חששות

[BrokenDream103]

חששות

אז זהו, שנה וחצי אחרי שחרור מהצבא של עבודה מועדפת, פסיכומטרי, טיולים באירופה וארה"ב, אני מתחיל שבוע הבא ללמוד באוניברסיטה. אני בן 23, עד עכשיו גרתי עם ההורים שגרים בצפון הרחוק... האונ' נמצאת במרכז, אז אני עובר לגור במעונות. - ועולים בי הרבה חששות... אני לא בן אדם שמסתדר עם כל אחד ואני חושש מהשותף שיהיה איתי בחדר, מהאנשים שילמדו איתי יחד בפקולטה... טיפה מצחיק, לפני שבוע חזרתי משהייה בחו"ל של 4 חודשים ואמרתי: "קטן עליי, לעזוב את הבית אחרי 4 חודשים בחו"ל - בדיחה", וזה ממש לא ככה

בנוסף לזה - אני שואל את עצמי אם אני מתחיל ללמוד מוקדם מדי. מרגיש לי טיפה rushed כל העסק. 60% ממה שחסכתי בזבזתי על טיולים לחו"ל, אז ככה ששכר לימוד אני משלם, וההורים על מעונות.
בחרתי ללמוד משפטים ופסיכולוגיה ע"י שיטת אלימינציה - רוב המקצועות באמת שלא מעניינים אותי, ולאחר פסילת מקצועות רבים הגעתי לשניים האלה. אז בחרתי במשפטים - כי זה פרקטי, אחרי 3 שנים אני עם מקצוע, ובחלקים רבים יכול לעניין. ופסיכולוגיה (חוג משני) רק בשביל העניין, כי זה לא נותן לי דבר.
ואני פתאום מתחיל לתמוה אולי עשיתי בחירה שגויה? אולי הייתי צריך לקחת יותר את הזמן? לעבוד בחו"ל עוד איזה שנה, להרוויח כסף ואז להיות יותר בטוח? למרות שנראה לי באף מצב לא אהיה בטוח 100%, אין איזה מקצוע שאני חולם עליו מגיל 0.

בקיצור אני סטודנט שנה א' מבועת לחלוטין, ואשמח לשמוע כל טיפ/עצה מאלה שכבר עברו את זה. (בייחוד מאלה שעזבו את הבית..!)

 

[999שקד דגן]

היי

אני לא עונה על הדרישות שלך, כי נכון לכרגע אני עדיין גרה בבית ואתמול קיבלתי הודעה שאני לא אתחיל ללמוד השנה, אבל ננסה לעזור.

אני גם שנה וחצי אחרי שחרור ואחרי מועדפת. לא עשיתי טיול, כי זה לא אני. לי היה ברור כבר בצבא שאני משתחררת ומנסה להתקבל ללימודים לשנת לימודים הקרובה, כי זה כן אני.
אני אוהבת ללמוד, ואחרי שמצאתי כיוון (עיצוב תעשייתי/גרפי), החלטתי שלמרות שזה קשה, אני מנסה כבר השנה. בסופו של דבר הייתי ברשימת המתנה (עד אתמול, כאמור), אבל ידעתי שגם אם יום לפני תחילת השנה מודיעים לי שכן, אז אני בפנים.
מאיך שאתה מתאר את זה, אתה הולך ללימודים כי אין ברירה, או כי מישהו אמר ש"ככה צריך להיות". אז השאלה הגדולה היא למה החלטת להתחיל לימודים השנה?
אתה מכיר את עצמך ויודע אם תהיה מסוגל לעשות את המקסימום, גם אתה מרגיש שזה לחוץ ולא מתאים ובכלל לא מה שבא לך לעשות עכשיו.

 

[Purple Mushroom]

הי שקד, מה נשמע?

 

[999שקד דגן]

היי

 

[BrokenDream103]

החלטתי להתחיל ללמוד השנה כי-

אני גר בפריפריה בחור בצפון ובאמת שכבר לא נשאר לי מה לעשות פה. אז הבחירה בלימודים נבעה משתי סיבות עיקריות - לעבור למרכז ולעזוב את הבית (חלקית), ולהרוויח מקצוע שיפרנס אותי בכבוד.

אני בן אדם שמשקיע מטבעי בלימודים, אז גם אם זה לא ככ מתאים לי עכשיו - אני לעולם לא מזלזל במשהו שצריך להשקיע בו.

 

[BrokenDream103]

מטבעו*

 

[einat162]

נשמע כאילו אתה תולה ביטחון תעסוקתי בלימודים

זה לא שאחרי תואר ראשון (כל תואר) יחכו לך בסיבוב עם עבודה מכניסה.

 

[BrokenDream103]

מעולם לא אמרתי את זה...

העניין הוא מאוד פשוט, איפה הסיכויים למצוא עבודה יותר גדולים? עם/בלי תואר? אני מניח שהתשובה היא עם תואר.

לא אמרתי שברגע שסיימתי את התואר ופסעתי מחוץ לפקולטה חוטפים אותי ישר לבית המשפט העליון

עם קצת מזל והמון עבודה קשה... וכמובן המון השקעה... מקווה שיהיה בסדר.

 

[einat162]

הקטע הוא

ובאמת שאני לא מכירה אותך - אבל לפי הצהרות של הרבה אנשים זה ככה :
"אני הולך ללמוד X כדי למצוא עבודה ב Y".

