טיסה מרהיבה ומפחידה ב Grand Canyon
לאחר שעברנו את הרי הרוקי במאמץ רב באזור העיר אלבקרקי בניו מקסיקו, החלטנו לקום מוקדם ליום הטיסה שהיה צריך להיות בין היפים: סיור מעל הפארקים הלאומיים בהרים. המראנו מעיירה נידחת בניו מקסיקו לכיוון Lake Powell (באריזונה, כמדומני). טיפסנו לגובה 10,000 רגל באוויר הקר מאד, והשקט של הבוקר וכעבור כשלוש שעות טיסה, מעל המדבר הצחיח אך מלא סלעים מזדקרים, ראינו פיסות של מים כחולים מבצבצות מבין ההרים הכתומים - צהובים. המראה היה מהמם. לשונות המים של האגם השתלחו להן למפרצים רבים מספור והניגוד בין המים למדבר היה מרתק. משם - המשכנו צפונה לכיוון ה Bryce Canyon, שמורה בה ישנן תצורות סלע כתומות הנראות כעמודים אדירים ומעוצבים כמגדלי ארמונות באגדות, והכל טבעי. נחתנו במנחת המקומי בקור עז ולאחר מנוחה קלה , המראנו באיטיות מהמנחת. זאת העת לספר שגובה הצפיפות אכן פועל. המנחת היה בגובה של כ 6000 רגל מעפ"י, ולמרות הטמפרטורה הקרה, המטוס בקושי האיץ וההמראה ארכה זמן רב מאד שנראה כנצח. לאחר ההמראה, האוויר כבר לא היה יציב כמקודם. נוימן ישב מאחרו והחל לחוש בקפיצות, בעוד שכטר, שהטיס, מנסה לתפוס טרמיקות כפי שדואה לימד אותנו באלבקרקי. כל פעם שכנף התרוממה, הוא פנה לתוך הטרמיקה והיה מאושר כשהצלחנו לצבור גובה. רק לשם מתן קנה המידה, עקב הרוחות החזקות מאד שנשבו באזור באותו יום (30 עד 40 קשר על הקרקע ויותר מכך ברום), נוצרו זרמים עולים ויורדים חזקים ביותר. כשאני מדבר על חזקים ביותר, אני מדבר על זרמים עולים שמגיעים עד 1800 רגל בדקה (מרגישים מכה חזקה בתחת) וזרמים יורדים של עד 1300 רגל בדקה. סיירנו צעל ה Zion Park , שלדעתי הוא בין הפארקים היפים בארה"ב עם קירותיו התלולים האדירים ומשם טסנו לגרנד קניון. ע"פ הוראות ה FAA הטיסה מעל הקניון מוגבלת מתחת לגובה 14,500 (כ 6000 מעפ"ש) ורק במסדרונות מיוחדים ניתן לטוס פחות (מינימום של 10,000 רגל QNH). תכננתי לנו ב GPS נתיב התואם את המסדרון האוויר ושייטנו ב 10,000 רגל כשהמטוס מטלטל במה שנקרא Light Turbulance ולפעמים גם Moderate Turbulance. הטיסה לא היתה נעימה, בעיקר לנוימן שישב מאחור. המטוס הטלטל כקליפת אגוז במים סוערים. הטלטולים התחזקו ככל שהתקרבנו לקניון. ברגע שחצינו את גדת הקניון הצפונים, הטלטולים הגיעו לשיאם. שמרנו באדיקות על ה Va ( תשעים ושבעה קשרים) , כדי לפחות להיות בטוחים שהמטוס לא יתפרק. שמענו את קולות הרוח האימתנית (להערכתינו הצנועה כ 60 עד 70 קשר, אבל זו רק הערכה לא מבוססת) פוגעת במטוס ומשנה את כיוונה ועוצמתה מדי כמה שניות. המטוס טיפס והנמיך כמעט ללא שליטה. הקטעים שמהם חששנו בעיקר היו אלה שבהם טסנו ב Vy במנוע מלא וה VSI