טום יורק ודרך יצירתו

[ודלר]

טום יורק ודרך יצירתו

אני וחבר שלי, שני מעריצי רדיוהד מן המניין, דיסקסנו לא מעט אודות הדיסק האחרון של יורק. נדמה כי הכיוון המופנם משהו, או הפסיאודואנטיפופוליסטי-לא באמת מצליח לו. כלומר זה נראה כאילו הוא בוחן צדדים אקספרימנטליים איזוטריים, עם מוזיקה חייזרית ולא קומוניקטיבית, כשבפועל יומאים לו (כמו תמיד) הימנוני מלודיה מופלאים. גם בפן הטקסטואלי הוא מבקש להיתפש כמוזר וחריג, או לדבר על ממשל בוש בפרפרזות משונות. מה אתם אומרים

 

[black eyed angel]

שאתם צריכים לדבר פחות ולהקשיב יותר

שורה תחתונה, לעניות דעתי, היא שהמוסיקה מדברת בעד עצמה ללא כל קשר לרצונותיו או דעותיו של ט'ום יורק. בספרות ושירה מתייחסים לכך במושג intetional fallacy ואני חושב שנכון יהיה הדבר לעשות ספציפית במוסיקה של יורק. אין משמעות לניתוח וחקירה לשל יצירה אם פועל יוצא של חקירה זו היא הנאה פחותה.

 

[ודלר]

מסכים איתך, אבל

עצם העובדה שמוסיקה מסויימת מכוונת גם אל האינטלקט (כמו מוסיקה קלאסית למשל) אין פירוש הדבר שכשחוקרים אותה עושים אוול ליוצר שלה. אני די משוכנע שהמילים, המוזיקה ואפילו עטיפת הדיסק הן חלק ממיקשה אחת של האומנות של יורק- לעמוד על ההליך האומנותי זה חלק מההנאה, לפחות עבורי. אני מניח אגב שגם עבורך, אחרת לא היית עולה לפורום ומתנסח, יכולת פשוט להצמיד אוזניות ולעצום עיניים (מה שאני עושה כשאני שומע אותו)..

 

[black eyed angel]

חולק אני על דעתך

לפחות בכל הקשור למוסיקה קלאסית. הגדרתך של מוסיקה זו היא הגדרה עכשיווית שנועדה להבדיל בין סגנון זה לסגנונות המודרנים. אין סגנון מוסיקאלי שהגדרתו היא פנייה לאינטלקט של אדם. כל מוסיקה באשר היא פונה לרגש ולשכל כאחד. ניתן לכתוב עבודה אקדמאית על צ'ייכובסקי ובאותה נשימה על בירטני ספירס. אני לא טוען שכאשר חוקרים יצירה התוצאה היא בהכרח פגיעה באיכות היצירה, אלא שחקירה היא לא בהכרח הכלי המתאים לדיון על מוסיקה (שלא לדבר על האזנה למוסיקה). כלומר נראה לי כי על גבי דפי הפורום הדיון מתמקד כמעט אקסלוסיבית בקשר הרגשי של באי הפורום למוסיקה של רדיוהד ושל יורק. אפילו ניתוח הטקסטים נוגע בעיקר בתחושות שהטקסט העלה אצל הקורא/שומע. החקירה, כפי שהובאה על ידיך, נתנה לי לפחות הרגשה של דיון מתמאטי - אי לכך תגובתי. אנא, אל תיקח את דברי כניסיון בסתימת פיות שכן זהו הדבר האחרון שאני מבקש לעשות. אני יכול לומר בכנות שתגובתי הראשונה הייתה אינסטינקטיבית למה שנראה בעיני כהפשטה קרה של יצירה ויוצר שהם ביחד סינרגיה (אם מעולם להגדרה זו הייתה משמעות אמיתית בעיני היא משתקפת בשיא עוצמתה במוסיקה של רדיוהד).

