טיטו, גבעתיים.
על טיטו כבר כתבתי בעבר, ולא התכוונתי לכתוב פעם נוספת אלמלא גם היא, מסתבר, מצטרפת לסאגת ה"שינינו את התפריט" שתוקפת אותי בחודש האחרון. נראה לי שאפשר לפתוח מדור שבועי עם סיפורי מסעדות שנאלצות לעשות תרגילים בהישרדות.
מהשינויים בתפריט עצמו בלטה ההורדה של הארנצ'יני שרצינו לנסות שם לראשונה והתאכזבנו לגלות שכבר אין. במקום זה הזמנו לראשונות פרחי כרובית מטוגנת וקריספי קלמרי.
פרחי כרובית כפשטידה עם בשמל או סתם עם ציפוי פירורים היא מנה שנמצאת אצלנו קבוע בארוחות שישי. כאן הציפוי, על פי התפריט, הוא של בלילת פרמג'יאנו. אם נסכם את הביקורת של הקטנה - אצל סבתא הכרובית יותר טובה. הכיף במנות האלה זה לקבל קצת קרנצ'יות מהציפוי. כאן זה היה סתם ציפוי חום, די שמנוני, די לא מורגש בטעם, המנה המיותרת בארוחה.
קריספי קלמארי - התלונה היחידה שיש לי זה שהקטנה קצת השתלטה לנו על המנה. זה אחד הפייבוריטס שלה כבר מגיל צעיר. ממה שטעמתי - מנה מוצלחת. עשויה היטב. איולי נענע היה נחמד, עם עקצוציות נחמדה. מנה שבהחלט נשמח להזמין שוב.
מהעיקריות - הלכנו על השתים הקבועות שלנו. זה לא המקום להימורים.
הלזניה ראגו הוכיחה את עצמה שוב כבחירה מוצלחת. עשירה בטעם, עם רוטב עגבניות סמיך שמאד מוסיף לה. גם כאן - אין תלונות.
קנלוני במילוי תבשיל ציידים - פייבוריט נוסף שלנו, הוא הקורבן העיקרי משינוי התפריט. בעבר היה מדובר על מנה באורך 80 סנטימטר, בעובי של 8-10 סנטימטר. ממולאת בתבשיל בשר מעולה, שוחה ברוטב שמנת ופרמג'ן. רק לראות את זה ככה מגיע כבר היה מקפיץ לך את כל הבטן מהתלהבות. כל אחד היה מקבל שתי חתיכות יפות של 8 על 8 סנטימטר ובשבילי לבוא למקום הזה רק בשביל הקנלוני הזה.
עם ה"שינוי בתפריט" הצינור הרציני הזה הוחלף בארבע צינוריות דקות, שמאד מזכירות את הבלינצ'ס של שבועות הבא עלינו לטובה. זה כבר אומר שנפח המנה קטן ב-40% לפחות, וכל הפאסון שלה בזכות הצינור הארוך - הלך.
הבשר במילוי נשאר אותו הבשר, אבל הוא סבל מרטיבות יתר, לדעתי בגלל שהגליל הקטן הזה של הבלינצ'ס כולא את כל האדים בפנים להבדיל מהצינור שלושה צול של הגירסה הקודמת ששם הבשר אף פעם לא סבל מרטיבות.
הדבר היחיד שנותר אותו דבר היה הרוטב המושחת. אבל המנה בכללותה ספגה מכה אנושה מהשינוי בתפריט. זה עדין טעים, אבל רחוק שנות אור מהמעדן שפינטזתי עליו מביקור לביקור. זו גם הפעם היחידה שהלזניה, מוצלחת ככל שתהיה, עקפה את הקנלוני שתמיד היה הכוכב.
לקינוח הזמנו פבלובה, וההמלצה הכי טובה שיש לי על המנה הזו היא להזמין אותה בג'ירף. אנחנו מרבים להזמין אותה בג'ירף מהעיסקית צהרים, להבדיל מהמנה של הג'ירף - המרנג היה קשה מדי והמנה מתוקה מדי. ממש ממש מתוקה מדי. בג'ירף זה בדיוק ההיפך מזה.
לסיכום... אם בביקורים הקודמים יצאתי משם בתחושה של 90, אז הפעם הציון סובב סביב ה-78. הקלמארי והלזניה היו החוליה החזקה. הכרובית והקינוח היו מבחינתי הלא מוצלחים. אבל יותר מכל אני לוקח משם את החרקירי שעשו לקנלוני, ספינת הדגל של המקום מבחינתי, שעבר חרקירי כאוב, ואני באמת כבר על סף יאוש מכל "שינויי התפריט" והסגירות שאנחנו עוברים לאחרונה. המצב קטסטרופאלי.
