טוב - אז עכשיו שאלה

[hirshfe]

אני כל כך מבין אותך

אבל כפי שנאמר - אם חס וחלילה היה משהו היית יודע. חששות תמיד יהיו - כי אתה נותן למשיהו אחר לשמור על המשהו הכי חשוב שיש. ושאתה רחוק אתה לא יכול לשמור.

 

[MrCheff]

איך אנחנו עוברים את זה? עם ואליום ../images/Emo13.gif

סתם... לדעתי, כל עוד הילד שמח ללכת לגן, קופץ בשמחה שמגיעים לגן ועושה רושם שכיף לו - אין בעיה. אם הילד לא רוצה ללכת לגן, בוכה ונראה שרע לו - כדאי לבדוק מה הסיפור. מעולם לא עברה לי בראש מחשבה על המטפלות בגן שנוקטות באלימות. מתפלל ומקווה שלא אגיע לזה. יום נעים!!

 

[gils33]

גם אני מתפלל שלא כמובן

נקווה שהכל בסדר ותקין כמו ברוב גני הילדים בארץ...

 

[kirschi]

עוד דיעה

קודם כל, טוב מאוד שאתה חושש. משהו אצלך אומר לך להיות חשדן, ואתה בודק אם החששות שלך מבוססים. יש אנשים שאין להם את זה, ולכן הם לא מוטרדים, ויש אותנו שחושדים וחוששים כל הזמן. עכשיו אתה אומר לעצמך: "זה שאני פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחרי". או במלים אחרות, האם יש דברים בגו. לגבי הילדה והמטפלת - חשוב יותר לבחון את ההתנהגות של הילדה לגבי הגן/המטפלת לפני שהיא מגיעה לגן. האם היא יוצאת מהבית בשמחה? איך היא מתנהגת כלפיכם אחרי שהיא חוזרת מהגן? ההתיחסות של הילדה כלפי המטפלת בתחומי הגן אינה כחי מדידה אמין. יכול להיות שהיא רצה אליה ומחבקת אותה בגלל שהיא פוחדת ממשהו שהמטפלת עושה בגן. לעומת זאת, יכול להיות שאתה מפרש דברים לא קשורים דרך החרדות שלך, כפי שהוסבר בתגובות קודמות. יכול להיות מאבקי כוח ושליטה יכול להיות מאבק על תשומת לב. יכול להיות חלומות - עד גיל 3 לערך, ילדים אינם יודעים לעשות את ההבחנה בין חלום למציאות. הדוב או הכלב שהם רואים בחלום הוא, מבחינתם אמיתי ונוכח לחלוטין, גם אחרי שהחלום מתפוגג. יכול להיות שהיא פוחדת ממשהו שהיא ראתה במיטה בלילה, והזכרון חזק ומפחיד, אבל היא עדיין לא מכירה דרך אחרת לספר לכם על זה. גם אחרי גיל 3, אגב, זכרון החלום כל-כך מפחיד, שהילדים חוששים לחזור למיטה מהפחד לחוות שוב את החלום, למרות שהם כבר יודעים שזה לא אמיתי. אתם יכולים לנסות לדבר איתה על זה: לשאול אותה אם היא פוחדת ללכת למיטה, אם משהו במיטה מציק לה. בגיל הזה היא לפחות תדע לאותת לכם אם אתם בכוון הנכון, ותבין שאתם רוצים לעזור לה עם מה שמציק לה בקשר למיטה. אצלנו, אגב, הוא היה מתעורר בצרחות עד גיל 2.5 לפחות, ושום דבר לא עזר. זה התחיל לעבור, לאט לאט, שהוא יכול היה להסביר לנו מה מפריע לו. זה אריה ודוב, כך התברר. בעיקר דוב שחור, אם כי הדוב החום והדוב הסגול הם דובים טובים. נו, עכשיו תסביר לי - איך לא ניחשנו את זה קודם?

