טיפולים מעבר לגן

[grayart]

טיפולים מעבר לגן

אחרי כמה תגובות שעלו כאן, אני מתחיל להרגיש שאולי אני לא נותן לילד שלי את הטוב ביותר.
לא ברור לי איך מצליחים...
בגן עד שעה רבע לחמש, מגיע הבייתה בחמש ורבע, מבלה שעה עם המשפחה, מקלחת ארוחת ערב והולך לישון.
מתי דוחסים טיפולים נוספים אצל אנשי מקצוע?

 

[חיבוקיתוש]

אצלנו משולבת בגן רגיל מסיימת בין 14:00 - 13:00

ואחר כך תכנית ביתית, ריפוי בעיסוק.
אולי אפשר לסיים בגן שלכם יותר מוקדם פעם או פעמיים בשבוע?

 

[TikvaBonneh]

כל ילד ומה שהוא צריך.

שעה של זמן עם המשפחה זה הטיפול הכי טוב. ילד צריך לקבל חום ואהבה ותשומת לב אני דחסתי את הלוז שלו בטיפולים כי הוא היה בתפקוד תקשורתי נמוך ובכלל לא היה איתנו היה חוזר מהגן ונמצא בעולם שלו. בגן שלכם יש סל בריאות מקדם? זה כבר המון טיפולים

 

[winterfell]

אנחנו

בשנה הראשונה של הבן שלי בגן לקחנו אותו לפיזיותרפיה, שאין בגן והוא מאוד צריך. זה היה בבוקר בהתפתחות הילד.
בשנה שאח"כ החלפנו את הפיזיו' בהידרותרפיה, בשעה 17:00. יוצאים קצת יותר מוקדם מהגן, וחוזרים הביתה ב-17:45-18:00.
כשהבנו שהפונקצית קלינאית התקשורת בגן שלנו היא תחנת רכבת, ואין ממש מישהי קבועה (כרגע אין בכלל) הוספנו טיפול פרטי, מוקדם בבוקר.
השנה הוספנו אחה"צ גם קבוצה חברתית וגם חוג במתנ"ס השכונתי, אבל הוא כבר גדול יותר (בן 5.5). חוזר בד"כ ב-18:30-19:00, אז אוכלים ארוחת ערב בזריזות.

יוצא לנו לקחת לטיפולים ופעילויות שונות פעם בשבוע בבוקר ושלוש פעמים אחה"צ. מתיש...

 

[מלאת תקוות]

ואם יש 3 ילדים?

לא משנה רגילים או מיוחדים כי גם לרגילים יש חוגים ולמיוחדים טיפולים ו\או חוגים

 

[אנה חדשה]

השנה כל יום יש חוג או טיפול

יום אחד הגדול יילך לפסיכולוג והשני לקבוצה שצריך להסיע ולהחזיר.
עוד יומיים בשבוע הגדולים נוסעים לשחיה.
עוד יום חוג שהם הולכים לבד אבל צריך להחזיר את השני כי הגדול ממשיך לצופים.
יום שלגדול יש רכיבה טיפולית.
ועוד יום שיש לשני הגדולים חוג.
בשנה הבאה יהיה חוג ספורט גם לשלישי.
והקטן התחיל אבחון, במקרה הטוב נצטרך רק קלינאית תקשורת.
מעניין איך אסתדר.

 

[מלאת תקוות]

גם לי יש חיים מטורפים כאלו...

יש לי 2 בנים תאומים ובת:
יום ראשון שחיה לבן, חוג לבת
יום שני חוג לבן שני וגם חוג לבת
יום שלישי - משלימה שעות עבודה
יום רביעי חוג לבן שני, וגם טיפול לאותו בן וגם חוג לבת
יום חמישי חוג משותף לשני הבנים
יום שישי טיפול לבן ראשון, שחיה לבן שני וגם שחיה לבת (בשעה אחרת). כאן כבר ביחד עם בעלי...

השנה הבנים עולים לכיתה א'. אני מתה מחרדה איך הם יסתדרו...
אחד מהם מאובחן בספקטרום. לראשונה יוצא לחינוך רגיל מחינוך מיוחד.
השני מהם גם היה מאובחן בספקטרום, רק שהחלטנו שזאת טעות ויש לו "רק" הפרעת קשב. ביטלנו את האיבחון. וגם הורדנו לו את הסעיית
שניהם לא אוהבים לשבת וללמוד..