הראה הנמכה של 1000 רגל לדקה ומד הגובה הסכים איתו... פשוט לא ידענו איך לצאת מזה. היינו באמצע הקניון והמטוס כבר היה בגובה 9000 (1000 רגל מתחת לגובה החוקי). הגדה השנייה הייתה ב 6000 עד 7000 רגל. במבט למטה, ראינו את הקרקע הפעורה ואת נהר הקולורדו השוצף כ 6000 רגל מתחתינו - מראה מרהיב ומפחיד כאחד. לא עניין אותי באותו רגע לשמור על המסדרון הקבוע ועל וביקשתי משכטר שיפנה אותנו לנקודה הקרובה ביותר בעברו השני של הקניון. המטוס המשיך לקפוץ ובקפיצה רצינית אחת - נוימן חבט את ראשו בגג הפלסטיק של התא ועשה בו סדקים רציניים.. כעבור מספר דקות הגענו אל עברו השני של הקניון והתחלנו את ההנמכה את שדה התעופה Grand Canyon Int. נחתנו שם ברוח משבית חזקה שהגיעה עד 33 קשרים (רכיב צד של כ 15 קשר). לאחר מנוחה והמראה מחודשת, התרחקנו מגדת הקניון בדרכנו ללאס - ווגאס ונוימן טיפס ל 12,000 רגל, שם היה קצת יותר שקט. את המתח הוצאתי בלאס - ווגאס והרווחתי 56$!! בשלב מאוחר יותר, כבר בדרך חזרה מערבה קיבלנו עצה ממדריך מנוסה ב Mountain Flying בנושא הזרמים היורדים, בעייה שניתן להתקל בה גם בטיסה בארץ (אולי בצורה מתונה יותר, אך היא קיימת באזור הרי הגליל והר הכרמל ובאזורים הרריים אחרים). כשנתקלים בזרם יורד - יש להוריד אף , להגביר מהירות ולצאת ממנו כמה שיותר מהר. זיכרו - בכל מקרה - לא לעבור את ה Va!
לאחר שעברנו את הרי הרוקי במאמץ רב באזור העיר אלבקרקי בניו מקסיקו, החלטנו לקום מוקדם ליום הטיסה שהיה צריך להיות בין היפים: סיור מעל הפארקים הלאומיים בהרים. המראנו מעיירה נידחת בניו מקסיקו לכיוון Lake Powell (באריזונה, כמדומני). טיפסנו לגובה 10,000 רגל באוויר הקר מאד, והשקט של הבוקר וכעבור כשלוש שעות טיסה, מעל המדבר הצחיח אך מלא סלעים מזדקרים, ראינו פיסות של מים כחולים מבצבצות מבין ההרים הכתומים - צהובים. המראה היה מהמם. לשונות המים של האגם השתלחו להן למפרצים רבים מספור והניגוד בין המים למדבר היה מרתק. משם - המשכנו צפונה לכיוון ה Bryce Canyon, שמורה בה ישנן תצורות סלע כתומות הנראות כעמודים אדירים ומעוצבים כמגדלי ארמונות באגדות, והכל טבעי. נחתנו במנחת המקומי בקור עז ולאחר מנוחה קלה , המראנו באיטיות מהמנחת. זאת העת לספר שגובה הצפיפות אכן פועל. המנחת היה בגובה של כ 6000 רגל מעפ"י, ולמרות הטמפרטורה הקרה, המטוס בקושי האיץ וההמראה ארכה זמן רב מאד שנראה כנצח. לאחר ההמראה, האוויר כבר לא היה יציב כמקודם. נוימן ישב מאחרו והחל לחוש בקפיצות, בעוד שכטר, שהטיס, מנסה לתפוס טרמיקות כפי שדואה לימד אותנו באלבקרקי. כל פעם שכנף התרוממה, הוא פנה לתוך הטרמיקה והיה מאושר כשהצלחנו לצבור גובה. רק לשם מתן קנה המידה, עקב הרוחות החזקות מאד