טוב אז גם אני רוצה להציע סקר הורים

[אמברון]

../images/Emo45.gif הכי נכון שאפשר...

 

[אילה הסגלגלה]

נשמע נורא יפה אבל זה לא כזה פשוט...

כל מה שכתבת הוא מובן מאליו -ברור שזו החלטה שלנו, וברור שקודם אמא צריכה לקחת יום חופש. אבל מה אם מצב שאם לא תגיע באותו היום הלכה לה העבודה... אנחנו אמנם בחרנו להיות ההורים של הילדים שלנו, אבל הם בחרו להיות הורים לנו. וגם אנחנו לפעמים צריכים קצת עזרה גם כשאנחנו כבר גדולים אנחנו זקוקים להורים שלנו. אני מדברת על מצב שבעלי היה בחו"ל שבועים וחצי ויערה היתה חולה ואני לא נחתי לרגע הם לא הציעו טיפת עזרה ואני לא ביקשתי כי "אני בחרתי ללדת אותה" רק ביקשתי לטייל איתם בשבת לא להיות לבד אז הם הודיעו לי שאנחנו אני ויערה מטיילות לאט ומעט והם מעדיפים לטייל עם החברים שלהם... את חושבת שאני מצפה ש"יעשו את העבודה בשבילי" "על חשבון החיים הפרטיים שלהם"? אני מצפה שכן יעשו מעט שינוי בחיים שלהם כדי להיות חלק מהמשפחה ואני גם היתי רוצה שיהנו מזה, שיעשו את זה באהבה, אני אהיה אמא שונה.

 

[שִירָה]

עצוב לי לשמוע../images/Emo24.gif

ואני מסכימה איתך שתפקיד ההורות לא מסתיים בגיל 18, או כשהילד הולך לאוניברסיטה, או כשהילדה נישאת. את עוברת עכשיו, כמו כל אם טריה, את אחת התקופות הקשות והמיוחדות בחייך, ותמיכה הורית היתה עשויה לעזור לך כל כך! אני מקווה שככל שיערה תגדל, וככל שהם יכירו אותה ויתחברו אליה, היחס שלהם ישתנה. חמי - שהוא אדם נפלא ומעורב - לא נקשר לבנימין מייד כשהוא נולד, והיום הם חברים טובים כל כך! שיהיה רק טוב!

 

[רוני של יובל ומאיה]

../images/Emo24.gif נשמע שקשה לך

ונשמע שכנראה יש לך הורים מסוג מאוד מסויים... זה עצוב לי לשמוע שהורייך מעדיפים לא לראות אותך ואת יערה כי אתן מטיילות לאט. זה מאוד מוזר לי שהורים עושים כזו העדפה. אבל לא על זה כתבתי, אלא על משהו אחר ולאו דווקא באופן אישי עלייך! בכלל בכלל לא! פשוט אני רואה כל כך הרבה הורים צעירים שמסתמכים על ההורים שלהם שיטפלו להם בילדים, שיעשו ביביסיטר, לפעמים עד כדי כך שהם מטפלים בילד יותר מההורים שלו עצמו... אל תיעלבי - לא כתבתי שום דבר עלייך באופן אישי אלא בכלליות, כי לדיון הזה השרשור הוביל. תראי, אני רוצה להגיד לך שאני מגדלת פה שתי ילדות בעשרתו של הבעל שלי בלבד. ההורים והמשפחה של שנינו מאוד מאוד חמים ונפלאים, והיו רוצים ומעדיפים לבלות בחברתנו כמה שיותר. הבעיה היחידה היא בעיה של לוגיסטיקה - קצת קשה להעלות את אמא שלי על טיסה של 9 שעות כדי לבוא ולשמור לי על הילדות בערב כשאנחנו רוצים לצאת, או כשמישהי חולה ואנחנו צריכים להיות בעבודה. אצלנו זה פשוט עניין אחר, של מרחק פיזי, ולא ריחוק כמו שאת מתארת... להגיד לך שזה קל? לא, זה לא קל. להגיד לך שקשה לי בטירוף והלואי שאמא שלי היתה מטר ממני ויכלה לעזור לי? לא, לא יכולה להגיד גם את זה. אם אני צריכה עזרה, יש לי בעל. ואם הוא לא יכול כי הוא עובד בעצמו, אני לוקחת עזרה בתשלום. אני לא רוצה לחיות בהרגשה שעושים לי טובות או שחייבים לי. גם אם זה הורים או בני משפחה. כאמור - אצלי המצב שונה מאוד, והמשפחה המורחבת שלנו היא כנראה שונה משלך כי הוריי והורי בעלי תמיד היו מעדיפים את חברת הנכדות על כל דבר אחר. ועם זאת - יש להם חיים משלהם, ואני מכבדת אותם. ואת צודקת - מה שחשוב זה שהדברים נעשים באהבה וברצון. אם זה לא נעשה כך, עדיף שלא יהיה בכלל.

