חתולה עם גידול בלסת - דילמה.

[dimitrygo]

חתולי רחוב וכלבים זה לא טבע. בן אדם יצר אותם וזרק לרחוב, גם

עיר עצמה או מושב/כפר זה לא טבע.

 

[צוקי הברווז]

זה לא מדוייק.

כתבת שעיר זה לא טבע אבל מה היה בשטח לפני שהאדם
הגיע ובנה עיר של ביניינים וכבישים ?
היה טבע.
ומאחר והאדם לא בנה או לא הספיק לכסות את כל השטח בביניינים ובכבישים
אז עדיין יש טבע אמיתי בכל פינה בעיר.
חלק מהטבע זה טבע טהור שנמצא שם עוד לפני שהאדם הגיע כמו שטחי חולות פתוחים ,
שדות , חוף ים וכל מיני שטחים פתוחים וטהורים ברחבי העיר שהאדם לא הספיק להחריב.
חלק אחר של הטבע בעיר זה טבע שהאדם יצר וזה רוב הטבע בעיר כמו עצים , שיחים , גינות , פארקים , חורשות , פרחים ועוד שלל דברים שהאדם שתל כשהגיע לגור בעיר.
אבל גם הם טבע ! זה לא פלסטיק.
ככה שלמעשה בשנת 2016 עדיין יש שפע של טבע בכל פינה בעיר .
חלק מכובד מהטבע הוא טבע שופע , ירוק ופורח.
ובתוך הטבע הזה יש חיים . חתולים , עכברים , קיפודים , חרקים , ציפורים , יונים , דורבנים ,
כלבים , עטלפים ועוד שלל חיות.
אני אפילו ראיתי שועלים לאורך השנים שאני חי בעירי בת ים.
ככה שלבוא ולבטל את כל מרקם החיים הזה ואת כל השפע הזה שנמצא ממש לידינו
ולבוא ולקבוע ש - " עיר זה לא טבע " , זה חמור מאוד לדעתי
ועל אחת כמה וכמה שזה בא מאוהב חיות כמוך.
שוטפים לכולנו את המוח מגיל קטן שעיר זה לא טבע.
עיר שייכת רק לבני האדם.
בעיר לא צריכים להיות בעלי חיים.
ואתה נפלת בפח הזה.
&nbsp
&nbsp

 

[dimitrygo]

נשארו בעיר חלקים של טבע אבל לרוב זה לא טבע פראי שמתנהל לפי

החוקים שלו. כניראה יש לנו הגדרות שונות. לא כל חצר פרטית שבה יש דשא, שיחים ואפילו עצים זה טבע למרות שהם לא מפלסטיק. וכן יש גם שטחים יותר טבעים אבל לא הרבה.

 

[Mידאס]

לא, לא מובנת לי

גם אם הוטרינר היה צריך "להמר" על סיכויי ההישרדות של בעל החיים, הוא היה מנסה להעניק לבעל החיים איכות חיים ו/או להצילו במשך השבוע הזה.

ובכל מקרה, מסכים עם הכותב השני, שבמקרה הפרטי שלך, קיבלת אישור להמית את הוריך אם וכאשר (שלא נדע. לא מאחל לאיש להתמודד עם החלטה כזאת), ואילו מבעל החיים שלך לא קיבלת. גם אם הסיכוי להצילו היה קלוש במיוחד, הוא עדיין היה קיים. הרצון לחיות הוא העז ביותר וראיתי את זה במו עיני עם כלבתי שהלכה לעולמה לפני ארבע שנים. צפיתי בה נושמת את נשימותיה האחרונות, כאשר היה ברור שבכל נשימה שלה היא מנסה להיאחז בכל כוחה בחיים, עד שגופה כבר לא יכל לה והיא נדמה לנצח.

רופאים תמיד ינסו להציל את המטופלים שלהם, גם כשלכל הסובבים זה נראה שאין סיכוי. לא עלינו, גם פצועי מלחמות ופיגועים, גם אנשים שמאבדים דופק ו/או נשימה, כשלכאורה נראה שהכל אבוד, יקבלו טיפול בניסיון להצילם.

