 

[I s t a r]

לא נכון.

העובדה שרוב הנשים יתחרטו על שלא עשו ילדים כשהן יכלו, היא עדיין בגדר עובדה. אבל זה ממש לא רלוונטי לדיון פה. מוטעה עובדתית. במחקרים נמצא ש 95 אחוז מהנשים שעברו צריבת/קשירת חצוצרות לא התחרטו מעולם, חמש אחוזמתחרטות ניו כמעט כולם כאלה שעשו את הניתוח מתחת לגיל 25..

 

[cha ching]

מאמי שלי, מי שעושה קשירת חצוצרות,

כשהיא לא ילדה ילדים עדיין בחיים שלה(!!), אולי לא מתחרטת- אבל הן מעטות. את מדברת על 95%, מתוך 100% שהן בטח משהו כמו אולי איזה 400 נשים בארץ..?!

 

[I s t a r]

מי דיבר על הארץ?

ואני לא מאמי שלך.

 

[cha ching]

אוקיי, אז סליחה באמת,

על הביטוי "מאמי שלי". ואם לא הבנת, 400 מ-3 מיליון, זה כמו 4000 מ-3 מיליארד. שזה אומר-.. כלום

כלום נשים שמתחרטות..

 

[gertrude]

מאיזה מקור הנתונים שאת מביאה?

 

[cha ching]

אם את שואלת את Istar, אז גם

אני מחכה לתשובה.

 

[cha ching]

כן.. אני עדיין מחכה.......

 

[ב ה י ר]

חרטה - לא רלוונטית ברגע שכבר יש ילד

 

[cha ching]

הן היו צריכות לחשוב על זה קודם.

תשמעי, יש הרבה סיבות ללא לרצות ילד רק אחרי שכבר ילדת אותו, אבל אם נתייחס לנשים שילדו אותו לא כי הן נכנסו להריון בטעות וליכולות לעשות הפלה (מכל מיני סיבות(!)), אלא אל נשים שרצו את הילד או שבן זוגן רצה את הילד והן לא ממש ידעו ופשוט היו מאוהבות עד מעל לראש שהן הסכימו.. זו פשוט החלטה לא בוגרת. את רוצה ילד? את צריכה לחשוב על כל ההשלכות שהוא מביא איתו מראש! את צריכה להבין שיהיה קשה לטפל בו, שיהיה קשה לכלכל אותו, שיהיה קשה לגדל אותו, ושהוא שם איתך ואת איתו לכל החיים ואין כזה דבר שנמאס לך. זה לתמיד- עד שתמותי. לנצח. אם את רואה את זה בתור כבילה בשלשלאות- אל תביאי ילדים. או שתחשבי על זה עוד קצת.. ילדים זה לא תמיד "הדבר הכי נהדר שיכול להיות!" ו/או "פרי האהבה של בני זוג"... זה הרבה הרבה מעבר לזה. וילדים לא עושים בספונטניות, אלא לאחר שיקולים רבים והכנות מנטליות, פיזיות ופיננסיות רבות!

 

[פשטידת תירס]

מה הכנות מנטליות? אני לא עשיתי הכנה

שנה אחרי שהתחתנתי (התחתנתי גיל 23 וחצי) רציתי ילדים, זה שזה הלך רק אחרי 5 שנים זה סיפור אחר, אבל לא עשיתי שום הכנות מי יודע מה, פשוט רציתי (רצינו). לא צריך לעבור סדנאות או להיות מליונרים כדי לעשות ילדים, אם השיקול הכספי יהיה מרכזי רוב האנשים ימצאו עצם גם בגיל 30 פלוס בלי ילדים. גם הכנה פיסית לא עשיתי (פרט ללקיחת ברזל כמה חודשים לפני). לא צריך להיות כאלה קיצוניים, אפשר לגדל ילדים בלי להיות ביל גייטס או סופר וומן, גם לבן אדם הכי סבלן בעולם לא תמיד יש סבלנות וכוח לילדים שלו, שהם משגעים אותו. אבל בגדול, שמוכנים יודעים את זה.

