טוב אז גם אני רוצה להציע סקר הורים

[משוש30]

טוב אז גם אני רוצה להציע סקר הורים

אבל אני לא הולכת לעשות מזה שום סטטיסטיקה... איך היחסים שלכם עם ההורים? האם הם עוזרים לכם בגידול הילדים? האם אתם חושבים פעמיים על היחסים ביניכם מאז שיש לכם ילדים?

 

[משוש30]

ואתחיל בהורים שלי...

אמא שלי התגלתה כמלאך אמיתי. עוד לפני הלידה עברנו לגור לידם אבל זה עבר את כל הציפיות שלי. היא לקחה חודש חופש להיות עם מתן. מאז שהוא נולד כי מאיצה בנו לצאת בערב כדי שהיא תוכל להיותעם מתני. כשעידן היה חולה היא לא הלכה לעבודה ונשארה עם מתני. פעם אחת היא אפילו ויתרה על קונצרט כשהיינו צריכים בייביסיטר ברגע האחרון. בהתחלה היא קצת עברה את הגבולות כשבאה לבית בלי להודיע אבל מהר מאד קבענו את הגבולות ומאז הכל מדהים! אבא שלי פחות מתחבר למתן כרגע. מחכה שהוא יגדל ואפשר יהיה לדבר איתו למרות שהוא בהחלט מרוצה מהתוצר... היחסים שלי עם ההורים השתפרו בהתמדה מאז גיל ההתבגרות והם בהחלט חמים ואוהבים. אבל במשך שנים רבות בנעורי התייחסתי לאמא שלי מגעיל ועכשיו כשחשבתי על זה הלגיטימציה הגיעה מאבא שלי. כיוון שסבתא שלי (אמא של אבא שלי) גרה איתנו ואבא שלי תמיד התייחס אליה בחוסר סבלנות ואפילו בזלזול כנראה הפנמתי שזו דרך לגיטימית להתייחס לאמא. ועכשיו כשמתן נולד חשבתי כמה חשוב שהוא יראה את היחסים החמים ביני לבין אמא שלי וילמד מזה...

 

[galiaS]

ההורים שלי הם סבים מעולים

יש בינהם חלקות תפקידים ברורה- אבא שלי משתטה עם נטע ואמא שלי מטפלת בלוגיסטיקה (חיתולים, אוכל וכיוצ"ב). נטע משוגעת עליהם. הם תמיד (תמיד) באים אלינו שאנחנו מבקשים ובאופן כללי רק מחפשים תירוצים לבוא לנטע. אני חושבת הרבה מאז שיש לי את נטע על היחסים שלי עם אמא שלי. מאד יצער איותי אם נטע תהיה ביקורתית כלפי כמו שאני ביקורתיתי כלפי אמא שלי...אני לא משלה את עצמי שזה ניתן למניעה.

 

[פשושולה]

וההורים שלי דווק לא מככבים...

הם מאד עסוקים, ועובדים מלא, אבל אני לא חושבת שזה תירוץ מספיק טוב... הם גם "מפילים" עלי את זה שהם לא רואים את עדן. מתקשרקים בשעות שאני הכי לא יכולה ורוצים לבוא או שאביא את עדן אליהם וכשאני אומרת שאני לא יכולה הם אומרים: אוי, אבל לא ראינו אותה כבר שבוע, אנחנו כל כך מתגעגעים... ביום שבת הבהרתי שהסחיטה הרגשית הזו לא תעבוד. הם גרים מטר ממני, והם יכולים לבוא באמצע היום (אבא שלי עובד בבוקר ובערב, ואישתו עובדת בשעות שונות, זה כמו סוג כזה של משמרות, אבל כל יום יש חצי יום פנוי בערך) ולבקר את עדן כשהיא יחד עם אמא של בעלי. לגבי בייביסיטר - זה רק כשנוח להם הם מבקשים לעשות, ואז אני קופצת על המציאה ומנסה לארגן משהון מעניין לעשות בערב בלי הילדונת. בקיצר - אני די מאוכזבת. בכלל ההורים שלי (אבהא שלי ואשתו) פתחו מין אגואיזם לא מובן בשנים האחרונות, אבל לא ממש אכפת לי - אני לא בונה עליהם. אמא של בעלי מככבת בגדול, ומאד זמינה (אפשר לומר ברוע לב כי זה בגלל שאין לה חיים, אבל זה ממש לא משנה, והיא מצילה אותי).

