טוב, אני...
לא נוהגת לשים הודעה זהה בשני פורומים. במקרה הזה כן. אז מי שנתקל בסיפור זה פעם שניה, עימו הסליחה. וחשוב לי לכתוב פה, כי אני לא רוצה, באיזה שהוא מקום להיות רק פאסיבית. אז, הנה, קבלו אותי...סיפור. סיפור ארוך. איתי הרבה זמן. ואני החלטתי כן לכתוב. אולי לקבל פרספקטיבה אחרת. זה יהיה ארוך, אני מודיעה מראש... ותודה מראש למי שיקרא ויגיב... יש בחור (דהה) שאני מכירה, לפחות בפנים ובשיחות סתמיות הרבה מאוד זמן. עשור אפילו, מהפאב השכונתי. מאז ומתמיד היתה התענינות ומשיכה. מבטים וכן הלאה. אבל שום דבר מעבר, אולי שיחות על הכלבים. בכל מקרה, לפני ארבעה חודשים ככה, אחרי שהרבה זמן לא הייתי בפאב השכונתי, באתי עם ידיד, דגם מכיר אותו, ופתאום הוא קורא לי לשבת לידו, מזמין אותי לצ'ייסר... יושבים, מדברים, הוא אחלה. הוא אחלה... נוגע, מתעניין... שאלתי, מה קרה ככה פתאום שנזכרת? זה פה כבר הרבה זמן...? עונה, אני בחור איטי... טוף. סוף הערב, מחזיר אותי הביתה, באוטו, קצת מצחיק כי יותר מהר ללכת, בכל מקרה, אץ רץ לו במזדרון אל דלת הכניסה. שאלתי, סליחה? מי אמר שאתה עולה? אמר, נכון, אף אחד לא אמר שאני עולה... התנשקנו לנו ליד האוטו... הוא אחלה, כבר אמרתי? הלך. התקשר למחרת. רצה לקפוץ, לא יצא כי הייתי צריכה לצאת מהבית. למחרת אני התקשרתי, שוב לא יצא, יום אחר כך, נפגשנו בפאב, חשב לבוא, שוב לא יצא וכן הלאה. זהו. רגיעה. לא ראינו ולא דיברנו כמעט חודש. (עלי לציין שהוא מאוד עסוק כל הזמן, וכן, זה לא תירוץ). אקיצר, חודש אחר כך, אני בפאב עם חברה, שיכורות מהתחת. מ"בירה אחת" זה הפך לערב אלכוהול מטורף... ואז הוא נכנס. טוב, אני+אלכוהול+גבר שבא לי עליו. משוואה פשוטה. אני, שיכורה מתמיד, מתעוררת בבוקר ולא ממש זוכרת מה היה, בא לי להרוג את עצמי. הוא מתקשר בצהריים. מדברים, הכל נחמד, ואז הוא אומר, אז מה, סופ סופ עשינו את זה, ואני, מה עונה? כן, בהחלט היה חביב. חביב. כמובן שאחר-כך התנצלתי על המילה, הוא אמר שאין בעיה. סבבה. לא התקשרתי יותר. אולי בגלל עצה ששמעתי מחברה שהוא רק התקשר לצאת בסדר אחרי מה שהיה. אחרי שבועיים, אני וחברה בפאב, משחקות ששבש. הוא בא, מלטף לי את הראש, נותן נשיקה על השפתתים. מה נשמע? אני? אני משחקת ששבש. חוזרת לשחק ששבש. כזאת אני... ברגע שמשהו מוצא חן בעיני, אני הופכת לדג. אקיצר. הרגשתי לא טוב, התקשרתי אליו למחרת, דיברנו היה סבבה, הזמנתי אותו אלי, הוא כבר התכוון לבוא ואז היתה ממתינה. אמר שיחזור אלי, חזר רק אחרי יומיים. התברר שהיתה פאשלה מטורפת בעבודה. והצטער ים פעמים ויחד עם זה לא קבע יום, שעה או מקום להפגש. בכל מקרה, הסתבך. ואני, מצידי, לא עשיתי יותר כלום. אבל כל הזמן חושבת עליו. דיברתי עם הידיד שלי שמכיר אותו, הוא אמר לי שהוא לא שוכב עם כל אחת, ואם הוא היה איתי סימן שיש לו משהו אלי. אמר לי פשוט להיות שם, לזרום, להתקשר... התקשרתי, אמרתי לו בוא לפאב, הוא היה בפאב. עם חבר. וכמובן שעוד פעם תקשורת לוקה בחסר. הלך, נתן נשיקה רטובה על השפתיים, ביקש סליחה ושזה לא יפה. למחרת, שוב, אני עם חברים בפאב, הוא מגיע, נותן נשיקה על הלחי, הולך לשבת עם החברים שלו. אוף. אוף. אוף. אני לא מבינה. אני מתה. אני בעייתית. צריכה לדעת פה ועכשיו. הרבה פעמים הרסתי קשרים בגלל הלחץ הזה. לדעת. והוא ממש מוצא חן בעיני. וזאת גם בעיה, כי ברגע שמשהו מוצא חן בעיני אני א. הופכת לדג וב. בורחת... אני אובדת עצות. ממש. משהו?