 

[cha ching]

סליחה?!

מישהו אמר שאת צריכה להיות ביל גייטס בשביל ללדת ילדים? מאמי, את בסה"כ צריכה רחם תקין בשביל ללדת ילדים, זה הכל. השאר הם שיקולים הגיוניים. תאמיני לי שעברת הכנה מנטלית אם לקח לך 5 שנים להביא את הילד/ה שלך לעולם.. ומי שלא עובר הכנות מנטליות- שלא יתפלא שאחר כ הוא "תקוע" עם ילדים שהוא לא רוצה. ומי שאין לו כסף- שלא יביא ילדים לעולם נקודה!!! שונאת פרזיטים שמשריצים לכל עבר 400 ילדים מינימום שאין להם כסף לכלכל אותם והמדינה (אני, בעתיד) צריכה לכלכל אותם במקום ההורים שלהם! למה אני צריכה לשאת בעול הילדים אם לא אני זאת שעשיתי אותם?! שאנשים ייקחו קצת אחריות. זה הכל.

 

[רווינסרה]

אני לא מסכימה עם דברייך

את מאד מאד מכלילה. שיהיה קשה לטפל/לכלכל/לגדל וכ'ו... קושי הוא דבר סובייקטיבי והרבה מזה תלוי באופי של האדם ואיך הוא לוקח את החיים. ואם כל מי שכן רוצה ילדים,נניח,היה צריך להתכונן לזה כמו שאת מתארת-זה ממש מוציא ת'מיץ מהחיים. קצת שמחת חיים???אולי???

 

[עינת12]

פשטידת תירס

כו יש אמהות שמתחרטות על זה ומודות בפה מלא. ראי הודעתי "את צודקת".

 

[ב ה י ר]

נוגעת לא נוגעת

קראתי כמה פעמים את ההודעה שלך בימים שונים כי באמת חשבתי על הדברים אז כמו שאמרתי ברגע שיש כבר ילד חרטה ממש לא רלוונטית זה כח המציאות ומעורבים בו יותר מידיי אמוציות בשביל להתחיל לתעסק בחרטה שתכניס אותנו למקומות אפלים . האמת היא שהבושה מכרסמת מהתחושות שעולות לי , אני לא מרבה לדבר עליהן כי מהמעט שדיברתי הבנתי שעדיף שאשתוק כיוון שהפדבק היה שאני פשוט מפונקת ואגואיסטית. לא ידעתי כמה כוחות נפש וסבלנות אין סופית האימהות דורשת גם לא ניתן לדעתי לדעת עד שמגיעים לזה. התחושה של אמא רעה היא תחושה פנימית , עולה בי תמיד השאלה למה אני לא יכולה לקבל באהבה את החוסר נוחות שלי, זה מה שאני הבאתי על עצמי, כולם עושות זאת..... אז יש ימים טובים שאני מתאמצת לחייך ולהקרין סבלנות ויש את הימים הגרועים שהם כל כך גרועים שאני לא מצליחה לשכוח אותם כמו ימיי מחלה שהלילות והימים מתישים כל כך שבא לי לצרוח ..או סתם ימים שאני חוזרת אחריי עבודה וכל הדרך חזרה אני כל כך מבועסת מהמחשבה שאני צריכה "לבלות" עם הילדה בלרדוף אחריה ולהעסיק אותה במקום לנוח מהיום עבודה שעבר עליי. או הרוטינה המעייפת שלי בשנתיים האחרונות שיום רודף יום שאין לי זמן לכלום . אני מניחה שזה קורה להרבה אימהות פה ושם אבל שזה קורה לי כמעט כל יום ? ובכלל איבדתי עיניין בלדבר על ילדים זה פשוט משעמם אותי לא יכולה לסבול בלרדת לגינה ולשבת ליד קבוצת אימהות שמתחבטת בסוגיה של מה אכל הילד בגן... האמת היא שזה מעולם לא עיניין אותי אבל שהילדה נולדה רציתי לעשות הכל מושלם לדעת הכל לקרוא כמה שיותר אבל שזה לא בא מבפנים זה לא מחזיק לאורך זמן. דווקא אין לי ספק באהבתי אליה ותמיד אהיה שם בשבילה אבל אני צריכה גם את החופש שלי, החופש שנלקח לי קשה לי בלעדיו ולזמן לא מרפא. אולי עוד כמה שנים שהיא תגדל קצת זה יראה אחרת אבל חופש זה לא רק במובן הפיזי גם במובן הנפשי זה משהו שכבר לא יהיה לי בחיים החופש המחשבתי - זו הדאגה המתמדת שתמיד תהיה לי בראש בכל מקום שהיא תהיה בכל גיל. ועם כל זה קשה לי להשלים.

