Yaron Livne
New member
מה זה "כך צריך להגות". אין דבר כזה צריך.
ח ע
- פותח הנושא Yaron Livne
- פורסם בתאריך
Yaron Livne
New member
תכנית הלימודים כיום לא כוללת את תורת ההגה
מי שזוכר מלימודיו בביה"ס נושאים כמו סוגי שוואים (נח/נע/מרחף), סוגי דגשים, חלוקה להברות, כיווץ דיפתנוג, הידמות, חיטוף וכו' – כל אלה כבר עשור לפחות מחוץ לחומר הלימוד. לפעמים מלמדים קצת (בחירה של המורה) כהעשרה וכרקע לתורת הצורות, אבל זה לא חומר בפני עצמו, אין בכלל שאלות בנושא. תלמידים מסיימים היום 12 שנות לימוד ואין להם מושג מה זה בכלל "בגד כפת".
לגבי מבטא תימני, אם אין להם במקרה מורה תימני שגדל בבית שכך דיברו בו, איך ילמדו? זה לא שכיום הם מאזינים לחדשות קול ישראל או לשעון הדובר של ראומה אלדר...
מי שזוכר מלימודיו בביה"ס נושאים כמו סוגי שוואים (נח/נע/מרחף), סוגי דגשים, חלוקה להברות, כיווץ דיפתנוג, הידמות, חיטוף וכו' – כל אלה כבר עשור לפחות מחוץ לחומר הלימוד. לפעמים מלמדים קצת (בחירה של המורה) כהעשרה וכרקע לתורת הצורות, אבל זה לא חומר בפני עצמו, אין בכלל שאלות בנושא. תלמידים מסיימים היום 12 שנות לימוד ואין להם מושג מה זה בכלל "בגד כפת".
לגבי מבטא תימני, אם אין להם במקרה מורה תימני שגדל בבית שכך דיברו בו, איך ילמדו? זה לא שכיום הם מאזינים לחדשות קול ישראל או לשעון הדובר של ראומה אלדר...
מיכי 10
Member
נורא הצחקת אותי עם השעון הדובר
של ראומה אלדר. אני אפילו קצת מתפלאת שאת עצמך (בגילך) מכירה אותו. זה באמת היה מזמן מזמן.
אכן, לא ידעתי שכל זה כבר מחוץ לחומר הלימוד.
אגב, רק עכשיו נתתי על כך את הדעת, שאני עצמי, לא למדתי לשון עברית בכיתות י"א י"ב (כמו עוד דברים שלא למדתי אז, כי למדנו רק את מקצועות הכימיה ומה שקשור ישירות אליהם). ובכל זאת השלמתי איכשהו את מה שהיה צריך ללשון עברית. (שאגב, היה (לשון עברית) הציון הגבוה ביותר שלי בבגרות האקסטרנית). כלומר, עם קצת תשומת לב, של המורים והתלמידים, אפשר להתגבר על החוסרים האלה.
(על דיפתונג, למשל, שמעתי לראשונה רק באוניברסיטה. לגבי הידמות ויטפים - אני לא בטוחה).
לגבי "בגד כפת" וכאלה, שמתי לב שלא יודעים, כמו דברים בסיסיים נוספים. לא הבנתי אם זאת בעיה אישית של אותם ילדים, או שבאמת בית הספר "פשט את הרגל" מבחינות מסויימות. ):
של ראומה אלדר. אני אפילו קצת מתפלאת שאת עצמך (בגילך) מכירה אותו. זה באמת היה מזמן מזמן.
אכן, לא ידעתי שכל זה כבר מחוץ לחומר הלימוד.
אגב, רק עכשיו נתתי על כך את הדעת, שאני עצמי, לא למדתי לשון עברית בכיתות י"א י"ב (כמו עוד דברים שלא למדתי אז, כי למדנו רק את מקצועות הכימיה ומה שקשור ישירות אליהם). ובכל זאת השלמתי איכשהו את מה שהיה צריך ללשון עברית. (שאגב, היה (לשון עברית) הציון הגבוה ביותר שלי בבגרות האקסטרנית). כלומר, עם קצת תשומת לב, של המורים והתלמידים, אפשר להתגבר על החוסרים האלה.
