טלנובלה-סיפור
טלנובלה הוא נכנס אל החדר, רואה אותה עם הבלונדיני. הוא צועק, היא בוכה והבלונדיני –ממזמן כבר לא שם. אני בכלל לא מבין את השפה שהם מדברים בה, אבל מה יש לי כבר עוד לעשות אחרי הצהרים? אז אני ואמא יושבים ורואים את התוכנית הזאת עם הבחורה הרזה והחבר שלה השמן המכוער. ``אמא, מה הם אומרים?``אני שואל אותה. ``אל תפריע עכשיו, אחר כך``. אבל מתי זה אחר כך? עכשיו הוא כבר לא צועק עליה, הוא זרק אותה על המיטה ויצא מהחדר. סוף סוף אני שומע את שיר הסיום המעצבן של התוכנית הזאת, בספרדית,אני חושב, אני לא מבין כלום. אמא מנגבת בטישו את הדמעות. ``למה את בוכה , אמא?`` ``אתה לא תבין,זה בתוכנית, דברים של גדולים.`` אבל גם אני גדול, אמא. אבא חזר הביתה. אני קופץ עליו ושואל אותו אם הוא הביא לי משהו. הוא אומר שלא. טוב, בכל מקרה הוא אף פעם לא הביא. אמא הכינה קציצות ואנחנו יושבים לאכול. אבא מספר לנו על המכונית החדשה שהוא רוצה לקנות ואומר לי שהוא יקנה גם לי מכונית. אבל לא אמיתית, צעצוע. יש לי כבר אוסף של מכוניות צעצוע, שגם סבא קנה לי. אני מבקש מאבא שיקנה מכונית בצבע אדום כמו שיש לאיש ההוא ,בתוכנית של אמא, שהוא נוהג בה ומסיע את החברה השחרחורת שלו. אבא אומר שבסדר. אחרי האוכל אני הלכתי לחדר שלי ואבא ואמא נשארו כמו תמיד בסלון לראות חדשות. שמעתי את אמא שואלת אותו למה הוא חזר כ``כ מאוחר ולמה יש סימנים של אודם על החולצה שלו. איזה מצחיק אבא שלי, בטח הלך לו סתם ופתאום נתקלה בו אשה ומרחה אותו באודם.אבל אמא לא הבינה שזה מה שקרה. אבא אומר לאמא שהיא סתם משוגעת ומדברת שטויות. אמא מתחילה לבכות ולצעוק עליו שהוא שקרן. לפעמים אמא שלי קצת לא מרגישה טוב כמו עכשיו ואז היא לוקחת כדורים נורא יפים בצבע ורוד. אבא אומר לה שנמאס לו ממנה ושהוא עוזב. אז אני יוצא מהחדר לשאול אותו מתי הוא חוזר ואם הוא יביא לי את המכונית צעצוע כשהוא יחזור. הוא לא ענה לי. הוא תפס את אמא, ככה כמו בסידרה הזאת שלה, וזרק אותה על השולחן. באמת…אבא…עכשיו השולחן נשבר. הוא מעיף גם אותי, יוצא מהבית וטורק את הדלת. אבל אני לא דואג. עוד כמה שניות ישמעו את שיר הסיום המעצבן הזה שלנו, וכל הצופים בבית ינגבו בטישו את הדמעות.
טלנובלה הוא נכנס אל החדר, רואה אותה עם הבלונדיני. הוא צועק, היא בוכה והבלונדיני –ממזמן כבר לא שם. אני בכלל לא מבין את השפה שהם מדברים בה, אבל מה יש לי כבר עוד לעשות אחרי הצהרים? אז אני ואמא יושבים ורואים את התוכנית הזאת עם הבחורה הרזה והחבר שלה השמן המכוער. ``אמא, מה הם אומרים?``אני שואל אותה. ``אל תפריע עכשיו, אחר כך``. אבל מתי זה אחר כך? עכשיו הוא כבר לא צועק עליה, הוא זרק אותה על המיטה ויצא מהחדר. סוף סוף אני שומע את שיר הסיום המעצבן של התוכנית הזאת, בספרדית,אני חושב, אני לא מבין כלום. אמא מנגבת בטישו את הדמעות. ``למה את בוכה , אמא?`` ``אתה לא תבין,זה בתוכנית, דברים של גדולים.`` אבל גם אני גדול, אמא. אבא חזר הביתה. אני קופץ עליו ושואל אותו אם הוא הביא לי משהו. הוא אומר שלא. טוב, בכל מקרה הוא אף פעם לא הביא. אמא הכינה קציצות ואנחנו יושבים לאכול. אבא מספר לנו על המכונית החדשה שהוא רוצה לקנות ואומר לי שהוא יקנה גם לי מכונית. אבל לא אמיתית, צעצוע. יש לי כבר אוסף של מכוניות צעצוע, שגם סבא קנה לי. אני מבקש מאבא שיקנה מכונית בצבע אדום כמו שיש לאיש ההוא ,בתוכנית של אמא, שהוא נוהג בה ומסיע את החברה השחרחורת שלו. אבא אומר שבסדר. אחרי האוכל אני הלכתי לחדר שלי ואבא ואמא נשארו כמו תמיד בסלון לראות חדשות. שמעתי את אמא שואלת אותו למה הוא חזר כ``כ מאוחר ולמה יש סימנים של אודם על החולצה שלו. איזה מצחיק אבא שלי, בטח הלך לו סתם ופתאום נתקלה בו אשה ומרחה אותו באודם.אבל אמא לא הבינה שזה מה שקרה. אבא אומר לאמא שהיא סתם משוגעת ומדברת שטויות. אמא מתחילה לבכות ולצעוק עליו שהוא שקרן. לפעמים אמא שלי קצת לא מרגישה טוב כמו עכשיו ואז היא לוקחת כדורים נורא יפים בצבע ורוד. אבא אומר לה שנמאס לו ממנה ושהוא עוזב. אז אני יוצא מהחדר לשאול אותו מתי הוא חוזר ואם הוא יביא לי את המכונית צעצוע כשהוא יחזור. הוא לא ענה לי. הוא תפס את אמא, ככה כמו בסידרה הזאת שלה, וזרק אותה על השולחן. באמת…אבא…עכשיו השולחן נשבר. הוא מעיף גם אותי, יוצא מהבית וטורק את הדלת. אבל אני לא דואג. עוד כמה שניות ישמעו את שיר הסיום המעצבן הזה שלנו, וכל הצופים בבית ינגבו בטישו את הדמעות.