אם תשאל אותי
לדעתי, שוני של זהות מינית הוא עצום והרבה יותר גדול בהשוואה לשוני של נכות פיסית כלשהי, בטח נכות פיסית קלה יחסית כמו לקות שמיעה. שוני של זהות מינית הוא בעצם שוני מהנורמות שקבעה החברה, וההתמודדות איתה (עם החברה) יותר קשה. משום מה, בעלי נכויות פיזיות נתפסים כאנשים שיש לרחם עליהם. בעלי שונות בנטייה המינית נתפסים כסוטים מרצונם (וסוטים בכלל). ההתמודדות עם נטיה מינית שאינה זהה לנורמה הצרה שקבעה החברה היא הרבה יותר גדולה מאשר התמודדות עם חרשות, שבה מקבלים תמיכה מינימלית מהחברה שמסביב.