(על דיפתונג, למשל, שמעתי לראשונה רק באוניברסיטה. לגבי הידמות ויטפים - אני לא בטוחה).
לגבי "בגד כפת" וכאלה, שמתי לב שלא יודעים, כמו דברים בסיסיים נוספים. לא הבנתי אם זאת בעיה אישית של אותם ילדים, או שבאמת בית הספר "פשט את הרגל" מבחינות מסויימות. ):
מיכי 10
Member
רציתי לומר, שלא חשבתי בצורה כזאת:
"שכל אחד בוחר מה "לסחוב איתו...".
האם אנחנו בוחרים מה לזכור ומה לא לזכור? האין זה פשוט קורה, שדברים מסויימים אנחנו מצליחים לזכור, ודברים אחרים - לא?
כשאני מנסה להרהר בכך עכשיו, אני חושבת שבזיכרון שלנו יש חלק רצוני וחלק לא רצוני. כי אם לדוגמה, ראיתי משהו שמאד מאד הגעיל אותי, אני מנסה להדחיק אותו מזכרוני במיטב יכולתי. כי בכל פעם שאני נזכרת בו, זה גורם לי להרגשת בחילה.
מצד שני, יש דברים שמצאו חן בעיני מאד, ששמעתי או שקראתי או ראיתי, ואותם אני מנסה בכל מאודי להכניס לזיכרון.
לצערי זה לא תמיד מצליח, בשני הכיוונים.
לעומת זה, אולי ככל שמשהו יותר הרשים אותנו (אפילו אם לא בעצמו, אלא בעיתוי ובמיקום שלו), רבּים יותר הסיכויים שהוא יֵחרט בזכרוננו.
יש כמובן גם חשיבות לנושא - אם הוא אהוב עלינו ומעניין אותנו, או לא.
"שכל אחד בוחר מה "לסחוב איתו...".
האם אנחנו בוחרים מה לזכור ומה לא לזכור? האין זה פשוט קורה, שדברים מסויימים אנחנו מצליחים לזכור, ודברים אחרים - לא?
כשאני מנסה להרהר בכך עכשיו, אני חושבת שבזיכרון שלנו יש חלק רצוני וחלק לא רצוני. כי אם לדוגמה, ראיתי משהו שמאד מאד הגעיל אותי, אני מנסה להדחיק אותו מזכרוני במיטב יכולתי. כי בכל פעם שאני נזכרת בו, זה גורם לי להרגשת בחילה.
מצד שני, יש דברים שמצאו חן בעיני מאד, ששמעתי או שקראתי או ראיתי, ואותם אני מנסה בכל מאודי להכניס לזיכרון.
לצערי זה לא תמיד מצליח, בשני הכיוונים.
לעומת זה, אולי ככל שמשהו יותר הרשים אותנו (אפילו אם לא בעצמו, אלא בעיתוי ובמיקום שלו), רבּים יותר הסיכויים שהוא יֵחרט בזכרוננו.
יש כמובן גם חשיבות לנושא - אם הוא אהוב עלינו ומעניין אותנו, או לא.
היינו הך... זה לא משנה; ראי תשובת האקדמיה:
"סיכומו של דבר: שני השורשים חר"ט וחר"ת יפים להקשר של חקיקת אותיות וצורות, ומכאן שאפשר לכתוב 'חרטו על דגלם', 'נחרט בזיכרוני', 'ייחרט על לוח לבו', וגם: 'חרתו על דגלם', 'נחרת בזיכרוני', 'ייחרת על לוח לבו'."
http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/MivharTeshuvot/Pages/01051103.aspx
"סיכומו של דבר: שני השורשים חר"ט וחר"ת יפים להקשר של חקיקת אותיות וצורות, ומכאן שאפשר לכתוב 'חרטו על דגלם', 'נחרט בזיכרוני', 'ייחרט על לוח לבו', וגם: 'חרתו על דגלם', 'נחרת בזיכרוני', 'ייחרת על לוח לבו'."
http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/MivharTeshuvot/Pages/01051103.aspx
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.