ומה אם תתגלגל למקום אחר בחיים ובמקום עבודה של 8,000 ש"ח התחלתי יציעו לך עבודה של 6,000 ש"ח? (בתחום לא קשור).
תיקח, או תפסול בגלל שלמדת X?

 

[999שקד דגן]

אני גם מהצפון וגם רוצה לעזוב את הבית,

כמו שאמרתי, ניסיתי להתקבל ללימודים השנה וזה לא הלך. היה לי ברור שאני לא נשארת השנה בבית, אז מצאתי עבודה במרכז.

גם אם אתה יודע שתשקיע, כל עוד אתה לא באמת סגור על עצמך, זה לא יהיה 100%.
עדיף שתיקח לעצמך עוד שנה, תמצא עבודה במרכז ותיסגר על עצמך. נכון שזה לא קל למצוא עבודה שתצליח לממן לך גם דירה, אבל אם אתה באמת רוצה לעזוב את הבית, זו האופציה הכי טובה.

 

[999שקד דגן]

ברח לי ההמשך,

ברור שנכון לכרגע, לפרוש זו לא באמת אופציה, אבל אני חושבת שאם תתחיל את השנה ותראה שאתה באמת לא מתחבר- אולי שווה לפרוש ולקחת לעצמך עוד קצת זמן.

 

[einat162]

לא להיות מקובע

 

[Voodo Doll]

אני חושבת שזה תמיד מרגיש ככה.

אני בת 20 ואני חושבת שזה מוקדם מדי, אבל אני יודעת שארגיש אותו דבר בגיל 23,25, בגיל 30 אני כבר ארגיש שזה מאוחר מדי

השכלה בכל אופן, אומרים שהכי טוב להתחיל בגיל כמה שיותר צעיר. זה יתרון בשוק העבודה אחרכ.

 

[Voodo Doll]

23, 25*

לא, אין לי בעיה לספור..

 

[Purple Mushroom]

 

[BrokenDream103]

אני נוטה להסכים איתך

אני חושב שלעולם לא אהיה סגור על מה אני באמת רוצה.

אז החלטתי פשוט לבחור משהו ולזרום. מקסימום אני אפרוש ואעשה חושבים.

 

[חלומותשל אחרים]

אתה רוצה ללמוד?

זו השאלה העיקרית פה לדעתי.
אני התחלתי את התואר בגיל 21, שזה מאוד מוקדם יחסית. אני זוכרת שבחצי שנה האחרונה לפני תחילת הלימודים כבר הרגשתי על קוצים- רציתי לחזור ללמוד, היה חסר לי המסגרת והאתגר האינטלקטואלי והרגשתי שהמוח שלי מתאדה.
לימודים באוניברסיטה זה דבר קשה. מאוד קשה. במיוחד בשנה הראשונה. אם אתה לא באמת רוצה להיות שם אתה פשוט תסבול. לא חבל?
לגבי בחירת המקצועות- זה פחות קריטי בעיני. תתחיל, תראה מה מעניין אותך... מקסימום אחרי 1-2 סמסטרים תחליף חוג.
ובאופן כללי אם אתה לא סגור על עצמך אתה יכול להתחיל ללמוד ומקסימום לפרוש באמצע.... אני זוכרת שאיתי התחילה מישהי שלא הייתה בטוחה בכלל לגבי המקצוע. היא עזבה אותנו באמצע סמסטר א' של שנה א' ונסעה לאוסטרליה. שנה אחרי זה היא חזרה ללימודים במקצוע שהיא ידעה שהיא רוצה.

 

[Kagg6]

אם אתה לא שלם

עם ההחלטה, תפרוש.
אל תעשה משהו שאחכ תתחרט עליו, אתה לא מתחבר בכלל? למה ללכת לזה? קח עוד שנה, תעבוד, תברר לגבי לימודים ותתמקד.

זאת המלצתי

 

[BrokenDream103]

פרישה יום לפני תחילת הלימודים לא באה בחשבון.

נשמע לי מגוחך לחלוטין.

איפה כתבתי שאני לא מתחבר בכלל?

 

[einat162]

טעות לחשוב שלומדים משפטים - וזה ערובה לעבודה

הרבה מוצאים עצמם נלחמים על התמחות ואח"כ גם אם מוצאים - הופכים להיות מובטלים.
כן, מובטלים. ישראל היא בין המדינות הכי צפופות מבחינת עו"ד אחת למספר אזרחים.

אני מכירה גם כמה שהלכו ללמוד משפטים ואחרי כמה שנים של עבודה במשרד עו"ד- פרשו מהתחום לגמרי (אחד הלך להיות רו"ח, אחת הלכה להיות מאמנת אישית אצל אלון גל, ואחד ירד מהארץ- אולי עוד מתעסק בתחום....). במקרה שלך בגלל שאתה לא בטוח נראה לי שזה יהיה בזבוז....
"ובחלקים רבים יכול לעניין" אתה יודע איזה תחום של עריכת דין? באופן כללי אתה צריך להיות סוג של טיפוס מסויים כדי לעבוד במקצוע, אבל כל תחום יש לו את האיפיונים שלו. תלוי הרבה במאפיינים של הבנאדם.

אני חושבת שזמן לא משחק תפקיד- אני לא מרגישה בטוחה לגבי העתיד שלי ("יודעת לאן באה ולאן הולכת") יותר משהייתי בגיל 23.
גם לי אין מקצוע שאני חלמתי עליו מגיל 0....