 

[gils33]

היא בת עשרה חודשים

קצת קשה לתקשר במילים אבל מרגישים אתה צודק. ואין מצב שתדעו שהדובים האחרים הם טובים,רק הם יודעים את זה.

 

[kirschi]

בדיוק!

האסימונים האלה נופלים לאט לאט. לפעמים התגלית מלווה ברגשות אשמה. אמרתי בחצי צחוק לגבי הדוב, אבל שכשהעניין התחיל לצאת לאור, הרגשנו אשמה על כך שלא היינו אמפתיים מספיק לפחדי הלילה שלו. צריך להבין שהאשמה היא מאוד חשובה בהקשר הזה - אם לא נרגיש אשמה לא נדע לבקר את עצמנו, וללמוד להקשיב לילדים שלנו.

 

[schlomitsmile]

בלי רגשי אשמה לא נדע להקשיב לילדינו? אצלי לפחות, רגשי אשמה מפריעים להקשיב לילדים. כשאני עסוקה ברגשי אשמה, אני בעצם עסוקה בעצמי, בזה שאני לא בסדר, ולא פנויה להקשיב לילד. נדמה לי, שכשאנחנו רגועים, הראש והלב נקיים, ואנחנו לא עסוקים בלתת לעצמנו ציונים בהורות, אנחנו להיות יכולים הרבה יותר מכוונים וקשובים לשדרים המילוליים והלא מילוליים של הילדים.

 

[kirschi]

תדמייני שאין לך רגשות אשמה בכלל

מצב היפותטי לרגע: אין לך שום רגשות אשמה. את יכולה לקום וללכת לקפה ועוגה עם חברה באלכסנדר'ס, ולהשאיר תינוק/ת בבית, ולחזור אח"כ האשמה היא שמשאירה אותך איתה, שהרי בברירת המחדל (כפל משמעות מכוון) את חושבת קודם כל על עצמך. האשמה מפתחת אצלנו את רגש האחריות נכון שצריך לווסת אותה כדי שלא תפריע. אבל בגדול זה מנגנון חיוני ונחוץ. אגב, אפשר גם להפעיל את רגש האשמה אצל אחרים, כדי לטובת אינטרסים אגואיסטיים. קוראים לזה................. אמא פולנייה

 

[gils33]

אני כבר אנוח בקבר../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[schlomitsmile]

בהיותי אמא (חצי) פולניה, קשה לי לתאר את עצמי חופשיה לגמרי מרגשי אשמה ../images/Emo13.gif אגב, האימהות הפולניות שאני מכירה- אמא שלי ואמא שלה בעיקר, לא היו סחטניות ואגואסטיות, לגמרי להיפך. לשאלתך- ממש לא. אשאר עם התינוק לא בגלל רגשי אשמה, אלא כי אני אוהבת אותו. (ארבעת בניי נשארו איתי בבית- ואני איתם- עד שהיו בני שנתיים). אם כואב לו, כואב לי יותר מאם כואב לי (מבלבל? ../images/Emo13.gif) מה שמייצר את האחריות והמחוייבות שלי לילדיי הוא האהבה אליהם, ולא השמירה על הדימוי העצמי שלי כ"אמא טובה".

 

[gils33]

האהבה אליהם היא אין סופית

ללא גבולות. האחריות ומחוייבות קיימות גם אצלנו כאבות.

 

[schlomitsmile]

לרגע לא חשבתי אחרת ../images/Emo13.gif

 

[gils33]

זה מדהים

אני מגיע הבייתה - מתיישב לידה אפילו על הרצפה או שהיא פשוט בסביבה שלנו אז היא רגועה. כמו כולם היא שונאת להיות לבד... ואתמול לעומת זאת שיחקה 20 דקות בלול וכעסה אם מישהו חשב להוציא אותה. הקשב קטנה למה שהיא משדרת וזה מספיק

 

[schlomitsmile]

../images/Emo13.gif