 

[גית של הבנים]

הורי מדהימים...

גרים קרוב (למעשה אנחנו קנינו את הדירה לא רחוק מהם מתוך מחשבה על העתיד...) מהרגע שאופיר נולד הם עזרו ועוזרים עד היום. היחידים שעושים ביביסיטר, אמי נשארת עם אופיר כשהוא חולה (טפו, טפו, טפו...). לפעמים אבי עושה "שטויות" וכמובן שלא מתוך כוונה רעה, אלא מההשתובבות עם הנכד. לצערי אני מעירה לו המון פעמים, הוא לא תמיד מיישם... הורי בעלי: אביו חולה, נעזרת במטפלת. אימו (המדהימה!) מטפלת באביו, עובדת (וגם לא כ"כ צעירה). אליהם אנחנו באים בסופשבוע, משחקים בחצר ונהנים!

 

[גלים של שניים]

רק מילים טובות וגם כמה תובנות

ההורים שלי הם סבים מדהימים. יש להם אחד עשר נכדים שכולם גרים קרוב מאוד ומבקרים כל יום (לפחות חלק). אבל..עם תינוקות כבר יותר קשה להם בעיקר פיזית. הם עוזרים לי בימים שבעלי לא נמצא בערב ואני עם התאומים. אני באה לבית שלהם (כי יותר נוח להם) ונשארת שם ביחד אתם. בד"כ יש שם גם עוד נכדים שמשעשעים את החברה שלי - בקיצור שמח. מה שכן כשהם היו יותר צעירים, היה להם יותר אנרגיות לטפל בתינוקות של האחים שלי, והיום למרות שהם תמיד מבקשים לעזור ומזמינים אותנו אני מרגישה שהם קצת עייפים בשביל זה ולא יודעים תמיד לשים גבולות. משתדלת לא להתעלק עליהם יותר מדי פשוט עם תאומים תינוקות קשה מאוד להיות לבד בשעות של האוכל-אמבטיה-האכלות. חמותי? בשבילה זה נכדים ראשונים והיא מטורפת עליהם לגמרי. היא גרה רחוק ומגיעה עלינו תמיד לכמה ימים, מנקה את הבית, מטפלת בילדים, נותנת לנו זמן לנוח, תענוג! בקשר ליחסים עם עם ההורים - אני יודעת שהם גידלו אותנו באווירה אחרת לגמרי. לינה משפחתית בקיבוץ. מצד אחד חלקו את האחריות על הגידול שלנו עם מטפלות מהקיבוץ מצד שני אכלו הרבה לוקשים בדרך הזו. לפני שהיו לי ילדים תמיד שאלתי אותם איך יכולתם לגדל ילדים ככה? בלימודים שלי הבנתי כמה זה לא טבעי ובריא והיו לנו המון שיחות על זה. אבא שלי שהוא אדם יקר ביותר סירב לראות בזה טעות - "הרי כול יצאו מזה בסדר". כיום כשאני חווה כמה אחריות ואנטנסיביות יש בהורות (כולל הרבה לילות ללא שינה) איכשהו אני מצליחה להבין איך שלוש דורות בקיבוץ שמרו על הלינה המשפחתית - הם קיבלו לגיטמיות מלאה להתחלק באחריות על הילדים עם עוד אנשים, למצוא לעצמם זמן פנוי אישית וזוגית, וכל זה עוד תחת כותרת אידיאולוגית. וקשה לי להיות מאוד ביקורתית כלפי זה כי הם חשבו שזו הדרך הכי נכונה ולקח הרבה זמן להבין שזו היתה טעות (יש כאן דיסונס - אם זו טעות אז גידלנו את ילדינו כל הזמן בדרך של טעות"?). איכשהו אני מבינה את הנוחות הזו שהיתה להם. אני רואה כמה אני אבודה לפעמים בקשר לילדים ולהחלטות שצריך לקבל ואני מבינה עכשיו כמה היה להם "טוב" בזה שהמטפלות היו הדמויות החינוכיות, אלו שמחליטות ונותנות את הטון (מתי להתחיל פירות, כמה אוכל לתת, מתי להשכיב, מתי לקקחת לרופא וכו'). העניין שאמא שלי מאוד קשה לה לתת עצות ולהיות מודל מהכיוון הזה כי לא ממש היתה צריכה להתמודד עם כל כך הרבה אספקטים של הורות. טוב, יצא ארוך. עד כאן.

