אני לא מבינה: אם יש כבר נישואים אזרחיים שהם מוכרים בחוק, היינו - הילדים נחשבים "חוקיים" (ממתי ילדים זה לא דבר חוקי???), מדוע אין גירושין בהתאם, מבלי שהאשה תהיה תלויה ברצונו (או אי רצונו ורשעותו) של הבעל? ובכלל, יש להוריד את המלה "בעל" מסדר היום. אנחנו לא רכוש!!!! גם אני משתמשת עדיין במלה הזו, אבל לאט לאט אתרגל למלה "איש". בשמחות, חבר'ה
הילדים נחשבים כשרים וחוקיים למהדרין, אפילו אם נולדו ללא נשואין בכלל. יש רק את בעיית הממזרות, כאשר אשה נשואה יולדת למישהו שאינו בעלה. מבחינה מסויימת אולי זה מזלם של אותם "ממזרים" , כי במקרים האלה מאשרים להם נשואים אזרחיים ... אגב, בדת הנוצרית, ילד שנולד ללא נשואין באמת נחשב ממזר...
אני כבר מסדרת את הראש שאהיה מוכנה לכל "הנחתה". מוכרחה להודות שהייתי מעדיפה נישואים אורתודוכסים (לא נשמע מתקדם, אני יודעת . אבל זו נטיית הלב). בין כך הגירושין , לא עלינו , חייבים להיות בחסות הרבנות. לאחרונה שמעתי שרב שחבר בעמותת צוהר שכנע זוג שרצה נישואים אזרחיים לערוך חתונה דתית והרשה לכלה , כמדומני, לקדש את החתן (אולי משהו דומה) ובא לקראתם בכל מיני רעיונות ולשמחת לב ההורים בא הכל על מקומו בשלום. אשר למילה "בעל" - אכן טעונה ועדיף בעיני "בן זוג".
גם אני מעדיפה נישואים אורתודוכסים, שתי בנותי הגדולות כך נישאו. הבת השניה שלי דיברה הרבה על זה שהיא רוצה לקדש את החתן, אבל בסוף ירדה מזה משום מה. לגבי השלישית נו...עוד חזון למועד... לגבי 'בעל', באמת קשה לשנות הרגל של שנים...
לא העליתי בדעתי מהי משמעות "בעל" כבן זוג. נראה לי כל כך טבעי בעל ואשה (לא, לא, אין כאן שום אמירה שוביניסטית). נו שוין, על זה נאמר: אף פעם לא מאוחר ללמוד (גם בגילי המופלג).
לפי בחירה, אך צריך לזכור במקרה של גירושין, חס וחלילה וחס, שחייבים לעבור דרך המוסד הרבני, וזה על מנת לשמור על כללי היהדות ועוד כמה איסורים שעשויים להיגרם כתוצאה מנשואין שלא על פי ההלכה היהודית. עד כמה שידוע לי, שמעתי זאת פעם בטלויזיה על ידי עורכת דין שדיברה על האפשרויות השונות של קשר זוגי ממוסד כלשהו.
יותר קל להתגרש במיוחד עם יש הסכמה בין בני הזוג לא צריך לראות הכל כל כך שחור ישנם רבנים שנוסעים עד קצה העולם לחפש גברים סרבנים שנעלמו כדי להתר עגונות והרבה מאד נשים השיגו גט בזכותם.
עגונות. הם עושים מעשה גדול ואנושי עד מאוד. אני דיברתי על אלה שאינם נותנים גט לאישה, והיא נותרת בעגינותה עד שמת. כמו אותו אדם שהעדיף לשבת בכלא. ואין בכוחו של אף אחד לעשות משהו. וישנם רבים כמותו.
אפשר בהחלט להתחתן בנישואין עם רב, חופה, שזה טקס יפה לכשעצמו. אולם בקלסר צריך להיות מסמך של הסכם חוזי, ששני בני הזוג מסכימים להם מראש, שאם צד אחד רוצה גט, ויש הגיון בדבריו, על בן-זוגו להסכים ולאפשר לו לצאת מחיי הנישואין. תשאלו מי קובע מהו ההיגיון, אם כבר מגיעים למלחמות, שבית משפט אזרחי ידון בו ולא הרבנות שמושכת ומושכת את הזמן ללא סוף. שיהיו כל צאצאינו מאושרים. אפי
לנצח ולא חושבים על אפשרות של גירושין, גם אם חושבים על כך, הרי שהסכם שמסדר את הגירושין מראש, הכל פשוט ומהיר, וזה לא תמיד השיקול הנכון, בקיצר כשמתחתנים צריך לחשוב עם מי גם עשויים לעבור את תהליך הגירושין. ואם אתם שואלים אותי, הסידור הזה של נשואין, גירושין וכו' זה, בלשון המעטה, לא הפיתרון האנושי האידיאלי
האהבה היא כל כך עיוורת, ניסיון החיים כל כך מועט, כנראה צריך לעבור את כל התהליכים ואת ניסיון החיים. תמיד אנו אומרים בגילנו אך לו היינו בצעירותינו עם הראש של היום. אפי
של פירוק שותפות, כאילו את נותנת בהם עין רעה. הם מאוד כועסים על עצם הרעיון שאת מעלה. הרי הם אוהבים לנצח, לא? אז מה הדיבורים השטותיים האלה שלך? את השכל מקבלים כמובן עם הנסיון