 

[מנגוסטין]

זה בדיוק מה שאני חושבת ומרגישה

רק בלי הילדים ... אף פעם לא התלהבתי יותר מדי מילדים ולא הרגשתי צורך עז בילד משלי. בשנה האחרונה התחושה הזו מתחילה להשתנות אבל אני חוששת שהיא יותר מגיעה ממקום של פחד לפספס את הרכבת ולהתעורר בגיל 50 אחוזת חרטה מאשר צורך מוחלט בילד משלי. ומה שכתבת על החופש המחשבתי - זה משהו שאני לא מפסיקה לחשוב עליו. זה תמיד הדבר שהכי הכי הטריד אותי. מלהיות בן אדם חופשי ובן חורין אתה משתעבד(נפשית) לכל חייך לאדם אחר. וגם אני, כאשר אני חוזרת עייפה מהעבודה וכל מה שאני רוצה זה לקרוא עיתון או ספר - לפעמים חושבת לעצמי נניח שעכשיו היה מחכה לי ילד בבית, מאיפה יהיו לי הכוחות לטפל בו ? אין לי תשובה לשאלה. והפחד שאני אהיה אם לא טובה בגלל כל התהיות האלה קיים.

 

[ב ה י ר]

אין תשובה מוחלטת זה כל כך מורכב

ברור שיש את הרגעים המרנינים שמטיסים אותך לגבהים עצומים של אושר שלא ידעת כמותו. אך אם זה מכפר על רגעים הקשים? לדעתי אי אפשר להעמיד זה מול זה . דווקא אני אוהבת ילדים ותמיד טיפלתי באחינים שלי אבל תמיד ידעתי שבאים לקחת אותם...גם אם כבר הייתי מותשת הייתי נאחזת בידיעה שעוד שעה זה עובר ואז יהיה לי שקט. וזו התחושה שלוותה אותי בשבועות הראשונים של אחריי הלידה. שאף אחד לא בא לקחת אותה שהיא איתי לנצח זה משהו שלא חשבתי עליו בכובד ראש. מאחלת לך להגיע לשלמות עם כל החלטה!

 

[I s t a r]

מעריכה מאוד את הכנות שלך../images/Emo140.gif

את לא לבד בתחושות הללו וחשוב שתדעי את זה. יש לי חברות שבגלל שהן מכירות את דיעותיי בנושא,מרשות לעצמן לידי להביע את הרגש האמיתי שלהן,את האכזבה והכעס. אני מקווה שביום מן הימים "לעשות ילדים"לא יהיה משהו נורמטיבי יומיומי שכולם עושים ואח"כ חושבים-אלא מהלך שיש לפניון המון מחשבה,קשב ללעצמך,והתחברות למקום של "אימהות" נבפנים, מתוף התחושה שזה באמת מה שנכון ורצוי -ולא מתוך איזה מחשבה אוטומטית שפשוט "ככה זה". אני בטוחה שיהיה לכולנו עולם טוב יותר מאושר יותר. שולחת לך חיבוק גדול. אישתאר.