שנשבו באזור באותו יום (30 עד 40 קשר על הקרקע ויותר מכך ברום), נוצרו זרמים עולים ויורדים חזקים ביותר. כשאני מדבר על חזקים ביותר, אני מדבר על זרמים עולים שמגיעים עד 1800 רגל בדקה (מרגישים מכה חזקה בתחת) וזרמים יורדים של עד 1300 רגל בדקה. סיירנו צעל ה Zion Park , שלדעתי הוא בין הפארקים היפים בארה"ב עם קירותיו התלולים האדירים ומשם טסנו לגרנד קניון. ע"פ הוראות ה FAA הטיסה מעל הקניון מוגבלת מתחת לגובה 14,500 (כ 6000 מעפ"ש) ורק במסדרונות מיוחדים ניתן לטוס פחות (מינימום של 10,000 רגל QNH). תכננתי לנו ב GPS נתיב התואם את המסדרון האוויר ושייטנו ב 10,000 רגל כשהמטוס מטלטל במה שנקרא Light Turbulance ולפעמים גם Moderate Turbulance. הטיסה לא היתה נעימה, בעיקר לנוימן שישב מאחור. המטוס הטלטל כקליפת אגוז במים סוערים. הטלטולים התחזקו ככל שהתקרבנו לקניון. ברגע שחצינו את גדת הקניון הצפונים, הטלטולים הגיעו לשיאם. שמרנו באדיקות על ה Va ( תשעים ושבעה קשרים) , כדי לפחות להיות בטוחים שהמטוס לא יתפרק. שמענו את קולות הרוח האימתנית (להערכתינו הצנועה כ 60 עד 70 קשר, אבל זו רק הערכה לא מבוססת) פוגעת במטוס ומשנה את כיוונה ועוצמתה מדי כמה שניות. המטוס טיפס והנמיך כמעט ללא שליטה. הקטעים שמהם חששנו בעיקר היו אלה שבהם טסנו ב Vy במנוע מלא וה VSI הראה הנמכה של 1000 רגל לדקה ומד הגובה הסכים איתו... פשוט לא ידענו איך לצאת מזה. היינו באמצע הקניון והמטוס כבר היה בגובה 9000 (1000 רגל מתחת לגובה החוקי). הגדה השנייה הייתה ב 6000 עד 7000 רגל. במבט למטה, ראינו את הקרקע הפעורה ואת נהר הקולורדו השוצף כ 6000 רגל מתחתינו - מראה מרהיב ומפחיד כאחד. לא עניין אותי באותו רגע לשמור על המסדרון הקבוע ועל וביקשתי משכטר שיפנה אותנו לנקודה הקרובה ביותר בעברו השני של הקניון. המטוס המשיך לקפוץ ובקפיצה רצינית אחת - נוימן חבט את ראשו בגג הפלסטיק של התא ועשה בו סדקים רציניים.. כעבור מספר דקות הגענו אל עברו השני של הקניון והתחלנו את ההנמכה את שדה התעופה Grand Canyon Int. נחתנו שם ברוח משבית חזקה שהגיעה עד 33 קשרים (רכיב צד של כ 15 קשר). לאחר מנוחה והמראה מחודשת, התרחקנו מגדת הקניון בדרכנו ללאס - ווגאס ונוימן טיפס ל 12,000 רגל, שם היה קצת יותר שקט. את המתח הוצאתי בלאס - ווגאס והרווחתי 56$!! בשלב מאוחר יותר, כבר בדרך חזרה מערבה קיבלנו עצה ממדריך מנוסה ב Mountain Flying בנושא הזרמים היורדים, בעייה שניתן להתקל בה גם בטיסה בארץ (אולי בצורה מתונה יותר, אך היא קיימת באזור הרי הגליל והר הכרמל ובאזורים הרריים אחרים). כשנתקלים בזרם יורד - יש להוריד אף , להגביר מהירות ולצאת ממנו כמה שיותר מהר. זיכרו - בכל מקרה - לא לעבור את ה Va!