 

[Shame in you]

בואנה אחי

איזה מילים...אני יכולה לראות מצחים של אנשים תמימים מתקמטים בנסיון לפענח.

 

[V e g]

אין צורך להיבהל ../images/Emo13.gif

או שכן... פסיאודו-אנטי-פופוליסטי - מזוייף בדרכו המנסה למצוא חן בעיני אנשים עם טעם כביכול "מורכב" במוסיקה. זהו. יש אנשים שכותבים XD ויש אנשים שכותבים פסיאודואנטיפופוליסטי. יש מקום לכולם

 

[ודלר]

רק רגע

זה לא בדיוק מה שהתכוונתי, מעניין איך לכל מילה יש פרשנות סובייקטיבית. אני רציתי לציין שהמוסיקה שלו, שעובדתית איננה רוק מלהיב בסגנון או.קיי.קומפיוטר, מוסיקה מהדיסק האחרון שמזכירה ניסוי באלכימיה- אפילו מוזיקה כזו יוצאת לו בסופו של דבר חלומית ומופלאה- גם בלי דיסטורשן ותופים. זהו

 

[V e g]

הבנתי

אז אתה אומר שאתה בעצם מתחבר למוסיקה באלבום האחרון. נשאר בי הרושם בכל אופן מדבריך, שאתה לא מתחבר לאג'נדה של יורק. למרות שעבור מי שרגיל למוסיקה ניסיונית כזאת, האלבום הזה הוא שגרתי בצליל שלו, אני חושב שה"אשם" העיקרי בכך שלמרות השינוי העצום המוסיקה עדיין מדברת אלינו, הוא ניגל גודריך, המפיק מאז ועד עכשיו. הפקה יכולה להפוך שיר שאתה אדיש אליו לעיתים, לשיר שאתה לא יכול להפסיק לשמוע. כך למשל, לא יחסתי עניין רב ל- Cymbal Rush באלבום, אבל כששמעתי אותה בהופעה לתוכנית טלויזיה (אפשר למצוא ב-youtube), זה הפך לשיר האהוב עלי באלבום.

 

[ודלר]

לסיכום הדיאלוג המפרה

רק אוסיף שאני מחכה בכיליון עיניים לראות מה זה יורק עם ובלי רדיו הד. האם העוצמה הביצועית שהלהקה מכניסה, מאפשר לדמיון של יורק להרקיע שחקים, בעוד הוא כשלעצמו עם עצמו ייטה לזן מעודן של אוטיסטיות, כאמור ללא המפיק גם אוטיסטיות חלודה במקצת. ושאלה לסיום- האם זה נכון שיורק כותב/מלחין את ה-כל ברדיוהד? אם כן, זה לא אנושי. אפילו הביטלס היו לפחות שניים.

 

[V e g]

לסיכום

שלא כמו פעם, כשחשבתי שעיקר היומרות המוסיקליות נמצאות רק בידיו של יורק, זה לא נכון. אלבום הסולו הוא דוגמא. ברדיוהד, תמצא שימוש נרחב בכלי מיתר וכלי נשיפה, והכלי הזה, Odnes Martenot. ג'וני למד במוסד מוסיקלי, ויש לו כשרון מופלא בעיני. בנוסף, אי אפשר להישאר אדיש לשירים נהדרים כמו The Tourist ו- A wolf at the door שג'וני הלחין, ככה שת'ום לא לבד. גם לשאר יש הרבה מה לומר. אני מקווה ובטוח שהם ימשיכו בכיוון משותף ולא בכיוון סוליסטי של יורק.

 

[asaphxiix]

ג'וני מלך

(סליחה שזו כל תרומתי לדיון המפרה, הוא פשוט פורה מספיק בעצמו לדעתי, את זה רק הייתי חייב לציין).

 

[radiofloyd]

מסכים איתך...שומעים כאן את המעורבות

של נייג'ל באופן היסטרי.