 

[yaelia]

אני אענה גם

בגיל ההתבגרות אני חושבת שהיה די קטסטרופה, אבל כמו שההורים שלי טוענים בחום, היו להם שלושה ילדים להתבגר עליהם, והם ללא ספק עשו תהליך מדהים. בד בבד, גם אני התבגרתי, הבנתי כמה דברים, ולמדתי להעריך את הורי ואת דעותיהם יותר ויותר. על אמא שלי אני אומרת, שהיא אישה שגם אם לא היתה אמי הייתי רוצה להיות חברה שלה. ואבא שלי, על אף שנים של תקלים שונים, אני יודעת שהוא תמיד יתמוך בי וישמש לי גב איתן. אני שמחה שלהללי יש סבא וסבתא כאלה נפלאים. אני רק מקווה שכשהוא יגדל הוא יגיד עלי ועל אבא שלו דברים דומים. דבר נוסף, ההורים של ש. שאני לא תופסת מהם מי יודע מה, אבל אני יודעת שגם הם סבים חמים ואוהבים והללי לא צריך יותר מזה מהסבים שלו.

 

[רוני של יובל ומאיה]

אצלי זה ככה:

היחסים שלי עם הוריי כיום טובים מאוד. הם לא עוזרים בגידול ובטיפול משום שהם ואנחנו חיים על שתי יבשות מרוחקות... אבל מדברים כמעט כל יום בטלפון, מתעדכנים באופן קבוע אחד עם השני, ומשתדלים להתראות כמה שרק אפשר. מאז הילדות אני בעיקר חושבת על היחסים שהיו לנו בתקופת ההתבגרות שלי, כמה איומה הייתי, וכמה סבל ודאי גרמתי להם עם כל השטויות שלי. יש לי הערכה חדשה כלפיהם על הדרך בה גידלו אותנו, שלא תמיד תואמת לאיך שאני מגדלת את הבנות, אבל עדיין אני מעריכה אותם כל כך על כל ההשקעה שהשקיעו בנו... וככל שאני מסתכלת על זה, אני מגלה יותר ויותר דברים דומים בהורות שלנו (למרות שבהתחלה הכל היה נראה שונה לחלוטין). ויותר ויותר מעריכה את אמא שלי על האם שהיתה ועדיין, על הסבתא שהיא לבנותיי... ויש בי גאווה גדולה על כך שלמרות הריחוק הפיזי יובל מכירה את כל משפחתה היטב, זוכרת אותם, מדברת עליהם כל הזמן, משוחחת איתם בטלפון... חשוב לי שזה יהיה כך.

 

[טלטול4האחת]

../images/Emo22.gif משושקה, את יורדת עלי???

היי מתוקה. סתם... סתם... אומרים שרק אחרי לידה ראשונה, הבת מתחילה להבין את אמה ולהיתחבר אליה. לא תמיד זה הולך טוב... לפעמים ההורות הראשונית מזמנת הרבה חיכוכים עם האם, אבל אם יש הידברות פתוחה ורצון טוב, מה שלא קורה בדר"כ אצל בנות לפולניות

אפשר לצאת מרווחים מהענין, איך זה אצלי? לצערי , אמא שלי נפטרה ממחלה קשה, לפני 3 שנים ולא זכתה להכיר את ניבו"ש בן 4 חודשים שעדיין לא היה בתיכנון. עם הגדולה שלי ואלו שאחריה היא חוותה סבתאות נהדרת, והיתה סבתא בגיל מאוד צעיר, כי אני הייתי אמא צעירה. היא לא יכלה לעזור לי פיזית עם הילדים ביום יום כי לא גרנו קרוב, אבל תמיד כשנסענו לנופש בארץ או בחו"ל היא טיפלה בהם, ולא !!! חמתי. אף פעם לא נתתי אותם לחמתי. לאחר שאימי נפטרה, חמתי באה לשמור עליהם לשבוע והם קיללו את הרגע. אמא שלי היתה אמא מקסימה!!! חברת נפש שלי

ואני איבדתי אדם יקר!!! כמובן שאבי, לא שומר על הילדים וכעת ממש!!! אין לי עזרה, ויש לי ארבעה שיהיו בריאים.

 

[משוש30]

../images/Emo10.gif כמה עצוב. לפחות היא זכתה להכיר

את הילדים הקודמים. ולגבי עזרה- אני מבינה שההורים של בעלך לא באים בחשבון? לא ירדתי עליך זה הכל מאהבה

מתי מקבלים תוצאות של כל הסקרים?

 

[1איתן ולהב שלנו]

אפשר גם עם ההורים של החצי?

