הנה מה שאמרה מיכל עדן בטקס
החתונה של אבא ומיילס: "עשר שנים אחרי של זוגיות, ושנה אחרי שהפכו למשפחה, עם צירופו של אושר, רוני ומיילס עומדים כאן לפניכם, ומשתפים אתכם בבחירתם להתחייב זה לזה לשארית חייהם. על הבחירה שלהם להנשא הורמו גבות ונשאלו שאלות. מיילס ורוני מצאו את עצמם חושבים על הבחירה הזו, הם בחרו את הבחירה. שום דבר, בחתונה הזו, אינו מובן מאליו. האם הם נישאים כחלק מההצהרה החברתית שחיינו מכילים מעצם קיומם? אולי. החברה עדיין איננה מכירה בבני זוג מאותו מין כבזוג הטרוסקסואלי. איננו זוכים לקבל משכנתא לזוגות צעירים, אין אנו מוטבים טבעיים אחד של השני, ילדינו אינם מוכרים באופן אוטומטי כילדים משותפים. זו ודאי אחת הסיבות לכך, שאנו זקוקים להצהרה יותר מזוג הטרו סקסואלי. אבל בני הזוג לא היו בוחרים להנשא רק מסיבות חברתיות. לצורך שלנו בעריכת הטקס יש גם פנים דומים לאלה של זוגות הטרו - כמוהם, גדלנו בחברה הרואה בחתונה שיא של זוגיות, והתפיסה הזו חדרה גם אל חלומותינו ושאיפותינו. ובעיקר - מיילס ורוני אוהבים אחד את השני ואת עצמם מספיק, כדי לעשות את מה שהם מרגישים ורוצים. הם רוצים להנשא, והם רוצים לעשות את זה בדרכם: מיילס ורוני נישאים ומצהירים על הזוגיות שלהם אל מול המשפחה והחברים ולא אל מול הממסד רבני. רוני ומיילס נישאים בטקס שנבחר בקפידה על ידם כך שייצג אותם נאמנה - ולא בטקס מוכר וידוע מראש. הם נישאים כי כך בחרו - ולא כי כך מצפים מהם. וחשוב מכל, הם נישאים כי הם אוהבים."
והנה איך אבאגאה מתאר את החתונה שהיתה: "אז מעשה שהיה כך היה: ביום שבת בלב מטע פקנים מוצל ואוורירי סידרנו שולחנות לבנים ופינות ישיבה אלטרנטיביות מתחת לעצים (פוטונים לבנים, כסאות נוח לבנים וכו´..) עם מוסיקה שקטה אך לא מרדימה, קיצבית אך לא קופצנית לאווירה בשילוב עם אוכל מדהים ומלצרים חתיכים (אפרופו כלכלה וורודה-סגולה: את הקייטרינג המדהים הזה מנהלות זוג נשים מקסימות ונעימות עם הרבה אהבה לאוכל, לאנשים ולקהילה ההומו-לסבית – מומלצות בכל חיך ופה! למתחתנים/ות בקרוב, לחוגגים הולדת בנות ובנים, אשמח לשדך ביניכם לבין הזוג הנפלא הזה – נא לפנות אלי במסר אישי) ממש לפני הטקס עלו שישה גברברים צעירים עם קולות מ-ד-ה-י-מ-י-ם ושרו שלושה שירים באקפלה, ההרכב הנהדר הזה הוקם במיוחד לכבוד החתונה שלנו והם פשוט היו מקצוענים. בשילוב קולות מדהים ובתיאום מופלא. (תודה לכם אנשים יקרים – ושוב – מומלצים בכל מיתר – במסרים) את הטקס המרגש ניהלה בחוכמה ורגישות מיכל עדן המקסימה עם הדיבור הרהוט והשוטף. לאחר השירה הנהדרת אמרה מיכל עדן דברי פתיחה (אעלה אותם בהמשך) ואח"כ היו ברכות ערבה, חבר מחו"ל, סבתא של מיילס שלחה מכתב שידידה הקריאה, גיסתי בירכה ואחריה עלתה בהפתעה האחיינית המ-ש-ג-ע-ת שלי נועה