טור 2004 הנבחרים:

[aFish]

אפרופו הקהל באלפ

ובטור בכלל. האם לדעתכם הכתובת על הקיר? האם יקרה יום אחד אסון אמיתי ולאוו דווקא בדמות תאונה? אולי הסיכון יורד עם לאנס לא חוזר, אבל אני (הפרנואיד) חששתי כל הזמן מהנורא מכל. אולי בגלל שאנשים במדינה בה רצחו ראש ממשלה כבר לא יכולים להפסיק לחשוב על אסונות כאלו?

 

[יאיר בן עמי]

תלוי מה אתה מגדיר אסון

אם אדי מרקס סיים במקום שני עם צלעות שבורות (אגרוף של צופה בבטן) ולסת שבורה (לא ברור מה עף על הכביש ונכנס בגלגלים) לא ראשון בפעם השישית זה אסון?

 

[אמיר פז]

קצת מסקנות מקריאת התגובות

קודם כל, לעצמי - אחרי שכמעט כולם כללו את ארמסטרונג כמצטיין תהיתי ביני לביני למה התעלמתי ממנו ופתאום ירד לי האסימון - שבעצם התייחסתי אליו כאל "אקס יורה", מישהו שבכלל לא בחשבון הזה. יש אותו ויש את כל האחרים שלגביהם אפשר לשאול מי הצטיין, מי הפתיע וכו'. קלודן - כמעט כולם כללו אותו, רק בהגדרות שונות שכולן חיוביות: מצטיין, מפתיע, פועל. הנימוקים שלי להיותו המצטיין עדיין משכנעים אותי... פועלי הדואר - גם זה בקונצנזוס. אני רואה שההתלבטות שלי בין לאנדיס לבין אזבדו משותפת לרבים. ווקלר - אותו כנ"ל כמו קלודן. אולריך - כמעט ולא נכלל כמאכזב, ואני תומך בלהט.

 

[aFish]

לא רק זה...

למרות שלא הייתי "בעד" אף אחד (וגם לא נגד) אלא בעצם בעד הדרמה, מתח והנאה אני חייב לציין שהתעוררה בי סימפטיה אדירה לאולריך. החל מהסרט על ביאנקי שראיתי אותו ממש לפני התחלת הטור, דרך הנחישות שלו, חוסר הוויתור לעצמו גם כשהוא יודע שכולם מאוכזבים ממנו וכלה בפודיום של הקבוצה המנצחת אתמול. הרוגע שלו, החיוכים, הנינוחות - לי זה חימם את הלב לראות את הספורטאי הזה - עם כל הביקורת שהוא סופג. אני מפרגן לו כל הדרך לאולימפיאדה (הוא יהיה שם נכון?)

 

[חולהחורף]

תמונות מהטור שקשה לשכוח

באמת, רוב רובינו היינו תמימי דעים לגבי המצטיין, המאכזב, ההפתעה וכו', אבל בכל זאת, מה שהופך את הטור למשהו מיוחד הוא דווקא הרגעים המיוחדים, המרגשים והדרמטיים שקשה למצוא בתחרויות אחרות. לצד "קלאסיקות" מהעבר כמו "המבט" של לאנס לאולריך, פנטאני ולאנס ראש בראש על המונט ונטו, חבייר אוצ'ואה מקרטע בהירואיות לניצחון על ההואטר-קאמפ ועוד ועוד, אפשר להוסיף השנה עוד הרבה רגעים מרגשים והיתוליים. נוסף על מה שהוזכר, היו עוד כמה קטעים מצחיקים ומרגשים כמו רובי מק'יואן שמגיע פעמיים לקו הסיום כשהוא על גלגל אחד להנאת הקהל, ג'ימי קספר שעוקף את כל הפלוטון ביום האחרון כדי לרכב לפני לאנס, מוציא מצלמה דיגיטלית ומצלם את לאנס, השמפניה שחילקו USPS לאולריך, הפריצה ההירואית של אולריך באלפים שהוכיח שהוא ספורטאי אמיתי עד הסוף ולא חסר עוד, מי שנזכר יכול להוסיף...

 

[בועז שחר]

והבחירות שלי...