 

[אנה חדשה]

באיזה גיל הם אובחנו?

איך אפשר לטעות באבחון?
אצלינו כל הזמן הבעיות רק גדלות, אמרו שככה זה. הילד מתפתח וגם הבעיות.
מה אם העתיד תתחרטי? לא חבל לוותר על העזרה?

 

[מלאת תקוות]

הם אובחנו בגיל 2

היום בני 6.
לילדים ממש קטנים קשה להבדיל בין הפרעת קשב לספקטרום. כי בגלל מוסחות לפעמים קשה לתקשר איתם. כשילדים גדלים ומתפתחים יותר ברור מה מקור הבעיה

 

[אנה חדשה]

למה הם אובחנו?

אנחנו עכשיו במהלך האבחון עם הקטן. שנראה מאד תקשורתי רק שמתעכב מאד ובדיבור ולא מבצע הוראות. אני ממש בלחץ שיאובחן לא נכון, לשני הכיוונים.

 

[מלאת תקוות]

לשניהם בגיל 1.5 רופא התפתחותי בטיפת חלב

מצא עיכוב התפתחותי. כל אחד היה אומר רק אמא\אבא שזה מילים שהם ידעו בערך מגיל 10ח'.
היה גם עיכוב באכילה-לא אכלו מוצקים וגם מאוד בררנים.
אבל הם היו בבית ולא בגן. הרבה חולים. לא ממש עבדנו איתם בתחום התפתחותי תקשורתי. היה איבחון ראשון בערך בגיל 1.9.
אמרו לנו שבינתיים יעשו מעקב ויתנו טיפולים פרא רפואים למשך 3 חודשים. ואז איבחון חוזר.
אחרי 3 ח' החליטו לאבחן בספקטרום. עם אחד מהם מאוד התלבטו כבר אז וממש רמזו שזה יותר כסת"ח....

 

[אנה חדשה]

כמו שאמרתי, אני חוששת

בן 8.5 שלי שאובחן לפני חצי שנה מראה יותר ויותר סימנים וממש אין מקום לספק. ועדיין, לפני שנה קלינאית תקשורת אמרה שלדעתה הוא לא בספקטרום (אבל ציינה שהיא לא מומחית לנושא) ובמהלך האבחון פסיכיאטר מומחה אמר שהוא גבולי.
אז מה הסיכוי לזהות בעיה לפני גיל שנתיים? לא משנה מה יגידו, לא אהיה שלמה.

 

[TikvaBonneh]

מכירה הרבה ילדים שאובחנו בגיל שנתיים

ורק אחד מהם בטעות. ברור שככל שהילד גדול יותר, הסיכוי לטעות קטן, אבל הוא לא גדול מלכתחילה.

 

[אנה חדשה]

שניהם היו בגן תקשורת?

זה לא הזיק לזה שאיבחנו בטעות?

 

[grayart]

את הטיפול בכל מקרה מתאימים לילד...

זה לא שבגלל שהוא "אוטיסט" הוא מקבל טיפול לאוטיסט.
דווקא אם טועים מאבחנים ADHD ומקור הבעיה הוא תקשורתי ולא קישבי, ונותנים ריטלין שלא לצורך, כאן כן יש מקום לנזקים.

אבל שוב דוגמא לכך שזה לא שחור לבן.
אסור לשכוח שהאבחנה זה סתם מילה שהמציאו כדי לתת שם לשכיחות סטטיסטית מסויימת באוכלוסיה.
כולנו קצת אוטיסטים חלק יותר חלק פחות וכמובן שיש קצוות.
הקושי הוא לגבי המרכז, איפה מעבירים את הקו.
זה שקיבל כותרת וזה שלא קיבל כותרת יכולים להיות ממש זהים במידת התכונות האוטיסטיות שלהם.
ועדיין יש כאלה שעצם העובדה שאחד קיבל האבחנה, גורמת להם להתייחס אליו שונה מאשר האחד שלא קיבל את האבחנה.
זו סיבה טובה להוציא ילד גבולי מהספקטרום, כי תמיד יהיה כאלה שייתפסו לכותרת וייתייחסו אליו כאל "אוטיסט" ולא כאל "אחד האדם".
מצד שני יש את עניין הזכאות...

