[make it go]
["מה עם גורדי שחקים עשויים מחלקים נעים, שיוכלו להתארגן מחדש אם יהיה צורך, ואפילו לפתוח חורים באמצע שלהם כדי שמטוסים יוכלו לעבור?"] מה עם "יום ללא מלחמות" בכל העולם, או לפחות כאן, שיתחיל רטרואקטיבית מהיום שבו הוא נהרג? מה עם שלום..? (אין לי דמיון מספיק מפותח בשביל להמציא עוד דברים שהיו יכולים להציל אותו. ואולי עדיף ככה. כי אי אפשר היה להציל אותו, כי אם אני אדע שהיה אפשר זה יהרוג אותי. אי-אפשר. זאת לא אשמתי. זאת לא אשמת אף אחד.) מה עם גיטרה שמנגנת לבד את כל השירים שהוא היה מנגן? ובדיוק באותה צורה? מה עם מספר טלפון שאפשר לחייג אליו ולשמוע את הקול שלו, כדי שאני לא אשכח? מה עם לוח שנה שמחקו בו תאריכים של ימי הולדת של מי שמת? מה עם כדור שברגע שלוקחים אותו נרדמים מיד, ואפ'פעם אין סיוטים בזכותו? מה עם מכשיר שמוחק את את הזכרון שהוא מת מהראש שלי, אבל משאיר לי את כל הזכרונות הטובים ממנו? מה עם חיידק, שתוקף תאי-רגשות במוח, וגורם לכעס-שנאה-עצב-כאב-אשמה להתנוון? מה עם להמשיך הלאה..? [ביום הזכרון, אחרי שסיימו לירות באוויר ולשיר התקווה, עוד לפני שכולם התחילו להתפזר, אמרתי לחבר שלך "אני לא יכולה להיות פה יותר", זה הרגיש הרבה יותר גרוע מכל שנה אחרת, בגלל שהיה כ"כ חם והיו מליון אנשים, והיה רע, זה פשוט הרגיש כ"כ רע, והיו כ"כ הרבה אנשים מסביב והרגשתי שאני הולכת להתעלף, ואמרתי לו שיוציא אותי משם, לא רציתי לחכות עד שאמא ואבא יסיימו להיפרד מכולם, לא רציתי להיות נחמדה לאף אחד יותר. והוא לקח אותי החוצה והאוטובוס לקח אותנו לאיפה שהוא החנה את האוטו, והוא הסיע אותי הביתה ונשאר איתי עד אחרי שכולם הגיעו, ולרגע עברה בי מחשבה שאם לא היית מת אז לא היינו מכירים את כל החברים שלך מהצבא ככה, ואולי זה שווה מספיק בשביל להיכנס לרשימת היתרונות הדפוקה שאני עושה לפעמים כדי לשכנע את עצמי שזה לא כזה נורא, או להיפך, להוכיח לעצמי שזה כן כזה נורא, כי אף אחד מהיתרונות האלה לא באמת עוזר לי להשלים עם זה, אפילו לא "למדתי לקחת דברים בפרופורציה", כי אין לי שום פרופורציה כשזה מגיע למוות שלך, אז אולי זה בכלל לא שווה כלום].