שהצליחה להוריד ממני דמעות (אעלה את דבריה בהמשך גם...) וההורים של מיילס התקשרו בכדי לברך מחו"ל (אחי יצר איתם קשר ואירגן את הכל!!! החיבורים האלקטרונים לא ממש עבדו ומיילס נאלץ לתרגם לכולנו את דבריהם) אח"כ הקראנו אחד לשני דברים שכתבתנו (ומיכל עדן הכריחה אותנו להישבע שלא הראנו האחד לשני לפני הטקס) לאחר הברכות עברנו לכתובה שם כל אחד מאיתנו אמר חלק קטן ממנה לשני, ומיכל עדן הקריאה את השאר....חתמנו וכל האורחים חתמו כעדים על הכתובה. בעיני היה מקסים, יותר מהכל נהניתי מהאנרגיה החיובית שזרמה שם, היתה המון אהבה באוויר וכולם ניראו נינוחים ופתוחים, המוני ילדים התרוצצו מסביב עם הרבה אור בעיניים וחיוכים..... מאיה המקסימה הפעילה פינת יצירה לילדים עם ציורים, פאזלים, סיפורים, פלסטלינה ואוכל לילדים (שכמעט שכחנו להוציא...). לסיום (לאחר הקינוחים – היה טעים?) חילקנו ריבות תוצרת בית (הבית שלנו) ודובונים מתוקים לילדים. תודה לכל מי שהיה שם ועזר בארגון, ניסוח, ובעצם היותו שם.
ואם הגעתן עד הלום... הנה תיאור החתונה של שרית ובוגי, מפי שרית: "נסענו לאילת עם עוד זוג חברות קרובות שלנו שגם להן יש ילדה בגילו של גל יצאנו לדרך ל"טיול חתונה" יום חמישי הגדול הגיע מיכל ואני עוד רצות לקניות אחרונות באילת ,כמובן תמיד אצלנו הכל נשאר לרגע האחרון .לא ידענו מכלום ,החברות שלנו הכינו לנו הפתעה ,לקחו את גל איתן ואנחנו המשכנו בסידורים לקראת הערב שאין לנו שמץ של מושג מה הולך להיות. בשעה 21:30 ביקשו אותנו לצאת מהמלון כשאנו לבושות בלבן במלא הדרנו ואז הנחו אותנו לאן להגיע ,יצאנו מהעיר לכיוון הרי אילת ,טעינו בדרך וצחקנו שאנו עושות טראק חתונה,לבסוף הגענו לכביש חשוך מאד כשהפנס של נטע חברה שלנו מסמן לנו לעצור את הרכב, ירדנו מהאוטו ונדהמנו לאורך ההר היו נרות בתוך שקיות חומות פנסים סיניים כאלו צעדנו נרגשות במעלה ההר כשבקצה עמדה חופה לבנה יפיפייה הכי יפה שראיתי מעודי, נכנסו לחופה כשגל מוביל אותנו לתוכה לצלילי אחינועם ניני "בואי כלה" את טקס הנישואין ערכה נטע במילים שריגשו אותנו עד דמעות גל הגיש לנו את הטבעות ואני הקראתי למיכל שיר,אחותי הקריאה את הכתובה ואנחנו חתמנו עליה ,בלונים לבנים הופרחו לשמים כשכל בלון סימל אדם שאוהב אותנו ובירך אותנו, המוסיקה יצאה מהרכב והתאורה היחידה הייתה הנרות ופנסי המכונית של נטע. מאיה תיעדה הכל במצלמת וידאו ואנחנו פשוט הרגשנו כמו בחלום . מיכל הייתה הכלה היפה ביותר שראיתי מעודי טהורה מדהימה ואני רק רוצה לומר לה שאני אוהבת אותה עד עמקי נשמתי ושכל רגע ורגע בחיי אני אוהבת אותה יותר. והכי כייף.... סוף סוף לקרא לה... א-י-ש-ת-י ועל ההסכם לחיים משותפים חתמנו ב"משפחה חדשה" בנוכחות עורכת הדין איריס אבל זה כבר אופרה אחרת.... שיהייה לכולכם יום נפלא"
