אפנה אותך ללהקה אחרת..
פינק פלויד, בשנת 69 החליטו שהם רוצים לחצות גבולות. הם אמרו ככה: כל חבר יתפוס חצי צד ויניל, וכל אחד ילחין מה בראש שלו, אח"כ נעבד כולנו ביחד. כל אחד הלחין משהו שונה לחלוטין מהשני, הם יצרו אלבום אקספרמנטלי-אנטיפופוליסטי לחלוטין. לא הרבה אוהבים את מה שיצא שם. אבל זה האלבום שמציין: "אוקיי, לפני זה עשינו פסיכדליה מתוחכמת, עכשיו אנחנו כבר עושים ארט-רוק לחלוטין" זה האלבום שמפריד בין הפינק פלויד שכולם מכירים (דארק סייד, מדל WYWH, החומה) לבין הפינק פלויד שלא כל כך מכירים (רליקס, PATGOD וSOS). אקספרמנטלי אולי יכול להישמע מטומטם, אבל לא סתם קוראים לזה אקספרמנטלי. זה נותן בסיס לבאות, זה ניסויי. (יש לציין שלא שמעתי את האלבום של יורק מלואו, ולכן אני לא מעביר פה דעה על האלבום, אלא על ההערה שנותנת תחושה שאקספרמנטליות זה לא טוב)
