תשובה...
הייתי מעדיף שלא לדון בשבע מצוות בני נוח פן אדבר שטויות. (אני מכיר את הרעיון הכללי אך לא את הפרטים) לגבי היחס לגוי... היחס לגוי בתנ"ך הוא מורכב. כללית הייתי אומר שהרעיון הוא לנהוג בהגינות בגויים כל זמן שאין פגיעה באינטרסים של העם היהודי או של הדת היהודית. עם זאת, יש העדפה ברורה של היהודים בעניינים מסוימים. כמה דוגמאות להתייחסות לגויים בתורה הם: א. לגבי עמים החיים מחוץ לא"י - יש איסור לשנוא אותם ("לא תתעב אדומי", "לא תתעב מצרי"), למעט עמים מסוימים שיש ליהודים חשבון הסטורי לא סגור איתם ("לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ישראל", השמדת העמלקים). ב. לגבי הגויים בארץ - איסור להתערב בהם ולכרות איתם ברית, הוראה להשמיד את אתרי הפולחן שלהם (...נובע כמובן מרצון לשמירת הייחוד הדתי/לאומי העברי). ג. לגבי גויים שקיבלו עליהם את השלטון היהודי (="גר") - הוראה ליחס שוויוני ואף להגנה סוציאלית. (הוראה ליישם דין זהה לעברים ולגר, השארת לקט שכחה ופאה לגר, "לא תונה גר ולא תלחצנו", וכו´...). ד. לגבי נוכרים כיחידים - מעבר להתייחסות הנ"ל, יש דינים בהם מועדף היהודי (דיני עבד נוכרי מול עבד עברי, דיני ריבית). הייתי אומר שבהתחשב במציאות ששררה במזרח הקדום, היחס של התנ"ך לבן עם זר היה נאור. אני אישית מעדיף להדגיש את הצד החיובי ("נאור") שבחוקים. בפרט, ראוי להכיל את התפישה השיוויונית כלפי הגרים (מה שמכונה "גר תושב") כלפי ערביי ישראל המקבלים את שלטוננו. במיוחד כלפי הדרוזים המשרתים בצה"ל, שהם ללא ספק בחזקת "גר תושב". ולא יזיק לזכור שחוזי השלום עם מצרים וירדן מגובים גם ע"י "לא תתעב מצרי" ו"לא תתעב אדומי". ולמרות התפישה הפוליטית הימנית שלי (שלא ארחיב בה כאן, כי לא זה המקום), לא הייתי ממליץ לחפש "עמלקים" תחת כל עץ רענן בשטחים.