לא נוהגת לשים הודעה זהה בשני פורומים. במקרה הזה כן. אז מי שנתקל בסיפור זה פעם שניה, עימו הסליחה. וחשוב לי לכתוב פה, כי אני לא רוצה, באיזה שהוא מקום להיות רק פאסיבית. אז, הנה, קבלו אותי...סיפור. סיפור ארוך. איתי הרבה זמן. ואני החלטתי כן לכתוב. אולי לקבל פרספקטיבה אחרת. זה יהיה ארוך, אני מודיעה מראש... ותודה מראש למי שיקרא ויגיב... יש בחור (דהה) שאני מכירה, לפחות בפנים ובשיחות סתמיות הרבה מאוד זמן. עשור אפילו, מהפאב השכונתי. מאז ומתמיד היתה התענינות ומשיכה. מבטים וכן הלאה. אבל שום דבר מעבר, אולי שיחות על הכלבים. בכל מקרה, לפני ארבעה חודשים ככה, אחרי שהרבה זמן לא הייתי בפאב השכונתי, באתי עם ידיד, דגם מכיר אותו, ופתאום הוא קורא לי לשבת לידו, מזמין אותי לצ'ייסר... יושבים, מדברים, הוא אחלה. הוא אחלה... נוגע, מתעניין... שאלתי, מה קרה ככה פתאום שנזכרת? זה פה כבר הרבה זמן...? עונה, אני בחור איטי... טוף. סוף הערב, מחזיר אותי הביתה, באוטו, קצת מצחיק כי יותר מהר ללכת, בכל מקרה, אץ רץ לו במזדרון אל דלת הכניסה. שאלתי, סליחה? מי אמר שאתה עולה? אמר, נכון, אף אחד לא אמר שאני עולה... התנשקנו לנו ליד האוטו... הוא אחלה, כבר אמרתי? הלך. התקשר למחרת. רצה לקפוץ, לא יצא כי הייתי צריכה לצאת מהבית. למחרת אני התקשרתי, שוב לא יצא, יום אחר כך, נפגשנו בפאב, חשב לבוא, שוב לא יצא וכן הלאה. זהו. רגיעה. לא ראינו ולא דיברנו כמעט חודש. (עלי לציין שהוא מאוד עסוק כל הזמן, וכן, זה לא תירוץ). אקיצר, חודש אחר כך, אני בפאב עם חברה, שיכורות מהתחת. מ"בירה אחת" זה הפך לערב אלכוהול מטורף... ואז הוא נכנס. טוב, אני+אלכוהול+גבר שבא לי עליו. משוואה פשוטה. אני, שיכורה מתמיד, מתעוררת בבוקר ולא ממש זוכרת מה היה, בא לי להרוג את עצמי. הוא מתקשר בצהריים. מדברים, הכל נחמד, ואז הוא אומר, אז מה, סופ סופ עשינו את זה, ואני, מה עונה? כן, בהחלט היה חביב. חביב. כמובן שאחר-כך התנצלתי על המילה, הוא אמר שאין בעיה. סבבה. לא התקשרתי יותר. אולי בגלל עצה ששמעתי מחברה שהוא רק התקשר לצאת בסדר אחרי מה שהיה. אחרי שבועיים, אני וחברה בפאב, משחקות ששבש. הוא בא, מלטף לי את הראש, נותן נשיקה על השפתתים. מה נשמע? אני? אני משחקת ששבש. חוזרת לשחק ששבש. כזאת אני... ברגע שמשהו מוצא חן בעיני, אני הופכת לדג. אקיצר. הרגשתי לא טוב, התקשרתי אליו למחרת, דיברנו היה סבבה, הזמנתי אותו אלי, הוא כבר התכוון לבוא ואז היתה ממתינה. אמר שיחזור אלי, חזר רק אחרי יומיים. התברר שהיתה פאשלה מטורפת בעבודה. והצטער ים פעמים ויחד עם זה לא קבע יום, שעה או מקום להפגש. בכל מקרה, הסתבך. ואני, מצידי, לא עשיתי יותר כלום. אבל כל הזמן חושבת עליו. דיברתי עם הידיד שלי שמכיר אותו, הוא אמר לי שהוא לא שוכב עם כל אחת, ואם הוא היה איתי סימן שיש לו משהו אלי. אמר לי פשוט להיות שם, לזרום, להתקשר... התקשרתי, אמרתי לו בוא לפאב, הוא היה בפאב. עם חבר. וכמובן שעוד פעם תקשורת לוקה בחסר. הלך, נתן נשיקה רטובה על השפתיים, ביקש סליחה ושזה לא יפה. למחרת, שוב, אני עם חברים בפאב, הוא מגיע, נותן נשיקה על הלחי, הולך לשבת עם החברים שלו. אוף. אוף. אוף. אני לא מבינה. אני מתה. אני בעייתית. צריכה לדעת פה ועכשיו. הרבה פעמים הרסתי קשרים בגלל הלחץ הזה. לדעת. והוא ממש מוצא חן בעיני. וזאת גם בעיה, כי ברגע שמשהו מוצא חן בעיני אני א. הופכת לדג וב. בורחת... אני אובדת עצות. ממש. משהו?