היחסים שלי עם ההורים שלי ס"ה טובים,אבל שניהם עובדים נורא נורא קשה. אם אני רוצה עזרה או בייבי סיטינג אז" א. אני צריכה לבא אליהם למושב=כמעט שעה נסיעה. ב. לתאם מראש,במיוחד אם אני צריכה שהם יבואו אלי. מה שכן,תמיד כשהם באזור,הם קופצים,גם אם לעשר דקות,ופורקים כאן מכל טוב,פירות ירקות ביצים מהמשק שלהם,ובדר"כ גם עוגה או משהו מבושל/אפוי. אולי אח"כ נעשה סקר חמים/חמותות?

 

[טלטול4האחת]

ד"א יש פורום "חמתי ואני"

 

[POOH*]

אצלי...

בהתחלה אמא שלי עזרה המון. היא כמעט גרה פה חודש. כי אני לא יכולתי לזוז. והיא ידעה מה אני צריכה עוד לפני שביקשתי. עכשיו היא מגיעה פחות בערך פעם בשבוע. אבל אם אני צריכה אני רק צריכה לבקש והיא מגיעה לעזור. אבל אני כמעט לא צריכה. ההורים של האביר עוזרים כמה שאנחנו מאפשרים. וזה לא הרבה בנתיים - כי אנחנו לא משאירים את גיא בכלל לבייביסיטר.. לזכות שני זוגות ההורים יאמר שיש הרבה דברים שאנחנו עושים שהם לא מבינים/ לא נראה להם אבל הם מכבדים את זה שאנחנו מגדלים את גיא כמו שאנחנו רוצים ומבינים וחושבים. אז הם מביעים את דעתם לפעמים או שואלים שאלות אבל לא עושים שום דבר נגד הרצון שלנו. ואמא שלי - יש לי הרבה מה לכתוב על זה. אני אכתוב קצת... בהתחלה כאמור היא עזרה לי המון. ולאט לאט הסתדרתי יותר לבד ופחות הייתי צריכה עזרה... ועכשיו לפעמים קשה לי איתה. לא תמיד היא מקבלת את דעתי לגבי דברים שונים. היא לא לגמרי מבינה את החשיבות שיש בעניי להנקה ואני נלחמת עליה כמעט מדי יום... בקיצור עכשיו קצת יותר קשה לי איתה... וזה גם מתקשר לשאלה האחרונה שלך - לדעתי חלק מהסיבה לחלק מהדברים שאמא שלי עושה זה האמא שהיא הייתה. והיא הייתה אמא נפלאה. אבל לא הניקה אותנו כמעט בכלל. חזרה לעבודה כשהייתי בת 3 חוד'. ואני לגמרי לא שופטת = היא הייתה אמא נפלאה. אבל נראה לי שעכשיו אולי היא רואה בקשר שלי עם גיא דברים שלא היו לי ולה ... ככה נראה לי... ולמרות זאת יש דברים שאני לא מוכנה לקבל שהיא אומרת ועושה ליד גיא ויש דברים שאני מוכנה להבליג. בקיצור היחסים ביננו משתנים כל הזמן... מקווה שבסוף נמצא את הדרך שתהיה טובה לשתינו... POOH

 

[עמית@]

עם אבא- נהדר, עם אמא- זוועה.

אם יהי לי כוחות אני ארחיב בערב, אבא הוא מודל (למרות הביקורת) אמא שלי היא מודל שלילי בעליל.

 

[טלטול4האחת]

היי משושקה, בקרוב... אחרי שכל

השאלות תשאלנה.

 

[sharonmx]

נו טוב...

אמא שלי מאוד משתדלת ושומרת על רומי לזמנים קצרים לפעמים. משתדלת לבוא לפחות פעם בשבוע. היה לה קשה בהתחלה (נכדה ראשונה) אבל היא ממש נהנית מכל רגע. מציעה לעזור והבמשך בהחלט ניעזר בה. אבא שלי מאוד חולה ובכלל לא יודע שנולדה לו נכדה, וזה החלק העצוב. אבא שלי כבר שנים (לפחות 10) משגע אותי שהוא רוצה נכד/ה. הוא מת על זאטוטים נוזלי חוטם. הוא בפנסיה ורק חיכה לרגע שהוא יוכל לשמור לי על הילדים... לצערי הוא במצב שבו הוא בכלל לא מודע לסביבה. ההורים של החצי השני לעומת זאת, נחמדים, מרוחקים, לא ממש עוזרים אבל אנחנו לא ממש מבקשים ככה שאין תלונות. באים פעם בשבועים יושבים שעה וחצי והולכים. בעצם מי שהכי עוזרים לנו ולא נכללים בסקר, אלו אחי וגיסתי שבאים המון ומשמשים כבייביסיטרים לפחות פעם בשבועים.