אגב ילד עם בעיית קשב יכול מאוד להתדרדר במצב שלו, להפוך "למופרע" ולרדת בתפקוד.
ויכול להיות אוטיסט שעולה בתפקוד ומגיע לרמה שלא רואים עליו כלום.
העובדה שמישהו הוא אוטיסט לא אומרת שהמצב הולך ומחמיר ככל שעובר הזמן, ברוב המקרים אני חושב שההפך הוא הנכון.

 

[אנה חדשה]

אצלינו בפירוש רואים החמרה

למרות שאחרי האבחון אנחנו מודעים לקושי ולא נלחמים איתו כשלא חייבים, ויש לו עזרה בבית ספר, והוא הולך לפסיכולוגית, לקבוצה טיפולית, ריפוי באומנות, מרפאה בעיסוק.
כולם אומרים לי שזה תקין כי המוח מתפתח, נחשפים יותר לעולם וכד'. ושמתישהו זה ישתפר כי כבר לא יהיו שינויים מבחינת התפיסה של העולם.

 

[grayart]

בדרך כלל התקדמות למטה מלווה בירידות.

צריך לבחון את המצב אחרי שנה לא אחרי מספר חודשים.
ההחמרה יכולה להיות גם על רקע רגשי ולא תקשורתי...
מאוד ייתכן שהטריות של האבחון משפיעה לרעה

 

[אנה חדשה]

למה הכוונה הרגשי?

לדוגמה: העבר הילד היה מתבייש מאד ולכ אומר שלום לאורחים. היום הוא גם מתחבא מאחורינו.
לא נראה לעץי שזה גם קשור למועד האבחון

 

[grayart]

אסביר

באי ניקח דוגמא חיובית דווקא, ילד שבקרוב יודע שבעוד כמה ימים יטוס לחופשה בחו"ל או משהו מרגש אחר.
משהו שהריגוש הוא קשה שמקשה עליו להרדם בלילה מרוב מחשבו עליו או אפילו לעשות את עיסוקי השיגרה היום יומיים.
קשה להתמודד עם רגשות רבים שמציפים אותנו.

ואם יש מתח, וילד הולך לאבחונים ואנשים זרים אחד אחרי השני שואלים אותו שאלות אישיות, וההורים שלו בלחץ והוא נכנס לסטרס.
אולי יודע עכשיו שיש לו בעיה וזה מערער את הזהות שלו, את הביטחון העצמי, את הערך העצמי.
מוצף רגשות שליליים כלפי עצמו, וחלק שהוא חווה מהסביבה.
הקושי להתמודד עם הרגשות הללו גורם לו להצליח פחות במשימות והוא נכנס מזה למערבולות של רגשות שליליים שקשה לו להתמודד איתם אפילו יותר.
זה לא אומר שהמיומנויות התקשורתיות שלו הלכו אחורה, זה לא אומר שיש החמרה באוטיזם, להפך יכול להיות שהמיומנויות שלו גבוהות יותר, אבל מסיבות רגשיות הוא לא מצליח להפיק מהם טועלת.

זו הסיבה שהרגעה היא חשובה יותר מטיפול אינטנסיבי שעלול להוסיף למתח.
אני זוכר לפני כמה חודשים אחרי האבחון נשמעו כאן קולות רבים שיעצו לך שלא להעמיס ולא להכנס ללחץ.

ילד לא טופל זמן רב, המצב שלו נראה בשל כך "כהתדרדר".
ילד מטופל ונלחץ, תוצאה דומה.

 

[אנה חדשה]

אני לא חושבת שזה מלחיץ אותו

הוא מאד ילדותי ולא מודע.
הוא הולך לקבוצה ולמשחק עם ילדים, אחד מהם אפילו חבר שלו שהכיר לפני.
הוא הולך לפסיכולוגית שמשחקת איתו (בזמן שבבי תאין לנו הרבה זמן להקדיש לו).
ריפוי באומנות הוא ממש ממש נהנה.
יש קצת בעיה עם ריפוי בעיסוק כי שם כי כן הרבה פעמים "מלמדת" והוא לא תמיד מגיב אלא מסתגר. אבל רק שם.