אצלי זה דומה קצת
היא התחילה ללמד אותנו שנה שעברה באמצע השנה, ומאוד אהבתי אותה, אבל השנה, כשהיא התחילה ללמד אותנו גם ספרות, זה עלה לרמות קיצוניות! אני מתה עליה והיא באמת ממש בן אדם מדהים! היא לימדה אותנו הרבה יותר מספרות ותנ"ך- אני יודעת, זה נשמע פלצני בטירוף ובד"כ בעצם אף פעם אני לא כזאת, אבל היא באמת הייתה "מורה לחיים" ואני בטוחה שאני אזכור אותה.. לצערי הרב, היא מחנכת את הכיתה שמעלינו (אם חודש אחד הייתי נולדת מוקדם יותר
) כבר 4 שנים(!), אבל הם לא יודעים להעריך אותה מספיק, באמת... אז שנה הבאה היא ממשיכה בתור מורה מקצועית כנראה, ואני כמעט בטוחה שזה בזכותנו! אנחנו (אני וחברה שלי) כל השנה ניסינו לשאול אותה אם היא ממשיכה או לא, כי זאת גם שנת שבתון שלה שנה הבאה והיא גם בהריון (כך שהסיכויים שהיא תשאר היו אפביים!)- והיא כל הזמן אמרה שהיא לא יודעת! וזה היה ממש ברור שהיא מתכננת לעזוב בגלל שעד פסח מורות כבר צריכות לומר אם הן ממשיכות או לא (אני יודעת את זה כי אמא שלי מורה חחח) אז כבר איבדתי תקווה ותכננו לכתוב לה פשוט מכתב פרידה בסוף השנה.. ואז היא חלתה ממש והייתה בבית חולים ואז בבית שלה והתקשרנו אליה ודיברנו איתה וסמאסנו לה ואפילו כמה בנות מהכיתה שלי שלחו לה פרחים (אני לא ביניהן, גם כי לא הייתי איתן באותו רגע וגם אם הייתי איתן אני לא יודעת אם הייתי עושה את זה כי זה קצת מפחיד, אולי זה מוגזם, אי אפשר לדעת איך היא תגיב פשוט...)! והיא ממ שמחה מזה ואחרי שהיא חזרה היא אמרה שהיא נשארת, אז אני די חושבת שיש לנו חלק בזה חח כי גם אין לה הרבה מה לעשות שנה הבאה בבית הספר בגלל שהכיתה שלה עוברת לתיכון, והיא לא תהיה עכשיו מחנכת לשנה נכון? אז זהו... וכן, גם היא די קשוחה כזאת ויש לה את המבחנים הכי קשים בעולם! אבל היא טובה, היא פשוט מורה טובה... (וואי כמה אני מבלבלת לכם ת'שכל פה! פעם ראשונה שאני כותבת על זה, ובכללי אני כותבת הרבה עוד...) (ווווווווווואייי אני יודעת שהסיכויים הם הכי קלושים שבעולם, אבל אני מזה מתפללת שאין איזה סיכוי שאיכשהוא במקרה היא או מישהו קרוב אליה יראה את זה!!
) חחח באמת צריך לפתוח על זה קומונה