../images/Emo5.gif אני לא מבין ...
האם הלכות שנקבעו בעבר אינן מחייבות אף שופט בבואו לפסוק במקרה דומה ? האם אין במשפט איזו פרוצדורה שהופכת הלכה/פסיקה למחייבת כמו החוקים ? ואיך זה מתקשר לכל הנושא של התבססות עורכי דין על תקדימים משפטיים ? הרי זה שומט את הבסיס מכל הרעיון של התקדמות במשפט, שכן, לעיתים קרובות פסיקות מסויימות חורגות מעבר למקרה פרטי של אדם ספציפי, והן מהוות ציון דרך במשפט אשר אמור להיטיב עם כלל הציבור שיידרש לסעד של בית משפט. האם כל שופט עם תפיסת עולם ארכאית יכול לבטל במחי פסיקה רשלנית את כל ההתקדמות שהושגה ע"י פסיקות קודמות, קרי, להחזיר את הגלגל לאחור ? לגופו של עניין, מי שמכיר את "הסיפור" שלי לא יופתע מכך שאני שולל מכל וכל את הפסיקה הזאת. בעיני, הפסיקה הזאת שערורייתית ומהווה עוד כניעה לגילדת הרופאים, אשר יותר ויותר מתנהלת כמו איזו מאפיה אשר נוקמת בכל מי שיוצא נגדה. שיכניסו את הרופאים למשהו שדומה "לתוכנית להגנת עדים" כמו שיש בארה"ב... זכותו של כל אדם לדעת את התהליך אשר הביא להחלטה מסויימת, ולא להסתפק רק בתוצאה הסופית, שאולי הייתה מושפעת משיקולים לא עניניים. פשרה אפשרית ( וענקית !!! ) הנה לספק את הפרוטוקול בלי השמות האמיתיים של המתדיינים, כמו למשל לגבי אנשי שב"כ - לקרוא להם א' ב' ג' וכד'. ובהזדמנות "חגיגית" זו, יש לי 2 שאלות שנוגעות גם לרפואה: 1. האם מבחינת החוק דינם של אי-מיילים שנשלחו לגורם ממשלתי (במקרה הנדון - משרד הבריאות שלא טרח להגיב ) כדין מכתבים שנשלחו בדואר רשום ? 2. לעסק שפועל ללא רישיון וגורם למפגעים בריאותיים הוצא צו סגירה לאחר מאבק ארוך ומייגע, אבל צו הסגירה אינו מיידי ונקבע לתאריך עתידי מרוחק. בינתיים, העסק לא מימש דבר וחצי דבר מכל הדרישות שנקבעו לקבלת הרישיון, ובעצם, כל המפגעים ממשיכים כרגיל. מן הראוי לציין, שחלק מן הדרישות אינו כרוך בשום השקעה כספית, לדוגמא, שמירה על ניקיון, שמירה על שקט ועוד. שאלותיי הן: האם צו סגירה לעסק אינו אמור להיות מיידי או לפחות להיקבע לתאריך עתידי סביר ? מה ניתן לעשות בנדון ? בתודה מראש על כל התייחסות