 

[קרניר]

אצלנו היו המון תוכניות,

במשך כל ההריון פינטזנו, אמי ואני על הלידה ושהיא תהיה לצידי, היא כבר הודיעה שבחודשים הראשונים היא מנקה ומבשלת לנו.... עד שבחודש שמיני הודיעו לנו שמצאו לה גוש סרטני ומאז אנו מעדיפים לעזור לה ולתמוך בה כמה שאפשר.... אז בין טיפול לטיפול היא באה לבקר ומדי פעם לוקחת את רוני לטיול כדי שאוכל לנקות את הבית.... הקשר ביננו מצויין, ואני רואה בי המון דברים ממנה כאם.

 

[אמא של אחת וחצי]

אוי, החזרת אותי 4 שנים אחורה

כשילדתי את בתי הבכורה, בדיוק ביום שיצאה מבי"ח, הודיעו לאמי שיש לה גידול בשד ועליה לעבור ניתוח מיידי. זה נפל עליי כמו משהו כבד נורא. אבל למרות המצב הקשה, ולמרות שבתי אושפזה מיד עם לידתה ל-3 שבועות בטיפול נמרץ תינוקות והייתי כל כך זקוקה לעזרה כשיצאה מבית החולים, אזרתי כוחות (האמת שאני אל יודעת מאיפה) ומצאתי לאמי מנתח מעולה והייתי איתה בכל השלבים הקשים. הכל עבר פחות או יותר בסדר, היא בריאה. לי כבר נולד האפרוח השני, אבל כשקראתי את מה שכתבת זה פשוט החזיר אותי אחורה לתקופה כ"כ חשוכה וכואבת.\ אז מאחלת לכם הרבה בריאות וכל הטוב שבעולם. רק שתדעי - נכדים הם גם תרופה לפעמים.

 

[קרניר]

תודה, אכן רוני היא התרופה עבור אמי

 

[ילדונט]

הם לא איכזבו אותי

מתנהגים בדיוק כמו שציפיתי. מאוהבים בשחר עד הגג, בתקופה הראשונה לאחר הלידה הם עזרו לנו המון, גם בטיפול בנו, בהכנת אוכל, וגם בכסף, ואחר כך קצת פחות אינטנסיבי, אבל במסגרת המגבלות שלהם, של עבודה אחראית ומרובת שעות ביותר. לצערי הרב, באופן דומה למה שקרן תיארה, מאז שגילו לאמא שלי גוש סרטני אפשר להיעזר בה הרבה פחות, אבל זה לא משהו שמישהו יכול לצפות, ואני משוכנעת שהאהבה שהיא מרעיפה על שחר תמשיך, ולאחר שהיא תחלים (תוך פחות משנה, אני מקווה, ההורים יחזרו לעזור לנו בכל מה שיוכלו.