המצטיין: כל מילה מיותרת, 6 ניצחונות (5 אישיים ואחד קבוצתי). הצגה קאניבלית (במובן הטוב של המילה) של לאנס ארמסטרונג. המאכזב: הרשימה ארוכה: פטאקי, הראס, מנצ'וב, צ'יפוליני, מאיו, המילטון, מק'גי. ובסופו של דבר מבחינתי פטאקי הוא האכזבה הגדולה, הוא הרוכב שממנו ציפתי להכי הרבה בטור השנה. רגע מרגש: ויראנק משמח את הצרפתים ביום הבסטיליה. אני לא אוהב את ויראנק, אבל הרכיבה ההירואית שלו באותו יום ריגשה אותי. רגע מכוער: ביום הכי יפה של הטור (האלפ דו'אז), הכתובות, היריקות הדחיפות. אבל יותר מכל ההתנהגות של אוהדי אולריך נגד יינס וויט. לתקוף אותו ולקרוא לו "יהודה" (יהודה איש קריות הבוגד הגדול ביותר לפי המסורת הנוצרית), לא מגיע לרוכב המדהים הזה, בעיקר אחרי טור כזה מרשים. הפועל: תיקו בין שניים, לנדיס ופאולו בטיני. הצעיר: תיקו בין שניים, קארפטס ותום בונן התותח. וקטגוריה נוספת הלוחם: תומאס ווקלר.

 

[aFish]

טעות ../images/Emo70.gif

הלוחם זה מיקו

 

[בועז שחר]

עכשיו נפל לי האסימון...

מיקו זה בעצם דון קישוט (מה שאומר שכל השאר הם תחנות רוח)

. מעניין עם גם כל משפט שני של דון קישוט הסתיים ב-"אתה יכול לדחוף את זה לת*ת!!!". ד"א שמעתי שמיקו מחפש עכשיו עוזר נאמן שימשיך איתו לקרבות החדשים (סוג של סאנשו פנשו כזה). אז כל מי שרוצה יכול לשלוח קורות חיים ל... דרישות התפקיד הם: לצעוק כמה שיותר חזק" "הוא מסומם!!!!" ו-"אתם מסונוורים!!!!", ובמידה ואתם נתקעים בויכוח אז אתם חייבים להראות שאתם מסוגלים להתחמק עם במשפט המדהים והקלאסי " אתה יכול לדחוף את זה לת*ת" או אם אין ברירה אז "מעניין את הת*ת שלי". ממש קלאסיקה הדון קישוט שלנו...

 

[עמנואל בלחסן]

1.המצטיינים-קלודן,לנדיס,אזבדו, וויט

2.המאכזב-מאיו, המילטון, זובלדיה,אוסקר סבייה 3.הרגע המרגש- דוחפים את מאיו. 4.המכוער-האנשים שמתפרצים לכביש. 5.לנדיס,אזבדו,קלודן 6.ההפתעה-ווקלר,קלודן 7.קארפטס, ווקלר

 

[עמנואל בלחסן]

חייב לציין שאולריך הצטיין, למעט

היומיים הרעים שהיו לו בפרנאים. כי חוץ מהם הוא נפל רק מארמסטרונג.

 

[George39]

שלי

1) לאנס ארמסטרונג 2) אורליך+המילטון 3) אלפ דואז 4) סימאוני 5) לנדיס + אזבדו 6) באסו 7) ווקלר

 

[arieleco]

הבחירה שלי

הרוכב המצטיין - קשה לי אבל לאנס הרוכב המאכזב - המילטון - שנה שעברה הוא סחב טור שלם עם שבר ועכשיו בשל כאבי גב הוא פורש לאחר כל ההכנות. לדעתי, או שבשנה שעברה הוא עבד על כולם ולא היה לו שבר [כמו שהרבה חושבים] או שהוא פרש השנה בגלל סיבות אחרות. מאיו והראס איכזבו אומנם אבל לזכותם ייאמר שהם עוד ניסו קצת הרגע המרגש - כן לראות את קלודן - אולריך, חברים כל כך טובים כבר כמה שנים, תומכים אחד בשני לאורך כל הדרך. הרגע המכוער - ארמסטרונג ונסיונו להיות הבוס של הפלוטון, הוא התעסק בדברים שהוא לא צריך לעסוק בהם. הפועל הטוב ביותר - עם כל הכבוד ללאנדיס ואזבדו הפועלים הטובים ביותר היו הינקפי ואקימוב, זה פשוט מדהים מה שהם עושים ההפתעה - קלודן לא הפתיע אותי כל כך כי אני עוקב אחריו זמן רב ומכיר ביכולותיו, ובכל זאת הפתיעה אותי העובדה שהוא עקף את יאן. הרוכב הצעיר - קרפטס ועוד משהוא, תופעה יוצאת דופן זו הרכיבה של אולריך באלפ דואז, לא קיימים רוכבים שמסוגלים לעלות את ההר האכזרי הזה בפוזיצית נג"ש כמו שאולריך עשה.

 

[Mont Ventoux]

לדעתי גם

הספרינט בווילאר דה לאן היה מרגש. ארמסטרונג לוקח את באסו בסיבוב.