 

[kittycatbone]

*רמז אליי* ../images/Emo9.gif

הלו גם אני יכולה לדבר על הרומנטיזציה של הפסיכואנליזה של הקוורטסקסטאקורד.

 

[V e g]

אתה לא לבד

ובגישה הזאת שלך נמצאים לא מעט אנשים, שלא יודעים או מוכנים לעכל את האלבומים האחרונים, בין היתר כי זאת פחות מוסיקה של בית פזמון ופחות מוסיקה שנחמד לזמזם, לטענתם. במקרה הגרוע חלקם לא מתפשר על פחות מ-The Bends, ובמקרה הטוב הגבול הוא Kid A. מנגד, אני מנסה להבין, אם לשים בצד לרגע את הפאן המוסיקלי, איפה אבד לך ת'ום יורק באלבום האחרון שלו? יכול להיות שהטקסטים נתפסים תלושים כי לא התחברת מספיק למוסיקה (בין אם אתה לא/אוהב אלקטרוני)? בנוסף לעניות דעתי, צריך לעשות הפרדה בין אלבום של רדיוהד לאלבום של יורק. האחרון מטבע הדברים יהיה יותר מסוגר, כמו שאמרת, אבל למרות זאת מבקרי המוסיקה (ואני, שקטונתי) חושבים שיורק דווקא סימן חזרה לשירים יותר "עכילים". מה דעתך?

 

[ודלר]

גם אתה לא

ראשית, אין מה לעשות, כנראה לא היה ולא יהיה כמו או.קיי קומפיוטר, זו הבלחה מושלמת ואין טעם לטחון סופרלטיבים על מה שמושלם. מאידך, הדיסק שאני הכי אוהב והכי חוזר לשמוע זה אמנזיאק, בו אני חושב שיורק נתן דרור למלודיה מורכבת ושקטה (מה שאני מחפש במוסיקה). ובאשר לדיסק האחרון, אכן זו פעילות פרטנית/חתרנית של יורק, הוא יכול לאפשר לעצמו לעשות ניסויים בלפ-טופ ולהישמע איזוטרי כאוות נפשו. שמעתי בראיון שהוא היה די חסר ביטחון ביחס לדיסק לפני שזימן אליו את המפיק שהוא אוהב (נייג'ל). יש בדיסק כמה מלודיות מוצלחות ביותר, השיר הראשון, השני, השלישי והשישי. מה אתה אומר?

 

[V e g]

אני יכול להבין

שאתה מחפש את המלודיות אם אהבת את 1,2,3,6. גם אני, מתחבר יותר לקטע הזה, זה עניין של מה אסתטי עבורך. אמנזיאק הוא אלבום מאוד לא אחיד, והוא האלבום שהכי קשה היה לי להתחבר אליו. כשאני אומר לא אחיד, אני מתכוון שהוא משתנה בצורה שלא מובנת לי. אני מאבד אותו בד"כ בשלב של Knives out, למרות שהשירים הבאים כמובן גם מצויינים, אבל הם פשוט לא מתחברים אחד לשני, לדעתי. כמובן, האלבומים שקדמו לאמנזיאק הרבה יותר מלודים, אם כי לא יודע עד כמה שקטים ומורכבים.

 

[ודלר]

לא ענית לי על שאלתי

האם יורק חתום על כל הלחנים והטקסט ברדיוהד

 

[black eyed angel]

לא

רדיוהד כלהקה חתומים על כל השירים והלחנים. המוסיקה היא של רדיוהד ללא שיוך לחבר להקה כזה או אחר (כמו אצל הביטלס למשל). שם לא יהיו תביעות משפטיות במקרה של "התפרקות" כי אף אחד לא יכול לנצח.

 

[ודלר]

הוודאות שלך מסגירה את משאלת ליבך

 

[black eyed angel]

שהם לא יתפרקו לעולם?

תפסת אותי...