על טיטו כבר כתבתי בעבר, ולא התכוונתי לכתוב פעם נוספת אלמלא גם היא, מסתבר, מצטרפת לסאגת ה"שינינו את התפריט" שתוקפת אותי בחודש האחרון. נראה לי שאפשר לפתוח מדור שבועי עם סיפורי מסעדות שנאלצות לעשות תרגילים בהישרדות.
מהשינויים בתפריט עצמו בלטה ההורדה של הארנצ'יני שרצינו לנסות שם לראשונה והתאכזבנו לגלות שכבר אין. במקום זה הזמנו לראשונות פרחי כרובית מטוגנת וקריספי קלמרי.
פרחי כרובית כפשטידה עם בשמל או סתם עם ציפוי פירורים היא מנה שנמצאת אצלנו קבוע בארוחות שישי. כאן הציפוי, על פי התפריט, הוא של בלילת פרמג'יאנו. אם נסכם את הביקורת של הקטנה - אצל סבתא הכרובית יותר טובה. הכיף במנות האלה זה לקבל קצת קרנצ'יות מהציפוי. כאן זה היה סתם ציפוי חום, די שמנוני, די לא מורגש בטעם, המנה המיותרת בארוחה.
קריספי קלמארי - התלונה היחידה שיש לי זה שהקטנה קצת השתלטה לנו על המנה. זה אחד הפייבוריטס שלה כבר מגיל צעיר. ממה שטעמתי - מנה מוצלחת. עשויה היטב. איולי נענע היה נחמד, עם עקצוציות נחמדה. מנה שבהחלט נשמח להזמין שוב.
מהעיקריות - הלכנו על השתים הקבועות שלנו. זה לא המקום להימורים.
הלזניה ראגו הוכיחה את עצמה שוב כבחירה מוצלחת. עשירה בטעם, עם רוטב עגבניות סמיך שמאד מוסיף לה. גם כאן - אין תלונות.
קנלוני במילוי תבשיל ציידים - פייבוריט נוסף שלנו, הוא הקורבן העיקרי משינוי התפריט. בעבר היה מדובר על מנה באורך 80 סנטימטר, בעובי של 8-10 סנטימטר. ממולאת בתבשיל בשר מעולה, שוחה ברוטב שמנת ופרמג'ן. רק לראות את זה ככה מגיע כבר היה מקפיץ לך את כל הבטן מהתלהבות. כל אחד היה מקבל שתי חתיכות יפות של 8 על 8 סנטימטר ובשבילי לבוא למקום הזה רק בשביל הקנלוני הזה.
עם ה"שינוי בתפריט" הצינור הרציני הזה הוחלף בארבע צינוריות דקות, שמאד מזכירות את הבלינצ'ס של שבועות הבא עלינו לטובה. זה כבר אומר שנפח המנה קטן ב-40% לפחות, וכל הפאסון שלה בזכות הצינור הארוך - הלך.
הבשר במילוי נשאר אותו הבשר, אבל הוא סבל מרטיבות יתר, לדעתי בגלל שהגליל הקטן הזה של הבלינצ'ס כולא את כל האדים בפנים להבדיל מהצינור שלושה צול של הגירסה הקודמת ששם הבשר אף פעם לא סבל מרטיבות.
הדבר היחיד שנותר אותו דבר היה הרוטב המושחת. אבל המנה בכללותה ספגה מכה אנושה מהשינוי בתפריט. זה עדין טעים, אבל רחוק שנות אור מהמעדן שפינטזתי עליו מביקור לביקור. זו גם הפעם היחידה שהלזניה, מוצלחת ככל שתהיה, עקפה את הקנלוני שתמיד היה הכוכב.
לקינוח הזמנו פבלובה, וההמלצה הכי טובה שיש לי על המנה הזו היא להזמין אותה בג'ירף. אנחנו מרבים להזמין אותה בג'ירף מהעיסקית צהרים, להבדיל מהמנה של הג'ירף - המרנג היה קשה מדי והמנה מתוקה מדי. ממש ממש מתוקה מדי. בג'ירף זה בדיוק ההיפך מזה.
לסיכום... אם בביקורים הקודמים יצאתי משם בתחושה של 90, אז הפעם הציון סובב סביב ה-78. הקלמארי והלזניה היו החוליה החזקה. הכרובית והקינוח היו מבחינתי הלא מוצלחים. אבל יותר מכל אני לוקח משם את החרקירי שעשו לקנלוני, ספינת הדגל של המקום מבחינתי, שעבר חרקירי כאוב, ואני באמת כבר על סף יאוש מכל "שינויי התפריט" והסגירות שאנחנו עוברים לאחרונה. המצב קטסטרופאלי.
