אבל זו חרב פיפיות
מצד אחד, אני מסכימה עם מה שאת אומרת, וחושבת שמי שבוחרת ללדת בבית, צריכה להיות מודעת למשמעויות, לדעת שיש סיכונים שיורדים, סיכונים שעולים ובשורה התחתונה, למרות שלידת בית בטוחה לפחות כמו לידת בי"ח (לידה ראשונה בטיחות דומה, לידה שניה ומעלה, בטיחות גבוהה יותר בבית, בלידות המתאימות כלידות בית ומתוכננות ככאלה), לא בבי"ח ולא בבית, אפשר להבטיח 100% בריאות - גם כאן וגם כאן, יתכנו תוצאות טרגיות, במידה שווה (אם כי כנראה שיש שונות בגורמים - השהות בבי"ח מאפשרת הצלה במקרים מסוימים שבבית אין מה לעשות, ואילו מגדילה את הסיכון לסוגי אסונות אחרים, ולא תמיד מצליחה להציל מהם (בלי לדבר על הצלקת הנפשית, ולפעמים הפיזית, שנשארת מנסיונות ההצלה האלו)). מצד שני, לימוד מעמיק של מקרי הקיצון, הנדירים, מכניס פחדים שהם מיותרים לחלוטין, והם נכנסים לנו גם לתת-מודע, ולפעמים מגדילים את הסיכון להתרחשותם - למרות שאני לא בנאדם מיסטי, נוכחתי באינספור סיפורים, כולל שלי, שאנחנו נוהגים/נוהגות להגשים את התסריטים-שאנחנו-לא-מעיזים-לדמיין, בין אם אלו תקוות סמויות או פחדים. לתת-מודע יש השפעה מאד גדולה עלינו. הרי חלק גדול מהבעייתיות של בתי החולים, נובעת מכך, שבגלל העבודה עם אוכלוסיות גדולות, לכל אנשי הצוות יש ב"ארסנל" כמה אסונות נדירים, שמשפיעים על ההתנהגות שלהם, באופן לא פרופורציונלי - כלומר, בגלל שיש אנשים חולי לב, שאי-מתן תרופה, גרם למותם, הם ממליצים לתת לכל האנשים תרופות... זוהי גישה שמאד לא כדאי להביא אותה הביתה, כי בבית אי אפשר לבצע ניתוח-לב-פתוח.... אז הלימוד שלי התמקד בהבנת ההבדלים בין בי"ח לבית, אבל פחות נכנס לכל תרחיש מדויק של אסון אפשרי. אם יש פחדים - חשוב מאד לעבד אותם, אבל לא בהכרח בדרך הזו (אם כי יתכנו נשים שהדרך הזו היא זו המועילה להן להתמודדות עם הפחדים). וכן, לסמוך על עצמך ועל המיילדת שלך, אם יש לך, שתזהו אם משהו ישתבש, ולדעת שיש סיכון כלשהו, שלא... חשוב לי להדגיש, שאם מבצעים בדיקה כזאת, היא עלולה להראות מאד חד-צדדית, אם לא מאזנים אותה באופן מודע - כי אמנם יש סיכונים מסוימים בבית, אבל מולם יש סיכונים מקבילים ורבים יותר בבי"ח. ההשוואה היא לא "סיכון X בבית מול 0 סיכון בבי"ח" אלא סיכון X בבית מול סיכון Y בבי"ח - וכאמור, מסבר ש-X ו-Y מאד קרובים, ולפעמים X<Y...