 

[זוג חדש]

פתאום מגלים כמה הם אוהבים אותנו

זאת ההרגשה הכללית שלי. למרות שידעתי שההורים שלי אוהבים אותי ואת בעלי, והם עזרו לנו גם לפני הלידה המון, עכשיו אני מרגישה את האהבה הזאת כלפנו פי כמה וכמה. בוודאי שאת מיה הם ממש אוהבים אבל לא זאת השאלה. אני מרגישה שאמא שלי ואני התקרבנו הרבה יותר אחרי הלידה. טוב לי מאוד עם ההרגשה הזאת. אני מודה להם על כל דבר קטן שהם עושים עבורי, מה שלא הייתי עושה לפני הלידה, כי הכל היה מובן מאליו. עכשיו כבר לא. והנה ההורים שלי עם הנכדה שלהם

 

[מעיןבר]

כרגע נגעת בפצע פתוח

אני לא מתכוונת לענות

 

[משוש30]

קודם כל סליחה ולא התכוונתי ךפגוע בך

ואם את לא רוצה לענות אז למה את בכל זאת ענית? אולי בכל זאת בא לך לחלוק איתנו?

 

[אילה הסגלגלה]

מזדהה עם הפצע

את עושה בטוב שלא עונה, מאז שעניתי ועוד התגובה המאוד לא תומכת שקיבלתי..יותר פיכסה לי....

 

[אילה הסגלגלה]

(לא התכוונתי למשושה ../images/Emo24.gif)

 

[גלים של שניים]

חבל והנה../images/Emo140.gif

אני ממש אסירת תודה על מה שיש לי מהסבים כי אחרי הודעות כאלה אני מבינה שזה לא מובן מאליו וחבל לי שזה ככה. אני לא יכולה להבין הורים שלא עוזרים לילדים שלהם גם כשהם גדולים. התפקיד לא מסתיים בגיל 18. לכל אחד יש את הדרך שלו והיכולת שלו אבל אני מצפה מהסבים לעזרה ותמיכה. זה לא חייב לבוא על חשבון כל התכניות שלהם אבל בהחלט אפשר לשלב גם כשמאוד עסוקים, עובדה! גם לנכדים הקשר הם הסבים הוא חשוב! לי לא היה את זה ואני רואה כמה הנכדים של ההורים שלי והם מרוויחים מהקשר המעולה שלהם. זו מערכת יחסים ממש מעצימה. אני חושבת שמה שכואב זו ההרגשה הזו שההורים מאכזבים ולא נמצאים שם בשבילינו כשאנחנו הכי צריכים אותם (לבד עם ילדה חולה),אכזבה היא אכזבה לא משנה באיזה גיל. נכון שבגילינו ובמצבנו המשפחתי יש לנו יותר כוחות ודרכים להתמודד עם הכאב אבל זה אותו כאב. העברת להורים שלך את הקושי? אמרת להם כמה זה כואב ושאת - הבת שלהם צריכה אותם? אני מניחה שכן אבל לפעמים יש אי הבנות ובעיות תקשורת שנפטרות בשיחה. יכולה רק להגיד לך שהצפיות שלך לא מוגזמות בעיניי ולגיטימיות לחלוטין. מותר לך גם בגילך לצפות מההורים שלך. מקווה בשבילך שהקשר ישתפר.

 

[עינבלית]

מזדהה עם מעיןבר. לא עונה לסקר.

 

[lulyK]

תשובה די מיובשת...

אמא שלי עוזרת לי מאד, אבל בזמנים שלה. היא עובדת מאד קשה, ובכל רגע פנוי מפציעה (כך שאני לא יכולה לסמוך על העזרה שלה, או לבקש עזרה ביום מסויים כי זה לא מתאפשר. בערבים היא תמיד שמחה לבוא ולעשות בייבי סיטר, ויותם רואה בה כמעט הורה שלישי). אבא שלי מקפיד לבוא פעם בשבוע, ותמיד נותן מתנה ליותם (מתנה=כסף. גם זו עזרה). ההורים של יריב גרים רחוק, ואנחנו מגיעים אליהם פעם בחודש ומצליחים לנוח שם. ברור שילד מאיר באור חדש את היחסים עם ההורים (וזה עובד בשני הכיוונים. אני מדברת על זה הרבה עם אמא שלי, וגם היא רואה אותי באור שונה היום)