 

[ליילה]

לצערי, בגלל אנחנו חיים בחו"ל אין

לנו שום הורים בסביבה הקרובה, ואני מצרה על זה כל יום. גם ההורים שלי וגם ההורים של הבעל מתקשרים כל הזמן, שואלים על הנכד (זה נכד ראשון משני הצדדים וההתרגשות גדולה), אבל עזרה פיזית שאני כל כך צריכה לפעמים אין לנו בכלל. לגבי היחסים עם ההורים - היחסים שלי עם ההורים שלי מצויינים כבר שנים, והלידה לא שינתה אותם בהרבה, אם כי אני חושבת שהם יותר גאים בי עכשיו.

 

[micpri]

מעולים

ההורים שלי מאז ומתמיד היו משענת בשבילי (לא תמיד במעשים אבל תמיד בתחושה). גם היום זה ככה. למרות שאנחנו גרים במרחק של שעתיים ברור לי שאם אצטרך משהו, הם יעשו הכל ויעזרו אם רק יוכלו. אמא שלי, שבגיל ההבגרות היו לי המון תקלים איתה היא היום החברה הכי טובה שלי.

 

[שִירָה]

יחסיי עם ההורים שלי מצויינים

אבא שלי הוא האב הטוב בעולם, ואמא שלי היא האישה החכמה בעולם

בכל זאת, מודל ההורות שלי שונה מזה של אמא שלי - ודומה יותר לזה של אבי. הוריי - ובייחוד אמא שלי - עוזרים לי לעיתים קרובות, למרות שהם אנשים מאד עסוקים, אבל העוזרת העיקרית היא חמותי, שמוכנה ללכת לקצווי העולם למען בנימין (שאכן מאוהב ב"תּתוֹת" שלו).

 

[אילה הסגלגלה]

קוראת ורואה כמה אני יוצאת דופן

ההורים שלי גרים יחסית קרוב ומאז ומתמיד עוד לפני שהתחתנו הצהירו בגאווה שלא אצפה מהם לביביסיטר...זה ההורים שלי וזה מה שיש. אף פעם לא יציעו עזרה ואם אבקש יגידו קודם כל לא ואחר כך אם אמשיך לבקש כי זה המוצא האחרון שלי אולי ימצאו דרך לעזור טיפ טיפה. פעם חשבתי שכל ההורים הם ככה ושהם פשוט רוצים שאלמד להיות עצמאית בשביל שיהיה לי יותר קל בחיים, רק עכשיו שאני מבינה שהם רצו שאהיה עצמאית כדי שלהם יהיה קל יותר בחיים...רק בשנים האחרונות ועכשיו עוד יותר עם האמהות אני מגלה כמה ההורים שלי עסוקים בעצמם ובהנאות שלהם. למשל אם אני זקוקה שאמא שלי תיקח יום חופש כי אני תקועה ואין לי ברירה - אז היא קודם כל תגיד לא - כי היא שומרת את כל ימי החופש שלה לטיולים בחו"ל...לא שאין לי דברים טובים להגיד עליהם אבל זה מה שבולט לי בזמן האחרון ואני יודעת שצריך ללמוד לחיות עם זה.

 

[משוש30]

גם אם תלמדי לחיות עם זה

זה עדיין ממש ממש מבאס... אז לא שאני אומרת שצריך לוותר על החיים שלך כשיש לך ילד או נכד, אבל אפשר למצא את קו האמצע. בסופו של דבר כשהחלטנו להיות הורים החלטנו גם לוותר על חלק מההנאות שלנו בשביל הילד. ובעצם...הרי להיות עם הנכד זו גם הנאה לא?

 

[רוני של יובל ומאיה]

אבל זה לא אותו הדבר!

ההחלטה שלנו להיות הורים ולעשות את הויתורים שלנו היא ההחלטה שלנו. ההורים שלנו לא החליטו להביא את הנכד הזה. אנחנו החלטנו, ואנחנו ההורים שלו. זה שיש הורים מסוגלים לעזור זה נפלא! אבל אני חושבת שזה לא הוגן לצפות מהם להשליך את כל חייהם ולבוא לעזור לנו עם יציר כפינו. זה לא הוגן לבקש מאנשים שבעצמם עובדים לקחת יום חופש כדי לטפל לנו בילד - גם אם אלה ההורים שלנו עצמנו. אם אנחנו תקועים, אנחנו צריכים לקחת את יום החופש הזה בעצמנו. למה להורים שלנו לא מגיע לשמור את ימי החופשה שלהם בעבור חופשה של ממש? אני חושבת שאת הילדים שלנו אנחנו צריכים לגדל בעצמנו, ולא לצפות שמישהו אחר יעשה את העבודה בשבילנו, בטח לא על חשבון החיים הפרטיים שלו. אמא היא לא ביביסיטר ניידת, ולא בשמירה על הילד נמדדת הסבתאות שלה.