אני לא שופט אותך חלילה, עשית את מה שנראה לך הכי טוב (ואני רוצה להאמין שעשית את מה שנראה לך הכי טוב עבור בעל החיים שלך) ולדאבוני נאלצתי להתמודד עם הסוגיה הזו כשכלבתי עוד הייתה בחיים.

כמה חודשים לפני מותה, החשנו אותה לבית החולים הוטרינרי בבית דגן כשהיא סובלת מהיפוך קיבה וטחול שהתפוצץ. כשהגענו איתה לשערי בית החולים היא איבדה דופק. הרופאים כמובן מיד ניסו להחזיר את הדופק, אך בד בבד ביקשו מאיתנו להחליט אם להרדים (כי מצבה היה באמת גרוע), או לתת לה סיכוי. בחרנו לתת לה סיכוי, אחרי שהתחבטנו במשך דקות ארוכות, ולו רק בגלל העובדה שחשנו שאין לנו את הסמכות ליטול ממנה את החיים. ההחלטה התבררה כמוצלחת, כי למרות שאיבדה דופק, ולמרות שמצבה היה גרוע מאוד, הרופאים הצליחו להעניק לה עוד כחצי שנה של חיים, אחרי ולמרות שלכאורה היא הייתה אבודה, והיא מראש הגיעה עם סיכויים נמוכים להצלחה (בת כמעט 15 שנים, עברה כמה ניתוחים קשים בחייה, כולל שני ניתוחים להסגרת גידולים, אחד מהרחם ואחד מהגב).

 

[דרורפפ]

הדוגמאות שאתה מביא

הדוגמאות שאתה מביא מעידות על כך שיש לנו הגדרות מאוד שונות לגסיסה.

אני לא מדבר על חיה שגוססת כתוצאה ממשהו פתאומי הניתן לטיפול. אני מדבר על חיה שגוססת במשך תקופה כתוצאה ממחלה שאינה ניתנת לריפוי.

אז כמובן שלא ניתן "להציל" חיה ברגע האחרון, כפי שלא היה ניתן להציל אותה בחודשים האחרונים כשמצבה התדרדר עד שהגיע לגסיסה.

אם אתה סבור שניתן להציל בעלי חיים שהגיעו לגסיסה כתוצאה ממחלות שאינן ניתנות לריפוי- אז גם כן אנחנו חלוקים. אני סבור שלא ניתן.

נתת את הדוגמאות של פצועי מלחמות ופיגועים, שוב, אלו לא מקרים של גסיסה כתוצאה ממחלה שלא ניתן לרפא ולאחר התדרדרות, התדרדרות, ועוד התדרדרות.

 

[Mידאס]

אנשים גוססים גם לא ממחלות

חלק מפצועי המלחמות ופיגועים למשל גוססים. ועדיין מנסים להציל אותם.

עזוב, זה לא מוביל לשום מקום.

 

[מאמארוני]

עצוב לי מאוד לקרוא

אחלוק איתך מהנסיון שלנו
השבוע הרדמנו בבכי עצום את ריז'יק שלנו עם האבחנה של גידול אלים בלשון. כשגילינו את הגידול לפני חודש החלטנו לנתח, כדי לנסות לפחות משהו, אם כי הוטרינר היה סקפטי, וגם אני. ואכן הגידול לא היה ניתן להסרה בשלמותו ולאחר התאוששות נפלאה של שבוע באה ההדרדרות. הלשון גדלה וגדלה עד שלא יכל יותר לבלוע. ותוך שלושה שבועות מחתול שמן ונמרץ, מלך השכונה הפך לשבר כלי נוזל רוק וגווע ברעב מול עינינו. בין לבין התייעצנו עם עוד מומחים, וצפינו בו מנסה לאכול ולא מצליח, ריסקנו לו שימורים בבלנדר עם משככי כאבים והאכלנו בכל שעה. ובסוף, בכאב עצום, לקחנו אותו לוטרינר ואיפשרנו לו למות בשינה ולא לגסוס מרעב במשך עוד מספר ימים.
ועד כמה שהימים האחרונים וההליכה האחרונה לוטרינר היו קשים, אני מרגישה הקלה אחרי. אני לא מתייסרת מדאגה עד כמה רע לו כרגע. הוא נראה שליו ורגוע יותר מאשר בשבועות האחרונים. הוא לא סובל יותר. נגמר

&nbsp